בדידות וסלפי: הורים, הכירו את דור ה- Z

התפתחותו הרגשית-חברתית של דור ה-Z מושפעת רבות מהרשתות החברתיות והעלאת התמונות בהן, בעיקר הסלפי, והפער בינן לבין המציאות אינו תמיד מובן לו.
אילו מצוקות רגשיות וקוגניטיביות הוא חווה לפי "פסיכולוגיית העצמי"?

הפן החברתי חודר לאזורים וזמנים שפעם היו מוגנים יותר.
דור ה-Z (ילידי אמצע-סוף שנות ה-90 וה-2000 המוקדמות) נולד לתוך מציאות דיגיטלית-אינטרנטית שעשויה להשפיע על התפתחותו הרגשית-חברתית. מציאות זו כוללת פעילות קבועה ברשתות החברתיות ובכללה העלאה אינטנסיבית של תמונות לרשת, ובהן סלפי (צילום עצמי), בציפייה לקבל תגובות אוהדות ומחזקות. ילדים ובני נוער מתעניינים מאוד בתמונות שאחרים משתפים ברשתות החברתיות מתוך הצורך האנושי, ולעתים האובססיבי, לדעת את האחר כמה שיותר. מעבר למציצנות גרידא, ניתן לפרש זאת כצורך ראשוני (לדעת את האם – כייצוג המוקדם ביותר של כל מי ומה שהוא לא אני), ובהמשך כצורך חברתי (כדי לייצר השתייכות או התבדלות מהאחר) והישרדותי-אבולוציוני (לדעת את האחר כדי להתגונן מפניו). צורך מקביל ולא פחות עוצמתי הוא זה שהאחר יכיר בי כישות משמעותית, ורצוי כבעלת ערך. עבור דור ה-Z תמונות שמועלות לרשת, ובייחוד תמונות סלפי (שמייצגות במדויק את המשאלה "תראו אותי! תאהבו אותי!"), הן אמצעי מקובל ביותר, זמין ומידי, לממש את הצורך בהכרה זאת.

ניתן לומר שדור זה מפתח מודעות ותפיסות על עצמו ועל העולם החברתי שסביבו הנשענות בכבדות על המידע החברתי הרב שמגיע מהאינטרנט והרשתות החברתיות. במהלך התפתחותנו כולנו לומדים כיצד להתייחס לעצמנו באמצעות השוואה לסביבה הקרובה – להורים, אחים וחברים. אך ברשתות החברתיות השוואה זו נעשית באופן בלתי נמנע אל מול מעגל התייחסות רחב בהרבה, שאת רובו אנו לא מכירים. ילדים ובני נוער מתקשים לקחת בחשבון כי המידע והתיעוד המגיעים אליהם דרך התמונות ברשתות החברתיות הם חלקיים, מחושבים, ועיקרם ניהול רושם. הפער בין המציאות שמשתקפת מהמסך לבין זו של "העולם האמיתי" אינו תמיד ברור דיו לדור ה-Z. זהו מצב מנטלי שבו עדיין לא נוצרה הפרדה מספקת בין העולם הפנימי הכולל מחשבות, פנטזיות, פחדים וכדומה לבין המציאות החיצונית. כך, הילד חווה גירויים פנימיים כשקולים במשמעותם לגירויים חיצוניים, מהסביבה. לדוגמה, ילד מפחד ממפלצת בארון לאחר שהכיר אותה בסיפור; הוא מאמין באמתותה ובכוחותיה על אף שהוא מודע לכך שמקורה בסיפור. באופן דומה, ילדים ובני נוער מסיקים שהמציאות המשתקפת מהרשתות החברתיות שקולה למציאות של הדמויות בצילום ("החיים שלו מדהימים"). אלו אותן מסקנות שבצעירותנו נטינו להסיק כלפי מפורסמים שהבטנו בהם במגזינים. במקביל לעולם המשתקף בתמונות, הרשת מפגיזה בקביעות במידע על אטרקציות שחברים לרשת החברתית חווים. כך, ילדים שסביבתם החברתית העיקרית היא ברשת נוטים להאמין שהם היחידים שלא משתתפים בחגיגה האין-סופית הזאת. מצב זה עלול לייצר אצלם חוסר שקט תמידי; הם חשים פער גדול בינם לבין אחרים ותחושת הבדידות שלהם גדלה ועמה גם הקשיים החברתיים.

את המצוקות הרגשיות והקוגניטיביות הללו ניתן להמחיש באמצעות פסיכולוגיית העצמי (Self Psychology) ששורשיה בפסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי היינץ קוהוט, ובעיקרה עוסקת בתחושת הערך העצמי המתפתחת באדם כתוצאה מאינטראקציה עם סביבתו החברתית. כחלק ממחקר של פסיכולוגיה זו, פרופ' טורי היגינס, פסיכולוג אמריקאי, המשיג שלושה "מרחבי עצמי" מרכזיים המתקיימים בכל אדם: העצמי הממשי - המייצג את כל התכונות שהאדם מרגיש שהן מאפייניו האמתיים (מי אני); העצמי האידיאלי - המייצג את המאפיינים שהאדם מייחל שיהיו שלו (מי אני שואף להיות); והעצמי הרצוי - המאפיינים שהאדם מאמין שצריכים להיות שלו (מי אני אמור להיות). ככל שהפער בין מרחבי העצמי גדול יותר, כך מתפתחים מצוקה נפשית ורגשות תסכול, אכזבה וזעם. היגינס מצא כי הפער בין מרחבי העצמי נוצר בעיקר כשאדם מפנה את כל משאבי הקשב לדמותו שלו (כגון לדימויו), למשל כאשר הוא מתבונן בתמונות של עצמו וכאשר כל תשומת הלב מהסביבה מופנית אליו. בנוסף הוא מצא כי עיסוק עצמי מוגבר זה מתקיים בנפש האדם רק ב-8% מהזמן. ב-92% מהזמן גרס כי אנשים מפנים קשב לסביבה החיצונית ולקשר עמה. ממצאים אלו פורסמו בשנת 1989 ומאז ה-8% תפחו לממדים אחרים.
אין פלא אם כן כי ההתעסקות הרבה של ילדים ונוער בתמונות שמועלות לרשתות החברתיות, בעיקר הסלפי, מזינה ללא הפסקה את ההלקאה העצמית (הלא מודעת לרוב) המתלווה למפגש עם הפער בין העצמי הממשי לבין העצמי הרצוי והאידיאלי. בנוסף לעיסוק העצמי המוגבר שעליו דיבר היגינס, התעסקות זו מביאה לגבהים חדשים פעולות כגון השוואה, תחרותיות והאדרה העצמית. ילדים ובני נוער רבים מדווחים כי הם משתמשים בסלפי וברשתות החברתיות לצורכי קידום פופולריות עצמית. כך, הם מעלים תמונות סלפי ותמונות אחרות מאדירות ועורכים מעין תחרויות יופי ופופולריות. כלי המשחק שעומדים לרשותם הם ה"שיתוף" של התמונות וסטטוסים מאדירים על אישיותם שמוצמדים אליהן – כך הם מנסים להבליט עצמי אידיאלי ולהציגו לעולם. מספר הלייקים יכריע מיהו הפופולרי והמוצלח מבין המשתתפים.
כך, האפשרות לייצר אינטגרציה בין מרחבי העצמי הולכת וקטנה, מכיוון שהיא תלויה בטיב ואופי היחסים עם הסביבה החברתית. לפי קוהוט, העצמי יכול לשמר את תחושת האחדות, הכוח וההרמוניה במרחביו רק כאשר הסביבה החברתית מקבלת את מרבית חלקיו. בנוסף, בזמן שדמותך מוצגת לראווה בקביעות אל קהל רחב, באופן טבעי ייעשה מאמץ להעלות את הייצוג של העצמי הרצוי והאידיאלי ולהתכחש לעצמי הממשי שנתפס כהרבה פחות אטרקטיבי. בשיחות עם ילדים ובני נוער עולה שוב ושוב שעיקר השימוש ברשתות החברתיות אינו לתקשורת בין-אישית אינטימית וכנה אלא לצורכי קבלה, אהדה והערצה חברתית. העצמי הווירטואלי הופך לפרסונה חלקלקה ונוצצת המסתירה את החוויה העצמית האותנטית. וככל שפרסונה זו מתמזגת עם העצמי, כך התפיסה העצמית הופכת ליותר ויותר גרנדיוזית, לא ריאלית, ופגיעה מאוד. כך, המשימה ההתפתחותית המאתגרת גם כך – להיות במגע עם חלקים פחות זוהרים אך ממשיים של העצמי – הופכת לקשה יותר ומייצרת כאבים ותסכולים רגשיים. יש לציין כי יש כאלו שממוקמים נמוך יחסית בתחרויות היופי והפופולריות ברשת, וכאלו שבחרו מראש לא להשתתף בהן, ובכל זאת עוקבים באדיקות אחר תמונותיהם של אחרים והתגובות האוהדות שהם מקבלים. עבורם בעיקר, הרשת החברתית הופכת להיות מרחב מזוכיסטי המפגיש אותם בעקביות עם הפערים בין מרחבי העצמי שבתוכם.
בתגובה לרגשות השליליים שמעורר הפער בין העצמי הממשי לרצוי והאידיאלי והרצון לצמצמו – עלול להיווצר פער נוסף שמפריע לרווחה הנפשית: זה שבין ההתנהגות האותנטית, הספונטנית והטבעית של הילד המגיבה לגירוי מסוים לבין זו שהוא מתאמץ להציג כלפי חוץ. כך למשל, הוא יגיב באהדה מופרזת לתמונות של אחרים – תגובה שבמידה רבה מזויפת וזרה לו. וככל שתגובה זו תזכה לאהדה מסביבתו, כך היא תחוזק ותשתרש, והקוטב המזויף והמרצה של האישיות יתחזק. כך נוצר במרחב האינטרנטי מעגל קסם שבו צעירים רבים מתקשרים רוב הזמן דרך מצגי שווא של עצמם אשר עלולים לגרום בסופו של דבר למצוקה נפשית. בשל מצגים אלו מנסים הילדים להפריד בין מרחבי העצמי שנאבקים אחד בשני ("פיצול אנכי" – כפי שכינה זאת קוהוט). על הבמה הנרקיסיסטית של הרשתות החברתיות ישנו מקום רק לעצמי אחד, האידיאלי, זה שמצולם בסלפי ודורש לעצמו האדרה והעצמה.
העצמי הממשי נחתך ומושלך לארכיון.
הנטייה הטבעית של האדם, ובוודאי של מתבגרים אשר מגבשים את זהותם העצמית, היא לתור אחר עוד ועוד אישורים מהסביבה.
הרשתות החברתיות מציעות לילדים פלטפורמה שמעצימה ומעודדת נטייה זו. נטייה נרקיסיסטית המועצמת בשל חשיפת יתר של האדם לקהל רחב, שהיתה בעבר נחלתם של ידוענים למשל, הופכת להיות סטנדרטית ונורמלית אצל דור ה-Z. ואישיות עם קווים נרקיסיסטיים מתאפיינת בראש ובראשונה בצורך בלתי נשלט לתדלק באופן תמידי את תחושת הערך העצמי שלה באמצעות אישורים חיצוניים ("לייקים"). כאשר הלייקים אינם מגיעים והצורך הנרקיסיסטי נפגע, עולים ביתר שאת רגשות תסכול, אכזבה וזעם. אין זה חריג להיתקל בילדים הפונים לחבריהם ומבקשים "לעשות לי לייק" בניסיון נואש להימנע מרגשות אלה.

מספר השעות האדיר שילדים ובני נוער מבלים ברשתות החברתיות מותיר אותם זמן רב בתחושות השליליות ובפערים בין מרחבי העצמי וכך המצוקה הנפשית מוזנת ומתחזקת. הפן החברתי חודר כיום גם לאזורים וזמנים שפעם היו מוגנים יותר. כך, ילד יכול להיקלע להתרחשות חברתית מרגשת, סוערת ומלחיצה בשמונה בערב על הספה בסלון. הוא נמצא במצב שמדמה מסיבת כיתה מלאת יצרים, תחרויות ומאבקים שאינה נגמרת.

חלק ניכר מבני הנוער מגדירים את הרשת כזירת ההתרחשות החברתית החשובה ביותר. חשיבותה הגלויה ברורה ומורגשת, אך מורכבותה הסמויה והשפעותיה טרם התבהרו לגמרי. נכון הוא כי כדרכן של מהפכות, גם מהפכת הרשתות החברתיות עונה על צרכים אנושיים ותורמת להתקדמות החברה והתרבות. אך בחלוף הזמן מתגלים גם הקשיים שהיא מייצרת והשינויים הפסיכולוגיים שהיא גורמת להם. חשוב להיות ערים לכך ולהבין לעומק את המציאות החברתית שלתוכה גדלים ילדינו.
(פורסם לראשונה ב"הארץ")

הכותב הוא אלדר חבושה, פסיכולוג בהתמחות קלינית ב״חברים״.
קליק לאתר

קליק לדף הפייסבוק
״חברים״ מציע טיפול קבוצתי לבני נוער וילדים שמעוניינים לשפר את כישוריהם החברתיים, בסביבה טיפולית, תומכת ומגוננת.

אודות טוב שתדעי

טוב שתדעי הוא מדור הצרכנות והפנאי של מגזין אמא של. טיפים, עצות, המלצות, ידע ובעיקר "מה חדש בשוק". התכנים מופקים ע"י מערכת האתר ונכתבים ע"י צוותים מקצועיים מתוך החברות והגופים המובילים בישראל.

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק