ריח של תינוק

אחד הדברים שלגביהם יש הסכמה גורפת הוא, שריח של תינוק הוא מהריחות הנעימים ביותר בעולם. אל תגלו שאמרתי לכם, אבל בעצם מדובר בריח של "מוסטלה"

חוש הריח מקושר ישירות לזיכרון האנושי. אני יכולה להריח ריח תפוזים, ובתוך שנייה וחצי להיזרק אחורנית אל הטיולים של שבת בבוקר עם אבא בפרדסים של רחובות. הפרדסים כבר מזמן נעלמו, הילדות גם היא כבר התרחקה ממני והלאה, אבל ריח פלחי התפוז תמיד יחזיר אותי בשבריר שנייה לתקופה רחוקה, ואל ענפים עמוסי פרי כתמתם.

כשהייתי ילדה, הייתי משוכנעת שאמא שלי היא האישה היפה בתבל. כן, ברור שכל ילדה חושבת ככה, אבל לגמרי במקרה – אצלנו מדובר בעובדה מציאותית. בחיי, היא באמת הכי יפה. ולטעמי גם היה לה הריח הטוב בעולם. אתם יודעים – ריח של אמא. אי אפשר להסביר בדיוק מה זה 'ריח של אמא', אבל מספיקות כמה הסנפות ממנו כדי להתמכר. לפעמים הייתי מחבקת אותה רק בשביל לנשום קצת, ולהירגע. תמהיל משכר ומבושם של בישולים, נחמה ואהבה.

מדי פעם, נהגתי להתגנב לחדר השינה של הוריי, ושם על השידה הרחבה שלפני המראה, היו מונחים כלי האיפור של אמא, ביניהם גם הפודרה אהובת נפשי. זה לא שהיה לי משהו נגד הליפסטיק או הסומק הנבוך שהמתין בצד, אבל הפודרה הייתה גולת הכותרת, כי לפודרה היה הריח של אמא. בהנאה חשאית כמו מישהי שלוגמת מים גנובים, הייתי טובלת את כרית הפודרה באבקה הבהירה וטופחת בטפיחות רכות על הלחיים, כמו שראיתי שאמא עושה. על פי רוב, אחרי כמה טפיחות כאלה נראיתי כמו סופגנייה שכוסתה באבקת סוכר, אבל מה שחשוב היה הריח.

ריח של ניקיון. ריח של אמא. ריח של ילדות.

חברת "מוסטלה" הצרפתית, מייצרת מוצרי טיפוח לתינוקות ולאימהות מזה שנים, אבל לא שמעתי עליה עד לפני עשרה חודשים. באפריל האחרון הגיחה אל תוך עולמי תינוקת אחת קטנה והפכה את חיי על פיהם. בו בזמן, היא גרמה לי להבין שחלק מהקלישאות השכיחות ביותר הנוגעות לתינוקות, הן גם המטופשות ביותר. למשל, כשאומרים "ישנתי כמו תינוקת" כדי לתאר שינה מתוקה ועמוקה, למעשה מדובר בשקר בקנה מידה שערורייתי. אם רוצים לתאר לילה לבן שכולל שאגות בכי עקב התקף גזים אימתני, אז אפשר בהחלט לציין שישנתם כמו תינוקות. קלישאה נוספת שהתגלתה כצינית במיוחד היא: "עור של תינוק." בערך בגיל חודש וחצי, התברר לי לחרדתי שילדתי נחש. הבת שלי החלה להתנשל ולהתקלף, עור פניה התכסה גלדים ורודים צהבהבים וכיאה לאמא הטרייה וחסרת הניסיון שהייתי – הבהלתי אותה לרופאת הילדים כדי שתאבחן את התופעה המשונה.

הרופאה הסבירה לי בסבלנות שמדובר בתהליך טבעי ש(כמעט) כל תינוק עובר בשבועות הראשונים לחייו. "זה יעבור מעצמו." הבטיחה, "אבל בינתיים אני ממליצה לך להשתמש בקרם של מוסטלה." לא היה לי נעים להגיד לה שאין לי מושג על מה היא מדברת (הדבר היחיד שקפץ לי לראש כשהיא דיברה היה "נוטלה", ותהיתי למה היא ממליצה למרוח את הבת שלי בשוקולד) אז פשוט הנהנתי בידענות כאילו אני אמא כבר שלושים שנה, ונסעתי לחפש את ממרח ה"נוטלה" הזה שמורחים על הפנים של תינוקות.

העור של המהממת שלי מזמן סיים להתקלף (חדשות טובות: היא לא נחש, אחרי הכל!) וכבר חודשים רבים שאין צורך ממשי בשימוש ב"מוסטלה" מטעמים רפואיים. רק מה, אף אחד לא סיפר לי על הריח. אוי, הריח. הקרם של "מוסטלה" הוא הדבר הכי ריחני ומבושם ועדין שאפשר לדמיין. נכון שאמרתי קודם שאי אפשר להסביר מה זה "ריח של אמא"? ובכן, אותו הדבר גם לגבי הביטוי "ריח של תינוק". אחד המשפטים שלגביהם יש הסכמה גורפת כלל-עולמית הוא שריח של תינוק הוא מהריחות הנעימים ביותר. אל תגלו שאמרתי לכם, אבל בעצם מדובר בריח של "מוסטלה", ואם בא לכם להריח כל היום את הניחוח המטריף הזה, שהוא גם מתוק וגם מעודן, גם טהור וגם מלא תום ורכות, ריח של הבטחה שמחכה להתממש, אם בא לכם להסתובב יום שלם עם התחושה המלטפת הזו על הגוף שלכם – פשוט תמרחו קצת "מוסטלה" על הפנים. לא צריך יותר מזה.

אודות רתם שני

אמא של שירה (בת עשרה חודשים) ומיקה (בת 8 ובעלת זנב). גרה ברחובות, עובדת בחינוך מיוחד ומשוכנעת שהשילוב בין שוקולד ומוסיקה יוצר את טעם החיים.

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק