מאשה הלוי בראיון: פוליאמוריה, חילופי זוגות וקנאה

"בגיל 40 הבנתי שאני לא רוצה למות בלי לחוות שוב התאהבות ובלי התנסויות מיניות והגשמת פנטזיות", אומרת לנו ד"ר מאשה הלוי (43) מנחה אישית וזוגית בעלת דוקטורט בגיאוגרפיה, נשואה + חבר + 3 ילדים המקדמת את המודעות לחלופות למונוגמיה.
פגשנו אותה לראיון על אהבה, קנאה, חילופי זוגות, ילדים וגם תגובות הסביבה לאורח חייה.

פוליאמוריה היא קיום מערכת יחסים מבוססת אהבה עם יותר מפרטנר אחד. לפי טענת זוגות פוליאמורים, לא מדובר בריבוי פרטנרים קבועים ליחסי מין, אלא בריבוי אהבות של ממש.

מתי הבנת שמונוגמיה היא כבר לא "כוס התה שלך"?
בגיל 40 כשהבנתי שאני לא רוצה למות בלי לחוות שוב התאהבות ובלי התנסויות מיניות והגשמת פנטזיות
איך בעלך הגיב כשסיפרת לו לראשונה?
בהתחלה בעלי היה נגד, אחר כך הוא הסכים ואז הייתה תקופה סוערת של פתיחה וסגירה לחלוטין כשניסינו למצוא דרך שמתאימה לשנינו וששנינו יכולים לחיות איתה. אחרי כחצי שנה כבר היה ברור שאנחנו לא חוזרים למונוגמיה ומצאנו את מקומנו ביחסים פתוחים. זה היה תהליך לא פשוט אבל מאוד מקרב ובונה זוגית. הזוגיות שלנו היום הרבה יותר טובה, פתוחה ומתקשרת ממה שהיא הייתה לפני כן. היא גם לא מובנת מאליה יותר ולכן אנחנו משקיעים בה ובנו הרבה יותר.
הוא גם בזוגיות נוספת?
כן
האם כשבן זוג אחד מבין שזו הדרך הנכונה לו, האם הוא לא כופה חיים אחרים על בן הזוג? וההיפך?
אם בן זוג אחד מבין שזו הדרך הנכונה לו ונכנע לתכתיב של בן זוגו להישאר במונוגמיה האם זו לא כפייה בדיוק באותו האופן?
אין כאן בסדר לא בסדר או מישהו שאשם. יש הבנה של אדם שהוא זקוק לחופש/ריגוש/חיבור/סקס…כל אחד ומה שהיחסים הפתוחים נותנים לו. הדבר הנכון בעיני הוא לא לשפוט מי צודק, אין כזה, אלא לנסות למצוא דרך שמצליחה לענות על צרכי כל הצדדים. אם אני זקוקה לחופש ובעלי זקוק לביטחון אנחנו נחפש את הדרך לתת לי את החופש ולו את הביטחון. בדרך כלל יש דרך כזו. כשיורדים לרמת הצרכים כל שיח על כפייה נעלם. אין פה ענין של כפיה כי אם מישהו כופה ומישהו נכנע, ולא משנה מאיזה צד זה, מדובר במתכון בטוח לאומללות של שני בני הזוג. או שבני הזוג ימצאו דרך להיות מאושרים במונוגמיה או הם ימצאו דרך להיות מאושרים לא במונוגמיה (יש גם זוגות מעורבים אבל זה בדרך כלל יותר קשה) או שעדיף להם להיפרד. לחיות במקום שהוא בלתי נסבל או כואב באופן קבוע לאחד מבני הזוג זה לא הוגן כלפי אף אחד וזה גורם בסופו של דבר לסבל לשניהם.
איך מתכננים את הלו"ז השבועי? הרי יש אסיפות הורים, וחוגים לילדים וארועים משפחתיים. את חלק מהמשפחה של בן זוגך (לא הבעל) כלומר את הולכת איתו לחברים שלו, לאירועים מהעבודה שלו או לחתונה של אחיינית?
אני הולכת לחלק מהאירועים של המשפחה של החבר שלי אבל הם לא מודעים לסטטוס שלי (למעט אשתו). במקרה שלי הלו"ז השבועי מוקדש ברובו לבית. אני חיה בזוגיות פתוחה המכונה זוגיות היררכית. כלומר יש לי בן זוג ראשי שזה בעלי ואיתו יש לי את המשפחה ואליו מופנים מרבים המשאבים שלי. אז בוודאי ששנינו מגיעים לאסיפות הורים ואירועים משפחתיים. לחוגים הילדים, תודה לאל, הולכים לבד. ויש לי בן זוג נוסף שזה החבר שלי שהוא גם נשוי וגם לו יש משפחה וגם מרבית המשאבים שלו מופנים למשפחה שלו. לנו סוג כזה של מערכת יחסים מאוד מתאים. יש אנשים שזה לא מתאים להם והם מעדיפים לחיות במערכות פתוחות א-היררכיות כשאין עדיפות מובנית לבן זוג אחד.
האם יש גבולות שונים בזוגיות בינך ובין בעלך לעומת בינך ובין בן הזוג שלך?
אין לנו גבולות לא פה ולא שם. יש תיאומים. יש שיח על צרכים ורצונות של כל אחד ומאמץ למצוא את הדרך שמתאימה לכולם. כל דבר ניתן להעלות לשיח, כל דבר מותר להרגיש ולרצות לא תמיד כל דבר יוכל להתקיים בפועל בגלל כל מיני מגבלות.
יש מישהו משניהם שאת אוהבת יותר?
את מי מהילדים שלך את אוהבת יותר? אני לא אוהבת אנשים באותה צורה (גם לא את הילדים שלי) אני אוהבת אנשים בצורה שונה כי הם אנשים שונים. אי אפשר להשוות בכלל מערכת יחסים של 18 שנים עם ילדים ומשפחה למערכת יחסים של 3.5 שנים בלי מחויבות מעבר לרצון שלנו להיות יחד. זה כמו להשוות תפוזים לתפוחים. מה את אוהבת יותר?
בני כמה היו הילדים שלך כשסיפרת להם? וכיצד הם הגיבו?
סיפרנו לגדולים לפני שנה. הבכור לא הבין מה לא בסדר בלאהוב עוד אנשים אחרי שמתחתנים ולמה אסור שלי יהיה עוד חבר ולאבא עוד חברה. זה נראה לו הגיוני לגמרי. הם יודעים שהחברה ברובה לא חושבת שזה בסדר אבל שאנחנו חושבים שזה בסדר גמור ושאמא עוזרת לאנשים שחיים ככה או רוצים לחיות ככה. יש לילדים שלי זכות בחירה מלאה לבחור בכל דרך חיים שמרגישה להם נכונה והם יקבלו את מלוא תמיכתי למונוגמיה או א-מונוגמיה או אם הם ירצו לחיות לבד או לעשות או לא לעשות ילדים. כדי שתהיה זכות בחירה צריך שיהיו אפשרויות ולא רק דרך אחת. את זה אני מקווה אנחנו מעניקים להם.
הם מכירים את בן הזוג שלך?
לא
החברים שלהם יודעים?
יש סיכוי סביר כי הופעתי גם בעיתון השכונתי וגם באמנון לוי וכד'. ככל הידוע לי אחרי אמנון לוי אחד הילדים בבית הספר של הבכור שאל אותו אם זו אמא שלו שהייתה אתמול בטלוויזיה ובזה זה נגמר. אנחנו לא רואים שום שינוי ביחס של הורים או ילדים אחרים לא אלינו ולא לילדים שלנו.
זה בסדר לדעתך לספר דבר שכזה לילדים? האם זו לא מעמסה ריגשית וכבדה מדי עבורם?
כן זה בסדר (אם כי כמובן כל זוג יעשה את ההחלטות שלו מתוך ההכרות שלו עם הילדים שלו עצמו). נעשו מחקרים על ילדים של פוליאמורים (אנשים שחיים במשפחות של אהבות מרובות). אין להם יותר פתולוגיות או קשיים מילדים של משפחות מונוגמיות. במקרה שלנו אין סוד שהם צריכים להסתיר (שזו מעמסה ענקית!) ויש להם יכולת מגיל צעיר להבין שאין רק דרך אחת נכונה אלא שיש כמה ושלפעמים אנשים בוחרים אחרת מהרוב וזה בסדר. אני רואה בזה שיח חינוכי ודוגמה חינוכית לחשיבה עצמאית וקשב לעצמך ולא הליכה בתלם רק כי ככה צריך וכמה לימדו אותם.
"בת כמה" מערכת היחסים השנייה שלך?
יש לי חבר 3.5 שנים
מערכת היחסים הזו היא רק מינית או גם ריגשית ואולי גם כלכלית?
מינית ורגשית, הוא לגמרי עוד בן זוג שלי מבחינתי. אין לנו שותפות כלכלית.
מה עם קנאה?
קנאה זה רגש מטרייה לרגשות רבים אחרים וצרכים שלא מתמלאים. למשל חרדת נטישה, סוגיות הקשורות לערך וביטחון עצמי, רכושנות, וכד'. יש דרכים לעבוד עם הקנאה שבסופו של התהליך משפרות את הערך העצמי שלנו ואת הביטחון העצמי בנו ובזוגיות שלנו. הקנאה כמעט לא נוכחת כיום וכשכן זה מגיע בצורת דקירה קטנה שגורמת לי לבחון את עצמי או אותנו ולנסות להבין על מה היא יושבת כדי לפתור את זה יחד. יש לי ביטחון מלא באכפתיות ואהבה של בני הזוג שלי ויש לי ביטחון גדול בי וביכולת שלי לחיות חיים טובים גם לבד. מתוך המקום הזה של ביטחון כפול בי ובבני הזוג שלי, הקנאה כבר כמעט לא מבקרת.
בעלך מכיר ונפגש עם בן הזוג שלך?
מכיר כן. נפגש לא. אני נפגשת מדי פעם עם אשתו של החבר שלי.
את מקבלת גם תגובות שליליות מהחברה שמסביב?
בעיקר מטוקבקיסטים לכתבות שאני מתראיינת אליהן ולפעמים בדף או פרופיל הפייסבוק שלי. הטענות הן שאני זונה ושרמוטה והורסת משפחות ומדרדרת את המוסר הכללי, אשמה בכל צרות מדינת ישראל והעולם פחות או יותר. אני מבינה שהנושא הזה טעון והוא מערער סדרי עולם וזה מאוד מפחיד כי אם האקסיומה הזו של מונוגמיה ניתנת לפירוק עוד דברים רבים ניתנים לפירוק וניתן להטיל בהם ספק. זה מפחיד, זה מערער, זה מנתץ מיתוסים זה לא קל לעיכול. לכן אני לא מתרגשת מהתגובות הללו ורואה בהן ביטוי לפחד ולכאב של האנשים ואת הצורך שלהם לבטא את הקושי הזה בכתב.
את מכירה זוגות שהפוליאמוריה הרסה להם את הזוגיות?
כן. בהסתייגות שמרבית הזוגות שנפרדו נפרדו על הבעיות בזוגיות שלהם ולא בגלל פוליאמוריה. יחסים פתוחים מדגישים מאוד את כל מה שלא עובד בזוגיות הקיימת ולא מאפשרים לברוח מזה. זה ממש "לפנים" וכשרואים את כל מה שלא עובד צריך לעשות בחירה האם להתאמץ ולעבוד על זה או ללכת למקום נטול המאמץ בחוץ. בנוסף יש זוגות שנפרדו בגלל שאחד רצה לחיות ביחסים פתוחים ואחד לא רצה. כאמור, אם אין דרך לאפשר לאנשים לחיות במקום נוח ומאושר רוב הזמן בתוך הזוגיות שלהם אני בדעה שעדיף להיפרד. אין סיבה לסבול כל החיים ולכאוב כל החיים. מגיע לאנשים משהו טוב יותר בדרך החיים שנכונה להם. אני מאמינה שזוגיות היא דבר מאוד מעצים כשהוא ביחד, כשהוא מאפשר חופש ושייכות, כשהוא מפרגן ונותן מרחב לגדילה וצמיחה ושינוי והגשמה של מי שאנחנו. אם הזוגיות מקטינה אותנו, מגבילה אותנו בכוח ולא מאפשרת לנו להיות מי שאנחנו אז חבל. מה הרעיון? בשביל מה להישאר?
פוליאמוריה היא התשובה היחידה למונוגמיה? אין באמצע?
יש המון באמצע. ברגע שמנפצים מונופול של דרך אחת (מונוגמיה) שהיא נכונה לחלק מהאנשים אבל לא יכולה בהגדרה להיות נכונה לכולם, כי אנחנו אנשים שונים, אז אין יותר מי שיגיד איך נכון לחיות ומה הדבר הנכון לעשות וכל זוג בעצם בורא את הזוגיות שלו בעצמו. לכן יש אינסוף דרכי חיים וניואנסים לא מונוגמיים. החל מחילופי זוגות, דרך התנסויות מיניות בלבד, דרך רגשות, זוגיות היררכית של בן זוג ראשי ומשני, זוגיות א-היררכית, אנרכיה של מערכות יחסים, פוליאמוריה (אהבות ומערכות יחסים מרובות) וכד' וכד'. אין גבול ליצירתיות. זה מדהים, זה מרתק, זה מסעיר וזה מפחיד נורא. אין יותר גבולות מבחוץ והגבולות והתווית דרך החיים מגיעה מהזוג עצמו. זה הרבה אחריות והתמודדות עם חוסר וודאות. אבל בתוך כל עושר האפשרויות הזה אפשר לבחור ב"דגמים" יותר מובנים כמו חילופי זוגות או זוגיות פתוחה היררכית.
מה קורה בהרצאות שלך? על מה מדברים שם ומי מגיע אליהן?
בהרצאות שלי אני נותנת סקירה מובנית של ההיסטוריה של מונוגמיה, מונוגמיה בעולם בעלי החיים, נותנת סטטיסטיקות על בגידות וגירושין, סוקרת את דרכי החיים הלא מונוגמיים על פי סוגים ומציגה את היתרונות והחסרונות בכל דרך ומדברת על התמודדות עם התאהבות וקנאה. מי מגיע? כולם! הכי צעירה היתה בת 17 הכי מבוגר בן 80. נשים וגברים, בודדים וזוגות, סטרייטים ולהט"בים… אנשים רוצים לשמוע על אלטרנטיבות כי לאנשים יש צורך חזק באוטונומיה ובזכות הבחירה. ועצם זה שיש אפשרויות מאפשר להם לבחור. גם לבחור במונוגמיה ולא להיות מנותבים לשם כי "אין דרך אחרת".
לדעתך, בעוד 10 שנים יהיו כאן יותר מונוגמים או פוליאמורים?
מהמרת על מונוגמים אבל העולם כבר עשה את המהפך לכיוון מונוגמיה סדרתית ממונוגמיה קלאסית ובארה"ב כל רווק חמישי התנסה ביחסים לא מונוגמיים בהסכמה כך שיש פה מגמה מסוימת. הנבואה ניתנה לשוטים.
אני די בטוחה שפוליאמוריה תמשיך להיות בשולי החברה אבל אני מקווה שהיא תהיה יותר מובנת ומקובלת גם על ידי אנשים שבוחרים לחיות אחרת.

אודות כרמית לוי

אוהבת להכין, לנסות, להריח, לגעת, להתנסות, להתלהב. אומנות ואוכל נמצאים תמיד בראש סדר העדיפויות שלי

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק