די כבר עם ההתייחסות לאונס כאל אקט מיני. הוא לא!

"אז צעדת השרמוטות.. קיבלתי בימים האחרונים ביקורות על הכוונה שלי לצעוד תחת כותרת כזו, וכעס על סוג המחאה שהוגדרה כקיצונית ומרתיעה", כותבת הילה לוינסון בעמוד הפייסבוק שלה.
הביקורת הזו, בשילוב המתקפה העורכדינית על קורבן האונס הקבוצתי בהרצליה גרמו לי לסערת נפש שהפתיעה אותי בעצמתה. עכשיו אני מתאוששת וכותבת על הקשר האישי ולמה אהיה שם ביום שישי.
זה הולך להיות ארוך, עצבני, חשוף, ואולי גם **טריגרי**. ממשיכה ומספרת הילה לוינסון:
אחד המכשולים הגדולים בדרך של נפגעות תקיפה מינית להחלמה, היא "תרבות האונס": החיים בחברה שמאשימה את הקורבן בעובדה שהיא הותקפה. עולם שמותר לשאול בו מה היא לבשה, איך היא התנהגה, מה היא עשתה בעבר או עם כמה גברים היא כבר שכבה. עולם שבו אנחנו לא פעם מפנימות את הביקורת הזו ומאשימות את עצמנו כשאנחנו מותקפות. לפעמים ההאשמה כל כך קשה, שלוקח לנו זמן להבין שעברנו אונס ושאנחנו זקוקות לעזרה. וזה אישי עבורי.
אני זוכרת מצוין איך שתקתי ולא התלוננתי כשהותקפתי לראשונה כי "מי נשארת על חוף ים לבד עם גבר שפגשה לפני יומיים?". ובפעם השניה לקח לי 8 שנים להבין שבחור שיצא איתי למעשה אנס אותי, כי לא הבנתי שזה יכול לקרות בתוך קשר. שנים שמעתי שאני "משדרת מיניות" שאני "מבלבלת גברים" ולכן זה קרה. כולל פסיכולוגית שאמרה לי שלדעתה דמיינתי הכל, כי אני "ילדה טובה ולא טיפוס של פאם פאטאל". ובאמת כלפי חוץ הייתי ילדה טובה! וכלפי פנים ידעתי שאני מינית בהרבה ממה שמשערים ולכן זה פשוט.. מגיע לי! ואף אחת לא הייתה שם כדי להסביר לי שאונס זו אלימות ולא מיניות!
לא נעים לך לקרוא את המילה "שרמוטות" בכותרת של הצעדה? תחשבי כמה נעים זה להסתובב עם כותרת כזו חרוטה לך עמוק בנשמה!

תמונה מתוך עמוד צעדת השרמוטות - תל אביב 2017

תמונה מתוך עמוד צעדת השרמוטות – תל אביב 2017

התקיפות שעברתי, כאילו זה חלק ממכלול אחד!
את צודקת – המילה שרמוטות מרתיעה, נשים שמעזות לחשוף את גופן כמחאה מערערות על הסדר הציבורי. זה קיצוני. נחשי מה? זו תגובה קיצונית למצב חברתי קיצוני. מה לא הגיוני?
חברה שבה רוב התקיפות לא מדווחות (כי קשה ללכת בעיניים פקוחות ל"אונס השני" במערכת החוק והמשפט) היא חברה קיצונית!
חברה שבה גם מה שמדווח ברובו המכריע נסגר, כי אין ראיות – זו חברה קיצונית! חברה שבה מותר לבייש קורבנות שהעזו להצטלם בביקיני או חוטיני – היא קיצונית! חברה בה אנשים שהודו בתקיפות מיניות משמשים כדירקטורים, מתראיינים כמומחים – היא חברה חולה באופן קיצוני!
ואני יכולה להמשיך, ולהמשיך, ולהמשיך.. אין לזה סוף.
אז ביום שישי אני אהיה שם, כדי לצעוק שאסור לפגוע בנו. לא משנה מה לבשנו או עם כמה גברים היינו או מה אנחנו עושות עם מי שאנחנו רוצות.

אין צידוק לאונס!
ודי כבר עם ההתייחסות לאונס כאל אקט מיני. הוא לא! הוא אקט אלים!
מי שתוקף רוצה להשפיל, להכאיב, לחוש שליטה. זה לא חיפוש אחר פורקן, זו לא חרמנות בריאה, זה לא תיאבון מיני גברי עצום – כל אלה לא מקבלים מענה כשהצד השני לא מביע השתוקקות הדדית. וזו בדיוק הסיבה שאין שום קשר בין לבוש לבין תקיפה. הסיבה היחידה לאונס היא שיש אנסים.
ביום שישי אני מפסיקה לפחד שיגידו שאני שרמוטה ולכן מותר לפגוע בי. אני מכריזה על עצמי ככזו בעצמי ומודיעה לעולם שאסור לפגוע בי!
אני יודעת שהרבה חברות שלי יגיעו – ואני מחכה לתת חיבוק לכל אחת מכן, אפילו שתל-אביב וחם ולח.. כזו אני, שרמוטה מתחבקת (כל הזכויות לבלה ספיר הנהדרת).

קליק לדף צעדת השרמוטות 2017
ולעמוד צעדת השרמוטות – תל אביב 2017

אודות כתבת מערכת

אתר הנשים והאמהות הגדול בישראל עם 850,000 גולשות בכל חודש ומועדון חברות עם מעל ל 110,000 נשים. באתר ניתן למצוא לצד כתבות וראיונות גם קשת של כותבות כשלכל אחת הצבע, הייחוד, הכישרון והסגנון שלה. חלומות. הגשמה. פחדים. בישול. ילד ראשון שני או רביעי. זוגיות ושאר הנושאים שכל אישה אוהבת לקרוא

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק