בסימן טו באב: התאמה זוגית והתנהלות כלכלית

זוגיות היא לא רק רומנטיקה, ומשפחה היא לא רק ארוחות ערב משותפות. חיים כזוג או כמשפחה הם עסק לכל דבר, וכמו בכל עסק יש צורך בבניית תקציב וניהול כספי. כשאנו מתאהבים ובוחרים את בני זוגנו לחיים, אנחנו בדרך כלל לא שמים לב למידת ההתאמה הקיימת (או נעדרת) בנושא ההתנהלות כלכלית.
בדרך כלל לאחר שעוברים לגור ביחד, הנושא הכלכלי הופך להיות נושא מרכזי בבניית חיי היום יום המשותפים. כך עלולים להיווצר חיכוכים בין בני זוג על סדרי העדיפויות בהוצאות, ואף על עצם ההוצאה. למה? כאשר אנו בוחרים בני זוג, אנו לא מדברים במפורש ומסכמים על דרך ניהול חיי היום יום הכלכליים שלנו. אצל זוגות רבים ישנו בן זוג שהינו הדומיננטי בניהול הכלכלי, ואילו לבן הזוג השני נוח עם המצב של אי לקיחת אחריות. יתר על כן, יש לנו נטייה לחפש בני זוג המשלימים אותנו והפוכים לנו בעניין זה: מאד נוח לבן הזוג שאינו רוצה "להתעסק עם כסף" לחיות עם בן זוג המחפש שליטה וניהול של המשאבים הכלכליים של המשפחה. פעמים רבות אנו נפגשים בזוגות במסגרת הפעילות בארגון "פעמונים", ארגון המלווה בחינם משפחות שנקלעו לקשיים, ומצמיד למשפחה מלווה שהוכשר לכך, בהם לשני בני הזוג תפיסה שונה באשר לניהול משק הבית, כך שאחד מבני הזוג הוא "המבוגר האחראי" המנהל את כל תקציב המשפחה, ומתייחס לבן הזוג השני כילד ומחליט עבורו לאילו צרכים ורצונות כלכליים שלו להיענות.

בזמנים של משבר כלכלי נחשפים הבדלי התפיסה הבסיסים בין בני הזוג, משום ששניהם עומדים בפני הצורך לקחת אחריות משותפת על משק הבית. בן הזוג שלא השתתף עד עתה בניהול השוטף של התקציב נדחף לעשות זאת על ידי הצורך שנוצר עקב המשבר. כך למשל, יכולים להתגלע חילוקי דעות בעניין החיבור לכבלים, כשאחד מבני הזוג חושב שזהו דבר בסיסי וחשוב, בזמן שבן הזוג השני חושב שבזמן של קשיים כלכליים יש לוותר על הוצאה לא חיונית זו. נושא נוסף יכול להיות הוצאה על ביגוד: בדרך כלל האישה חושבת שחיוני לתקצב הוצאות ביגוד עבורה בכל חודש בסכום מסוים, ואילו הבעל עומד על כך שהוצאות ביגוד, במיוחד בזמן הידוק החגורה (תרתי משמע), צריכות להיגזר רק ממה שהוא מגדיר "צורך אמיתי".
ההסכם הבלתי כתוב בין הצדדים, שתוכנו הוא שכל זמן שיענו צרכי בן הזוג שאינו מנהל את התקציב, הוא ישתדל לא להתערב בניהול הכלכלי של הבית- אינו תקף עוד. בן הזוג שאינו מנהל את התקציב מוחה על כך, שצרכיו אינם נענים כבעבר, ואף יאשים לעיתים קרובות את "המבוגר האחראי" בהגעת המשפחה למשבר. "המבוגר האחראי" לעומת זאת יאשים את בן זוגו בחוסר שיתוף פעולה ואי ראיית המצב כפי שהוא.
מהניסיון שנצבר בארגון "פעמונים" עולה, כי במקרים אלה קשה יותר למלווה המשפחה, שאחד מתפקידיו הוא לתאם בין בני הזוג, ולהביאם לידי הסכמה על הדרך להגיע לאיזון כלכלי, להגיע להסכמה על הדרך לפתרון המשבר, בשל חוסר ההתאמה בין בני הזוג. זהו כמובן מודל הרסני שלא יכול להחזיק מעמד לאורך זמן.

באדיבות ארגון פעמונים. קליק לאתר

אודות טוב שתדעי

טוב שתדעי הוא מדור הצרכנות של מגזין אמא של. טיפים, עצות, ידע ובעיקר "מה חדש בשוק". התכנים נכתבים ע"י צוותים מקצועיים מתוך החברות והגופים המובילים בישראל.

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק