אני אמא לילד אחר. מה יקרה כשאמות? – טור אישי

הפוסט הזה עומד להיות מאוד אישי וחושפני, הוא לא מייצג אף אחד חוץ מאשר אותי ואת המחשבות שלי, תהיה מי שתתחבר ותהיה מי שתחשוב שזה הזוי, הכל בסדר מבחינתי כי הן עדיין ישארו איתי ושלי. אלו הן מחשבות שימשיכו ללוות אותי לאורך כל הדרך, שאלות פתוחות שלאף אחד אין תשובה עבורי ותהיות שמובילות אותי להבנה שגידול ילד עם צרכים מיוחדים, בין אם אוטיזם או כל קושי אחר הן כמו הליכה על קרח דק ובחוסר וודאות מתמיד.

לפני מספר ימים איבדתי חבר בתאונת דרכים. בחור צעיר ונפלא שדאג לחיות את החיים כמו שהוא אהב ורצה, לחוות הכל ולעשות את מה שהכי אהב, כך הוא גם סיים את חייו, בטיול בהודו על אופנוע.
מעבר לאבל, הכאב והגעגועים, עבורי כאם לילד עם אוטיזם המוות הזה העלה מחשבות נוספות, מחשבות שאותן אני חווה לא בפעם הראשונה, אבל מכה כזאת בהחלט מאפשרת להן שעות עבודה נוספות אצלי בראש.

מה יקרה כשאמות?

אני לא חוויתי הורות לילד רגיל, אני אמא לילד אחד והוא ילד מיוחד, לכן אני לא יודעת האם גם הורים "רגילים" מעמתים עם מחשבות כאלו. מההתחלה כל המחשבות והמשאבים הנפשיים שלי תועלו למטרה אחת ברורה, גיוס כללי לטובת שיפור מצבו והתפקוד של בני האהוב. הייתי עסוקה ומגוייסת כולי למציאת מסגרות מכילות, מטפלים מעולים ושיטות שיתאימו לצרכים שלו ולמטרות שלנו. מעולם לא עצרתי לחשוב על העובדה שהוא ילד יחיד, ילד מיוחד ואיך בכלל נראה עתיד של ילד כזה?

היום אחרי שעברנו כבר כמה וכמה חוויות, מסגרות ומלחמות ברשויות כאלו ואחרות אני מוצאת את עצמי פותחת חזית נוספת, חזית מול העתיד. מה יקרה לו כשיסיים את התיכון, האם הוא יצטרך מסגרת שיקומית כלשהי? האם יוכל לעבוד בעבודה רגילה? האם הוא ימצא בחורה ויוכל להינשא לה? האם יהיו לו חברים? האם יצטרך לגור בהוסטל? והשאלה שהכי מטרידה אותי, מה יקרה לו כשאמות?? מי ידאג לו? מי ידאג לזכויות שלו? איפה הוא יאכל ארוחת שישי? מי יעזור לו כשהיה לו קשה? רק מלכתוב את השורות האלו, הדמעות כבר מפלחות במליחות את הלחיים שלי.

עד אותו רגע שבו השאלות האלו הפתיעו אותי, לא חשבתי על לעשות ילד נוסף, אפילו הצהרתי בפני אימי שמאוד ציפתה לעוד נכד, שזה לא עומד לקרות ושעדיף תתרגל לרעיון.
המשאבים הכלכליים והנפשיים שמתלווים לטיפול בילד עם צרכים מיוחדים, הם כאלו שלפעמים משאירים באפיסת כוחות ובאפס אשראי בבנק. החלטתי שאני משקיעה את כל מה שיש לי רק בבני היחיד ועושה הכל למענו. אבל אז המחשבות החדשות האלו שינו את הנתיב שבו הלכתי, איך אוכל להיות רגועה בידיעה שהוא יישאר לגמרי לבד, ללא משפחה?

אז התחלתי לחשוב על ילד נוסף, אבל רגע.. להביא לעולם ילד רק כי אני לא רוצה שבני יישאר לבד כשאמות? להביא ילד נוסף רק כדי שיהיה מי שידאג לו אחרי שאלך? כמה משקל ומחויבות אני יכולה לשים על ילד שאפילו עוד לא נולד? זה הוגן? איך אני מגדלת ילד בידיעה שבחלק גדול מהחינוך שלו אני מכוונת אותו להיות משענת עבור אחיו הגדול? איך אותו ילד ירגיש כשיבין שהבאתו לעולם הייתה מתוך דאגה לאחיו הגדול ולא מתוך רצון לחוות ילד נוסף? לאיזה בנאדם זה הופך אותי? ומי בכלל מבטיח לי שאותו ילד ירצה לקחת אחריות ויהיה חלק מחייו של בני?

סימני השאלה האלו גדולים וחזקים ממני, הם עולים בתכיפות כזאת שלפעמים לא מאפשרת לישון, הם עולים כשאני מביטה לתוך עיניו הכחולות והכה עמוקות של בני והם גורמים לי להרגיש שהקרקע כל כך לא יציבה והעתיד שלי ושל בני כל כך לא ברור, עד שמתהפכת לי הבטן.

אני לא מאמינה שיש תשובה אחת נכונה וברורה לשאלות שלי ואני מאמינה שאני לא היחידה שהשאלות האלו לא מניחות לה. היום, כאן ועכשיו כל מה שאני יכולה לעשות כדי להרגיש מעט וודאות לקראת העתיד, הוא לחנך את בני באופן שיאפשר לו מקסימום עצמאות וכוחות נפשיים שיעניקו לו כלים להתמודדות עם העתיד ולהעניק לו את כל האהבה שיש בי מעכשיו ועד נשימתי האחרונה, כי אין לי כרגע דרך טובה יותר מזאת לדאוג לעתידו ושיהיה מאושר.

אודות מיקי מ.

בת 35, אמא של ש' (9) ילד מיוחד ומדהים על כל המשתמע מכך, מאובחן עם אוטיזם בתפקוד גבוה, PDD . בשותפות חיים ואקסטרים עם סלע (שם אמיתי ומאוד לא בדוי), בן זוגי האהוב. יחד אנחנו מטפסים על צוקים וקירות להנאה (ולפעמים סתם כדי לסבול קצת). מנהלת שיווק ביום, חיית כתיבה בלילה. אני אוהבת לכתוב על חוויות החיים ובשנים האחרונות בעיקר על חוויית האימהות לילד PDD שהיא חוויה נפלאה וייחודית שמעניקה לי המון כאם ואדם.

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

27 תגובות

  1. חני
    מיקי, שלום, למרות שזוהי כתבה ישנה, …

    מיקי, שלום, למרות שזוהי כתבה ישנה, אני מקוה שמתי שהוא תקראי את התגובה שלי.
    גם אני אימא לילדה אוטיסטית. אני חושבת שאני מאוד מבינה אותך, כי גם אני חושבת הרבה "מי ידאג לה כשאמות", ולכן אני חושבת שאני יכולה לשער מה את מרגישה באמת.
    אני מאמינה שאת רוצה ילד נוסף, את פשוט מפחדת שגידולו של עולל, תפגע ביכולת שלך לקדם את בנך האוטיסט. בגלל הדאגה לבנך האוטיסט, את דוחה את הרצון האמיתי שלך. כאשר תחליטי, שילד נוסף עשוי לתרום לאחיו (בשורה התחתונה כמובן! לא בהתחלה!) תוכלי לממש את רצונך האמיתי. הילד הנוסף שתביאי ירגיש רצוי, כי בסופו של דבר, את בעצם רוצה אותו… גם ילד רגיל זקוק לאח, קל וחומר ילד שתלוי בסביבה. לי, ברוך השם, יש עוד שתי בנות נוסף על הילדה האוטיסטית. הרגעים היפים ביותר בחיי, הם כשאני רואה את הקשר המדהים, שבנותי הבריאות יוצרות עם הילדה המיוחדת. הן אוהבות אותה, וגאות בה!

  2. ריקי
    שאלות לא פשוטות שאין להם …

    שאלות לא פשוטות שאין להם תשובה אחת כל כך מזדהה איתך כסבתא לנכד אוטיסט

  3. גורית הראל
    כל הכבוד לך!! איזו אמא אמיצה …

    כל הכבוד לך!! איזו אמא אמיצה שאת

  4. שרית ק.
    לחצת לי על הנקודה הרגישה ביותר!! …

    לחצת לי על הנקודה הרגישה ביותר!!
    :(

  5. מעיין
    נכון את לא היחידה שהמחשבות האלה …

    נכון את לא היחידה שהמחשבות האלה מנקרות בה ……רק שאת מספרת אותן כל כך טוב ומדוייק ואימהי ומרגש

  6. ליבנת סעדי
    יש לי צמרמורות שלא נגמרות . …

    יש לי צמרמורות שלא נגמרות . אמן שיהיה לכם המון טוב תמיד

  7. שלומית מליחי
    את בכלל לא היחידה שהשאלות האלו …

    את בכלל לא היחידה שהשאלות האלו אוכלות אותה.. אבל את כותבת את זה כל כך כל כךךךךך מדהים

  8. דלית
    אני לא משווה את עצמי בכלל. …

    אני לא משווה את עצמי בכלל. בכלל. אנחנו לא באותו מקום אבל גם לי עוברות אותן מחשבות לגבי ילד שני ולגבי מה יקרה לו כשאהיה חולה קשישה או כשלא אהיה

  9. אדווה קניג
    אני לא מפסיקה לרעוד פה ..שמת …

    אני לא מפסיקה לרעוד פה ..שמת על השולחן את הקרביים שלך וזה שאפו ענק אדיר

  10. אורית כ.
    הווייייייי איזה פוסט חזק חזק חזק

    הווייייייי איזה פוסט חזק חזק חזק

  11. אורי דביר
    חיבוק!!!

    חיבוק!!!

  12. קורין לוי
    אמאלה איזה סיפור

    אמאלה איזה סיפור

    • תמי נבו
      איזו תגובה מטומטמת!!!! אלו החיים שלה …

      איזו תגובה מטומטמת!!!! אלו החיים שלה והיא מתמודדת איתם באומץ עצום שלא בטוח שקיים אצל אחרות. קצת כבוד לא יזיק לך

  13. לבנה דרורי
    איזו תמונה חזקה

    איזו תמונה חזקה

  14. נינה רז
    מכירה את המחשבות האלה מגוף ראשון

    מכירה את המחשבות האלה מגוף ראשון

  15. רונה לי ולרשטיין
    מרגש ככ

    מרגש ככ

  16. ויקי טל אל
    עצוב מצד אחד ומצד שני ככ …

    עצוב מצד אחד ומצד שני ככ עוצמתי להיות כנה ולשים פה את הסיפור שלכם.
    כמו שמישהי כתבה מעליי זה מרגיש שהילד הגיע לאמא שמתאימה פיקס לצרכים שלו.

  17. רונה אבודרם
    את כותבת ככ כנה וככ מרגש

    את כותבת ככ כנה וככ מרגש

  18. סילביה ארד
    מחבקת מרחוק

    מחבקת מרחוק

  19. תמרה גילהר
    שהקב"ה ישלח לך כל צרכך

    שהקב"ה ישלח לך כל צרכך

  20. נעמה אזגי
    מרגש ועצוב אבל אלו החיים

    מרגש ועצוב אבל אלו החיים

  21. לילך יואב לייזרוביץ
    את אמא אמיצה שמתמודדת עם שאלות …

    את אמא אמיצה שמתמודדת עם שאלות כ"כ אמיתיות. ובאמת ובסופו של יום רק את תחליטי אם יהיה לו עוד אח או אם לא. נראה לי שאת במקום שיודע גם לענות. בהצלחה!

  22. קרן בריל
    וואוו של כתבה. כ"כ הרבה משפחות …

    וואוו של כתבה. כ"כ הרבה משפחות חיות עם מועקה שכזו ולא מוציאות את זה החוצה.
    גם המשפחה שלנו שם

  23. טובי שרעבני
    אני לא ככ יודעת איך להגיב …

    אני לא ככ יודעת איך להגיב אבל ככ רוצה. דולחת חיבוק

    • מיקי מ
      לפעמים אין צורך במילים, החיבוק אומר …

      לפעמים אין צורך במילים, החיבוק אומר הכל!
      תודה :)

  24. נועם רוזנטל
    כל הכבוד לך על האומץ "לצאת"עם …

    כל הכבוד לך על האומץ "לצאת"עם זה החוצה

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק