רנה חבר: אני מחכה לגיא. אני יודעת שהוא חי ויחזור הביתה

ב-17 לאוגוסט 1997 נעלם החייל גיא חבר. הוא נראה לאחרונה בבסיס התותחנים ברמת הגולן בשעה 9:30 בבוקר ומאז לא שב. "אם לא מצאו אותו ואתם טוענים שהוא לא חי תוכיחו לי", אומרת רנה חבר, אימו של גיא בראיון מיוחד. מה קרה מאז אותו היום? מה גורמי הביטחון חושבים? ומי היא אותה אישה שראתה את גיא בסוריה. "יום אחד הדלת תיפתח וגיא יכנס. אתם תראו שהוא עוד יחזור".

שלום רנה, מה שלומך?
בסדר. בגבולות האפשר

לפני כחודש מלאו 19 שנים מאז אותו היום שגיא יצא מבסיס צה"ל ולא חזר. איך חיים כל השנים עם אי הוודאות?
זו החלטה שלקחנו על עצמנו כבר מהשלבים הראשונים. להמשיך לחיות ולא לעצור. כשגיא נעלם, שני אחיו (שיר ואור) היו בני 12. לא הייתה לנו אופציה לעצור את החיים שלנו ולכן תוך כדי חיפושים הבנו שצריך ליצור איזו שהיא שיגרה. אי הוודאות נמצאת במקום אחד אבל חשוב לנו לשמור על שפיות ואורח חיים הגיוני.

בואי נחזור לאותו היום בו גיא נעלם
בשעות הבוקר התקשר אליי אחד המפקדים של גיא ואמר לי "אנחנו לא יודעים איפה גיא, תחפשי אותו בבית". השפופרת ממש נפלה לי מהיד, ידעתי שמשהו קרה. אף אחד לא מכין אותך לרגע נוראי שכזה. אני זוכרת שלא הבנתי למה לחפש אותו בבית. הרי יום קודם לכן היינו בבסיס יחד איתו והבאנו לו אוכל וחוברות שביקש. מרגע זה החל הסיוט של החיים שלנו. תוך דקות נכנסתי לאוטו ומיד עליתי לרמת הגולן. אני זוכרת שביקשתי לדלות פרטים אבל לא ממש נתנו לי לדבר או לשאול שאלות וגם לא לדבר עם חבריו ליחידה. אני זוכרת שהמשטרה העלתה מהר מאוד מסוק לחיפושים והוציאו מהבסיס כמה חיילים לסריקות.

ואז? עוברים ימים, שבועות, חודשים ו…?
הנחת העבודה של צה"ל הייתה שגיא נטרף ע"י בעל חיים. הייתה אז מנטרה שחזרה על עצמה שוב ושוב ונאמר לי שמתישהו תמצא יד או רגל אבל לא האמנתי. זה לא נעים לשמוע את התיאור של הטרף אבל בתוך תוכי פיתחתי אדישות כיוון שידעתי שגיא חי. זה היה לי ברור.
לקח הרבה זמן עד שהחלו לחפש את גיא באופן מסודר. בהתחלה התייחסו אליו כעריק ורק אחרי זמן רב התחילו לשלוח פלוגות חיילים לשטח.

הצטרפת אליהם לחיפושים?
אני הייתי נוסעת בעיקר לכפרים הדרוזים בגולן. ישבתי שם עם תושבים ועם בכירי העדה, ניסיתי לדלות כל מידע כל פרט ולו הקטן ביותר. הייתי נוסעת לבד ונכנסת לבתים עם דגלי סוריה. הם היו מאוד חשדניים כלפיי אך בכל פעם ביקשתי להעביר את המסר לסוריה באמצעות המשפחות שלהם.

את עדיין נוסעת לשם?
לא. בקרוב גם יפרקו את הבסיס בו גיא שרת אבל אני לא רוצה להתקרב לשם. ראיתי את החדר שלו וזה הספיק לי.

אחרי כל השנים, את עדיין מאמינה שגיא בין החיים?
אין לי ספק שגיא חי. שום ספק שהוא. אנחנו אנשים שנלחמים על החיים. אני יודעת בבירור שגיא חי ומחכה לחזור הביתה, ואם מישהו חושב אחרת ממני הוא מוזמן להראות לי גופה.

מה ההשערה שלך? מה קרה לגיא?
כיוון שמדובר ברמת הגולן, שם צריך לחפש אותו. אני טוענת שבכל המזרח התיכון יש לוגיקה. בסוף הכל יתגלה. עוד שנה עוד שנתיים? רק כואב לי שעברו כבר 19 שנים. אני מאמינה שגיא עבר או הועבר ע"י גורמים שונים לסוריה. מעולם לא היה מצב כזה שחייל פשוט מתאדה באוויר. אני לא מתרגשת מאנשי מוסד לשעבר ואנשי תקשורת שלועגים לי. אני עסוקה בלהחזיר את הבן שלי הביתה.

רגע לפני השינה, מה את שואלת את עצמך?
יכול להיות שיש לגיא חיים אחרים? אולי יש לי נכדים ממנו? ובכלל האם אני נלחמת בכלים הנכונים? כי במבחן התוצאה גיא עדיין לא כאן.

את מרגישה שנכשלת?
הכישלון הוא קודם כל של המערכת. וכמו שאמרתי, אני בודקת גם איפה אני כשלתי ומנסה לתקן.

למה לא קמה מחאה שלכם למען גיא?
ב 1997 כשגיא נעלם לא היה אינטרנט כמו היום ואחת השאלות היא למה לא להתחיל אחת שכזו היום. אני לא יודעת איך עושים את זה. בעוכריו של גיא אנחנו לא נלך עם דגלים ולא נקים מחאות. אנחנו לא מאמינים בזה. זה לא גיא ולא אנחנו. אני לא יודעת איך לעשות רעש. אגב, שימו לב שגיא לא פופולרי. לא יודעים מה בדיוק קרה שם, אבל הוא חייל וצריך לעשות מעשה. בתחילת הדרך לא ידעתי אפילו איך להתנהל מול העיתונאים והצבא והממשלה ופתאום ראיתי שמשפחות אחרות מלוות ע"י גורמים מצה"ל, מלווים אותם לפגישות ומחברים אותם עם אישים בעולם. במערכת יודעים שאנחנו ענייניים. אנחנו לא רוצים מלונות או הפגנות ראווה, אנחנו רק רוצים שיכוונו אותנו ושיתנו לנו כלים. עם הנסיון של היום הייתי מתנהלת אחרת.

למה לא עזרו לכם?
מהרגע הראשון היה אנטי כנגד המשפחה שלנו. אנטי באופן חולני ואני לא מגזימה. הגדיל לעשות שר הביטחון דאז איציק מרדכי שהטיח בפניי "את האמא שעושה בעיות". זה עצבן אותם שאנחנו משפחה שיכולה לחשוב אחרת וזה לא יושב לצבא על המשבצת של משפחה מסכנה. גם בטקסים ובתפילות גיא נחשב בן חורג. הוא לא מוזכר בהם באופן שיטתי, אני עדיין עסוקה בפניות שיוזכר ויתפללו לחזרתו. במקום שנהיה גוף אחד שמחפש את הבן זה הפך להיות אנטי משפחתי.

ואז יום אחד מגיעה שיחה ממרים, אזרחית גרמניה שטוענת שראתה את גיא בסוריה
בין כל החיפושים והנסיעות, קיבלתי פקס מאישה בשם מרים שמספרת באנגלית שהיא הייתה בסוריה ולדעתה ראתה את הבן שלי. הוא ישב מולה ודיבר איתה אנגלית. החלטתי לנסוע ולשמוע ממנה בגוף ראשון את הדברים. לפני כן שלחתי חבר, איש שב"כ בכיר, שיפגש איתה ויתרשם. מראש דעת השב"כ הייתה שלילית עליה. נטען שהיא אינה אמינה וכלל לא הייתה בסוריה. אותו חבר שחזר ואמר כי גם הוא מפקפק בדבריה.

מה היא עשתה בדמשק?
מרים היא אישה לא שגרתית. ציונית בנשמתה. מדובר באישה שהחליטה להסתובב בכל העולם ולשכנע יהודים לעלות לישראל. בשנת 2005 היא נכנסה לחאלב ברכבת דרך טורקיה. המוחבארת (כוחות הביטחון) תפסו אותה בעקבות הלשנות. במפגש שלנו היא אמרה שבשולחן מולה ישב בחור צעיר שהחל לשאול אותה שאלות בעברית. מאיפה הגעת, מה שמך, מה שם הורייך. לדבריה, היא הרגישה שהוא לא "אחד משלהם". שאלתי אותה האם היא ראתה גומות כשהוא חייך והיא ענתה שהוא לא חייך. לזכותה יאמר שהיא לא ניסתה "לעבוד עליי" ולייפות את העובדות.

ואיך הגיבו כאן הרשויות?
אני מאוד לחצתי שהיא תיחקר פה על ידי השב"כ, זה לא היה מובן מאליו מבחינת המערכת. הם מצידם טענו בתוקף שהיא לא הייתה בסוריה. טענה שהופרכה כשהצגנו להם את הדרכון החתום שלה. בנוסף נאמר לה לא להיות איתנו בקשר או למסור כל מידע אודות הפרשה והעלו אותה על מטוס לגרמניה.

ואז?
אני ביקשתי מהמוסד הגרמני לאתר ולחקור אותה. הם גייסו מאמצים רבים ואכן זימנו אותה לחקירה. המסקנה שלהם הייתה שהיא אמינה וכפי שזה נראה זה אכן היה בני גיא ששוחח איתה.

מוזר שהמוסד הישראלי לא מסייע
אני טוענת שמערכת שהיא בטוחה בעצמה ובמה שהיא עושה, לא מפחדת להתעמת ולהתמודד עם המציאות ועם המשפחה.

יש מישהו בממסד שאת סומכת עליו?
על איווט ליברמן. אני לא רוצה להרחיב בנושא אבל אני בתחושה שהוא האיש שיכול להזיז דברים.

מה לדעתך הפתרון?
נתניהו צריך להיות אמיץ ולעשות מעשה. חד וחלק זה תלוי בו והוא צריך לקחת החלטה של מנהיג. מילים כמו "זה בנפשנו" הן חשובות אבל צריך למשוך בחוטים. חסדי שמיים זה לא מספיק ולכן הלחץ הציבורי זה דבר נדרש.

איך אנחנו כציבור יכולים לעזור?
לשתף את הריאיון הזה, לשתף את התמונות בפייסבוק עם חברים. שלא ישכחו את גיא. מאוד חשוב לי להרגיש לא לבד בסיפור הזה. אני נזכרת שהעיתונאי אדם ברוך ז"ל אמר לי באחת השיחות שלנו "תדמייני שאת עומדת בשדה חמניות ואם את מסובבת את הפנים אחורה את רואה אלפי אנשים עומדים מאחורייך". ניסיתי. אבל אני לא מצליחה לראות את האנשים, לא ראיתי את זה במציאות. אני לא חשה את התמיכה מאחוריי.

במהלך היומיום עד כמה את חושבת על אותו היום?
על אותו היום בו גיא נעלם אני מעדיפה שלא לחשוב בכלל. ממש לא, אלא להמשיך קדימה ולהבין מה עוד צריך לעשות? אין טעם לחפור בעבר כי זה לא יוביל לכלום ואני גם אישה עם אמונה.

מתי גיא נוכח בחיים שלכם? מתי אתם מדברים עליו?
כל הזמן. למשל הנכד המדהים שלי התחיל ללכת בגיל נורא מוקדם, 10 חוד' בערך, וגם גיא היה כזה. אז זו סיטואציה שמדברים על זה, רק לפני שבוע אמרתי לבעלי "תראה.. בדיוק כמו גיא". השיח קיים כל הזמן. הוא נוכח קבוע בחיים שלנו. הקומיקס שלו מסתובב בבית, חי, מול עינינו כל הזמן.

החדר של גיא השתנה מאז?
בוודאי. אני לא בונה או שומרת מקדשים, זה נראה לי מיותר. כשהוא יחזור הוא יקבל את המקום שלו.

הפכת לסבתא לפני כשנה. איזו סבתא את?
אני מטורפת על שני הנכדים שלי. פשוט מטורפת. מאוהבת בהם.

את שמחה לפעמים?
יש שמחה, היא מהולה ברגעים לא קלים אבל היא קיימת.

כשאור ושיר, אחיו ואחותו של גיא התחתנו, את שמחת?
מאוד

כשאת עוצמת עיניים איך לדעתך יסתיים הסיפור הזה?
גיא חוזר הביתה! הוא יורד בשביל לבית, הדלת נפתחת ובחיוך מבוייש הוא אומר לי "אמא מה עשית לי בושות כאלה? ידעת שאני אחזור, למה עשית את כל הטרראם הזה?".
יום אחד הוא יופיע פה, הוא יחזור אליי, לאמא שלו. בשביל הרגע הזה אני ממשיכה לחיות.

אודות אביטל זוננשיין

מאמינה במילה הכתובה ובכוח שבה. מייסדת אתר אמא של, אשת תקשורת, אמא לאחד. אוהבת גאדג'טים, חורף, ואת אירופה בחורף

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

2 תגובות

  1. והמזלזל של המערכת הצבאית והדרג המדיני? …

    והמזלזל של המערכת הצבאית והדרג המדיני? נשמע מוזר

  2. עינת
    מדהים כמה מעט שמענו על גיא …

    מדהים כמה מעט שמענו על גיא חבר בשנים האחרונות. ההתעלמות של המערכת ממנו חשודה מאוד.

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק