אמא, אבא אמר לי שתעזבי אותי כמו שעזבת אותו

"אמא, אבא מבולבל!" הוא אומר לי כשהוא חוזר הביתה.
"למה, איך הוא מבולבל?", אני נדרכת, למודת ניסיון מהביקורים הקודמים שלו שם.
"הוא אמר לי שתעזבי אותי כמו שעזבת אותו. נכון שהוא מבולבל?"
"לא, הוא לא מבולבל. הוא בן זונה, חסר אחריות וחסר התחשבות, שרומס ברגל גסה את נפשך הרכה ומשתמש בך, על לא עוול בכפך, כאמצעי להשגת המטרה החולנית שהעמיד לעצמו: להרוס אותי ולפגוע בכל מה שחשוב ויקר לי בחיים". רציתי להשיב לבני.
ובמקום זאת, פשוט חיבקתי אותו חזק חזק – חזה אל חזה, לב אל לב, לחי אל לחי, וליטפתי את ראשו. זו פרקטיקה שסיגלתי לעצמי עם הבן שלי. בכל פעם שאני מרגישה שאין לי מילים נכונות ומדויקות לתת לו, ואלה שזמינות לי באותו רגע עלולות רק לבלבל אותו יותר ולהעמיק את הפגיעה בו, אני פשוט מניחה למילים, ובוחרת לתת ללבבות שלנו לדבר זה עם זה. ללא מילים. זה תמיד יוצא הכי מדויק. שם אין פיספוסים.
כשהרגשתי שאני מוכנה ובשלה למילים, הרפיתי קצת, הסתכלתי לאהוב הקטן הזה לתוך העיניים המלוכסנות הנבונות שלו, ואמרתי לו: "אמא אף פעם לא תעזוב אותך! לעולם לא!"
למחרת, שיתפתי בדברים את ד', חברי החכם וטוב הלב, שבמקצועו הוא גם מטפל משפחתי. שיתפתי אותו שוב בחוסר האונים שלי אל מול הפגיעה שנעשית בבן שלי בביקוריו אצל אביו.
האב, אשר מקפיד גם עם הילד, כמו שנהג איתי, על פגיעות שאינן מותירות ראיות וסימנים חיצוניים.

ואני, שכבר מרגישה חזקה יותר ממה שהייתי במהלך חיי המשותפים עם האב, ובעלת מסוגלות גבוהה יותר להתמודד עם הפגיעות שלו בי, מנסה לחפש אצל ד' תשובות טובות, איך והאם יש דרך לשמור ולהגן עליו גם כשהוא רחוק ממני, כשהוא שם.
אולי אוכל לצייד את הבן שלי ב"אמצעי הגנה עצמית" או לפחות באמצעי מיגון מפני פגיעות האב כשהוא נוסע לביקורים אצלו. אמצעים שמתאימים לסוג הפגיעות של האב, ממש כלים פרקטיים, שיגנו עליו, בדומה לאלה שאני קיבלתי מהמטפלת שלי, ואשר מסייעים לי.
ד' מקשיב לי, עם הראש ועם הלב שלו, כמו תמיד, וכשאני מסיימת אומר לי כך:
את יודעת מה זה תאג"ד ומה התפקיד של תאג"ד?
ד' שהנו חובש במילואים כפי שהיה גם בשירות הסדיר, לא מחכה לתשובה ומבהיר: תאג"ד היא תחנת איסוף גדודית, כאשר מדובר במחלקה בגדוד שאחראית לטיפול הרפואי בחיילי הגדוד בשגרה ובחירום.
וממשיך ומבהיר: החובשים מהתאג"ד לא נכנסים לשדה הקרב, אלא תפקידם הוא אחד: להמתין לפצועים שחוזרים משדה הקרב ולהעניק להם טיפול רפואי, לחבוש את פצעיהם בשובם.
אז, ד' עוצר רגע, לוקח נשימה עמוקה, מסתכל לי לתוך העיניים ושואל אותי: ואת יודעת מה המשימה הכי קשה עבורנו, החבר'ה מהתאג"ד?
ובכן, המשימה הכי קשה עבורנו היא לא הטיפול, חבישת הפצעים והרגעת צעקותיהם וסיוטיהם של הפצועים בלילות.
החלק הקשה באמת בתפקידינו מגיע אחר כך, אחרי הטיפול שנתנו להם, ואשר בזכותו הוקל כאבם ופצעיהם החלו להגליד.
אני מדבר על המשימה שמוטלת עלינו לשלוח שוב את הפצועים שלנו לשדה הקרב.

זו סיטואציה קשה מנשוא. שכן, אנחנו שולחים אותם לאותו שדה קרב ממנו קיבלנו אותם בפעם הקודמת לטיפולינו, פצועים ומדממים.
ועל אף שאנחנו יודעים שהפציעה הבאה שלהם בוא תבוא, כי זהו טבעו של שדה הקרב, אין לנו ברירה. אנחנו מחויבים למלא את תפקידנו ולשלוח אותם לשם שוב.
וכך בשובם בפעם הבאה, פצועים וחבולים שוב, כמו תמיד, אנחנו, החבר'ה מהתאג"ד, נהיה כאן עבורם, כדי להעניק להם את הטיפול הטוב ביותר שאנחנו יכולים.
אני מבינה לעומק את מה שד' אומר, ויחד עם זאת, זה לא מקל על התחושה שזה אכזרי, לא נתפס ולא אנושי.
כי הרי מרגע היוולדו, הקפדתי לבחור עבור התינוק שלי את הטיפול הטוב והמיטיב ביותר, החל מבחירת רופאת הילדים, דרך בחירת המטפלת עם חזרתי לעבודה לאחר חופשת הלידה, עבור בבחינת המסגרות החינוכיות והצוות החינוכי בהמשך וכלה בחוגי ההעשרה, כולל, קיום ראיונות, קבלת המלצות, ביקורי פתע וכל כיו"ב, הכל כדי להיות בטוחה ורגועה שהפקדתי את היקר לי מכל בידיים הטובות ביותר. כאשר ככל שמתעורר בי ספק קל שבקלים שזה לא טוב מספיק עבור הבן שלי, הוא פשוט לא יהיה שם.
ואילו כאן מה? אני נדרשת לעשות בדיוק את ההיפך.
נכון, מאשר לי ד' חברי. כאן את תאג"ד. את התאג"ד של הבן שלך.

אודות ורד

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

16 תגובות

  1. יואב מורן
    טקסט חזק ומרגש. כמה עוצמה שזורה …

    טקסט חזק ומרגש. כמה עוצמה שזורה בין המילים…

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה)
    חזקי ואמצי יקירה. את החיבוק הענק …

    חזקי ואמצי יקירה. את החיבוק הענק הבא בצור-תני בבקשה לד׳!!!! ואם ארשה לעצמי להיות צפויה: ״אמור לי מי חבריך וגו׳. ״ הוא חבר שלך-כנראה שלא בכדי… את חייבת להיות מ מ ש נ ה ד ר ת !!

  3. כואב לי לקרוא כזו חוויה מטלטלת …

    כואב לי לקרוא כזו חוויה מטלטלת שעובר בנך.
    ילד צריך שמבוגר אחד יאמין בו ואני מאמינה שאת הקול החזק שיהדהד בחייו!
    בזכות הכוח והעוצמה שהנפש שלך מפגינה.
    חברך העביר את המסר בצורה מטאפורית מדויקת וקולעת.
    מברכת אותך שתמיד תמצאי מקורות כוחות כמו החבר הזה שיעזרו לך לעזור לבנך.

  4. אני כנראה הולך להיות מי שמעכיר …

    אני כנראה הולך להיות מי שמעכיר את האווירה …של מסיבת ההיזדהות המוחלטת שיש פה

    מחד מזדהה עם כול מה שכתבת …אבל לגמרי …התפקיד של הורה הוא להגן לעטוף ולהוביל אל הבגרות …ו

    ומחד …ברגע שזה מה שענית לבן שלך …את בת זונה לא פחות מאותו פוגען המתקרא אב ..כן כן את ..אני מפנה אליך את האצבע .. תאג"ד …כן כן תאג"ד לילד אבל בשום פנים ואופן לא להשאיר אותו במקום אליו הכניס אותו הפוגען השני ..ברגע שאת משיבה לו בצורה הזו במקום ב…כן אבא מבולבל ..הוא מדבר לפעמים על דברים שלא צריךלדבר עליהם ואני לעולם לא אעזוב אותך אני אוהבת אותם מאד …בוא נשחק ב…דוקים …את פוגעת בילד לא פחות ממנו …

    נקודה למחשבה

  5. חלי
    ורד, אני עוברת את אותו תהליך …

    ורד, אני עוברת את אותו תהליך ומזדהה עם כל מילה שלך וכואבת איתך את הכאב הזה. אני רק יכולה להוסיף את מילות העידוד והחיזוק שהמטפל המופלא שלי נתן לי, תהיי אמא טובה דייה כי אין אמא מושלמת. לא תוכלי לעולם לשלוט במה שקורה כשילדך לא לידך ולא תוכלי לומר לגרושך איך להתנהג ולהתנהל עם ילדכם כשהוא אצלו..אך תוכלי תמיד לחבק אותו חזק כשהוא איתך לומר לו – אמא לעולם לא תעזוב אותך!!! כמו שעשית , זה היה הכי נכון ותוכלי להמשיך לעשות את הכי הכי הכי טוב עבורו כשהוא איתך. אני כותבת לך ובוכה ומתרגשת אוהבת אותך ומחזקת אותך אפילו שאני לא מכירה אותך עדיין…נעים להכיר חלי

  6. ד׳
    אוף, מתסכל... רציתי להבהיר רק שאני מעריכה …

    אוף, מתסכל…
    רציתי להבהיר רק שאני מעריכה אותך על האומץ, הפתיחות והאמהות המדהימה שלך! ולא מפחיתה ולו במעט במילותיי את המאמצים האדירים שאת עושה למען בנך למרות אטימות המערכת… אני מחזקת אותך בכל תא בגופי, כואבת איתך את כאבך, ומחבקת חיבוק גדול.
    את לא מכירה אותי, אבל אני חובשת לשעבר, אז אם את צריכה תאג״ד… :)

    • ורד סימון
      תודה, ד'. את מקסימה והמילים שלך …

      תודה, ד'. את מקסימה והמילים שלך מחממת לי את הלב.

  7. הסיפור מוכר ....לצערי יותר מידי מוכר …

    הסיפור מוכר ….לצערי יותר מידי מוכר בשני הצדדים יש בני/בנות זונה ששוכחים את הילדים בסייפור הזה …
    יותר מידיי הורים שלא ראויים לתואר אמא ו/או אבא …..יותר מידי אנשים ששכחו צלם אנוש מה הוא …
    ואני מדגיש יש כאלו בשני הצדדים …..ומכאן שיש צרך אמיתיי לרפורמה בכוול הנושא של שיוויניות במשפחה ובחינת כוול מקרה לגופו
    החל ממישמוררת משותפת וככלה בהחלת המזונות על פי נוסחא של צורכי הילד מול זממנני שהיייה ומשכוורות יחסיות . כל האמור לעיל במקביל לקביעת
    תרופות ממוכרזות בחוק למפריים ועמידה בסטנדרטים נורמטיבים מינמאלים ….

    לצוורך הענין אותו בן זונה אינוו נורמטיבי …הוא משתמש בילדים וככזה לטטעממי אין לו זכות להיקרא אבא כול שכן לתפקד ככזה .

  8. צודק ידידך החכם בנושא התאג"ד זה …

    צודק ידידך החכם בנושא התאג"ד זה התפקיד הקשה שלך כשבנך חוזר פגוע מהאקס שלך – ימח שמו – הדבר המרגיז הוא שידיך כבולות. טוב קשה לי מאד התיאור הזה ומכירה אותו מהרבה מקרים, גם מצד אימהות ש"מרעילות" את הילדים נגד האב. עצוב מאד שבן הזוג שכ"כ אהבנו ובחרנו בו לפני שנים הופך להיות האוייב הגדול ביותר שלנו.

    • ורד סימון
      תודה לך. את כל-כך צודקת בעניין …

      תודה לך. את כל-כך צודקת בעניין הידיים הכבולות שלי בכל האמור במניעת הפגיעה בילד, אילו ניתן היה למנוע את הביקורים אצל האב או לכל הפחות לכפות עליו הדרכה מתאימה ופיקוח על דרך ההתנהלות שלו עם הילד. זה מאוד מאוד מתסכל, כי הרי אילו היתה אלימות פיזית, המותירה פציעות גופניות, ברור שכל הרשויות היו נענות לקריאות העזרה שלי ושל הילד, והיו נקבעים הסדרי ראייה בפיקוח, הדרכה הורית וכו'. ואילו במקרים הללו, של פגיעה בנפשו של הילד, שהיא לא פחות חמורה מפגיעה פיזית ואולי אף חמורה יותר, הרשויות מקלות ראש ופשוט לא עושות דבר כדי לסייע, ומבחינתי מפקירות את הילדים. ולכן, אחרי מאבקים באמת מרים מול המדיניות הזאת, בכל הכלים ובכל הכח שיש לי (וזה לא מעט), הבנתי כי זו מלחמה חסרת סיכוי וחסרת תוחלת, שחבל לכלות עליה את האנרגיה.

  9. חלי
    שוב, חודר ללב ולנשמה. כל כך …

    שוב, חודר ללב ולנשמה. כל כך כנה ואמיתית. אני יכולה להמליץ לך לעבור קורס תטא הילינג למטפלים . עברתי כזה לאחרונה אצל ניצה יניב וזה נתן לי כלים מדהימים לטפל בכל דבר וזה מדהים עם ילדים. לבן שלי היו סיוטים תקופה ארוכה ואחרי שני ערבים שטיפלתי בו זה פשוט עבר. חשוב שתעזרי לו ותשדרי לו שהכל בסדר ואת איתו ולגבי הגרוש שלך תאיימי בתביעה שהוא מתעלל בילד ואל תתני לו לראות אותו אם הוא ממשיך

    • ורד סימון
      תודה, חלי. כפי שכתבתי בתגובה הקודמת, …

      תודה, חלי. כפי שכתבתי בתגובה הקודמת, כמי שבקיאה היטב בפרקטיקה המשפטית, לצערי, יש פער עצום בין הרצוי למצוי, ובקשר לסייפא של דברייך – לאיים עליו שלא יוכל לראות אותו, קצרה היריעה מלתאר לך כמה זה לא פשוט, ואיך כשאת מנסה להגן על הילד שלך, בסוף את מוצאת עצמך נחקרת במשטרה על שלא נתת לו ללכת לביקור אצל האבא הזה. רק כדי להיות ברורה, ולשתף אותך רק בקצה קצהו של הטירוף, אומר לך שכשאני עמדתי בדילמה האם להיענות לתחנונים של הבן שלי לא ללכת אליו כשהמחיר הוא הזמנה נוספת להיחקר במשטרה, על כל הכרוך בכך, בפרט לי כעורכת דין לבין האפשרות השניה, לשלוח אותו במצב שהוא חולה ומתחנן להישאר בבית, בחרתי באפשרות הראשונה, ולא פעם אחת!

  10. ד׳
    מרגש, מפחיד, מזעזע... לא מסכימה בעליל עם …

    מרגש, מפחיד, מזעזע…
    לא מסכימה בעליל עם הד׳ שלך. את לא תאג״ד, את אמא. ותפקידך, כמו שאמרת הוא להגן על בנך איפה שאת יכולה. ובמקרה הזה את יכולה. הוא לא בשדה קרב בו יש מטרה (או כך אנו רוצים להאמין), ובו אין ברירה. מה המטרה של ללכת לבקר אב מתעלל? מה המטרה לשלוח את ילדך ל״תופת״ הזו? כדי שתהיה לו ״דמות אב״? כי המערכת כופה זאת מפאת הסדרי הראיה? כי הילד רוצה?

    • ורד סימון
      ד' יקרה, לצערי הרב מאוד, מתוך ניסיון …

      ד' יקרה,
      לצערי הרב מאוד, מתוך ניסיון מר מאוד בענייני האישי אבל גם ממקרים רבים אחרים שאני פוגשת יומיום במסגרת עבודתי כעורכת דין לענייני משפחה, האפשרות למנוע את הביקורים עם האב, עד שהרשויות לא רואות דם – כזה אמיתי ונוזלי, שבא כתוצאה מפגיעה פיזית, הן לא עושות דבר!!! לצערי הרב מאוד שוב, ילדים רבים מדממים דימום שאינו מוחשי ונפשותיהם הרכות נרמסות יומיום בידי מי מהוריהם, ואין לכך מענה, בדומה לכזה שניתן במצבים של פגיעות פיזיות. זה אבסורד, זה מזעזע, זה מתסכל, אבל זו המציאות! במקרה שלי, על מנת להגן על הבן שלי, עשיתי כל שניתן על מנת שהביקורים שלו אצל האב יהיו מינימליים ביותר, על מנת למזער את הפגיעה עד כמה שניתן, והביקורים אכן מינימליים מאוד – פעם בשבועיים לכ-24 שעות בלבד. ואולם, על מנת להגיע לתוצאה זו, צריכה מי שבוחרת בטובת הבן שלה לשלם מחירים גבוהים ביותר – במקרה שלי מדובר היה בין היתר במעבר למקום מגורים רחוק מאוד, שמשמעותו הכלכלית החברתית וכו' היא לא פשוטה כלל ועיקר, בנוסף, ננקטו צעדים משפטיים נכונים ומתאימים וכו'. אני מקווה שהצלחתי להאיר לך ולו במעט את הפערים בין הרצוי למצוי, ואת הקושי ליישם את דברייך, הצודקים לגמרי, הלכה ולמעשה.

      • רותי
        כדי להיות תאג"ד טוב, את צריכה, …

        כדי להיות תאג"ד טוב, את צריכה, לדעתי, תמיכה (גם מקצועית) עבורך, אבל גם עבור בנך שעובר, כמו שאת מבינה בלי העזרה המקצועית, תופת.
        אני ממש ממליצה לך לתת, לך ולו, לפחות מקום לפרוק בו את התסכול, הקושי, הכאב וכו', לבכות, לצעוק, לדבר וכו' בטיפול רגשי מתאים ואולי אפילו פסיכולוג במסגרת יכול להעריך את הפגיעה ולדווח לרשויות על פגיעה (אני מניחה שכבר ניסית ואני, כפסיכולוגית במסגרת יודעת שזה לא תמיד [בלשון המעטה] עוזר)…

        אם את צריכה תמיכה, את מוזמנת להגיד ונמצא את הדרך לתקשר :)

        המון הצלחה בהתמודדות (שלך ושלו) עם המצב הנורא הזה!

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק