קעקוע ואהבת אמת

במשך שבועות שמעתי אותם מדברים ביניהם. בכל פעם שהיא יצאה לשבת וגם אינספור טלפונים שלה מהבסיס אליו.
דנו, דיסקסו. קבעו כמה פעמים וביטלו.
בסוף אחרי לא מעט התלבטויות וניסיונות החלטה מה לכתוב, הם קבעו עם המקעקע.
הם לא סיפרו מה הכיתוב שבחרו ואז הציגו את המוצר המוגמר.
היא קעקעה (קצת מעל העקב) על בשרה, בשפה האנגלית "שומרת אחי" והוא קעקע ברגלו (באותו המקום בדיוק) "שומר אחותי".
הם החליטו על הכיתוב לגמרי לבד ואני התמלאתי גאווה.

זה התחיל לפני כמה חודשים כשהוא ביקש לעשות קעקוע ליום הולדת 17.
אני הסכמתי, הפולני (שמחופש לארגנטינאי), לא.
איכשהו הוא הצליח לשכנע את אבא שלו (כלומר הפולני) ויום אחד הוא הודיע לי שהם הולכים לעשות קעקוע ושאבא הסכים.
הוא עוד לא בן 17, קעקוע כבר יש. באיזשהו מקום סמל להתבגרותו המהירה בשנה החולפת.

וביום שהם קבעו, הוא היה "גיבור" ולא שם משחה מאלחשת. היא דווקא כן. הוא לחץ לה את היד בעוצמה, מכאב, היא חיבקה חזק חזק כמו אחות טובה.
הם חזרו אחוזי התרגשות והראו לי בגאווה את התוצאה.
הצטלמו, העלו לאינסטגרם, לפייסבוק, מאושרים.
אחים.
הבנתי. הבנתי שהם לא רק נושאים מטען גנטי או סביבה ביתית זהה. הבנתי שזה החינוך שלנו הנושא בחובו קשת רגשות שזורה בין דם לדם.

גם אם הדברים לא נאמרו במפורש (למרות ששמעתי אותם יותר מפעם אחת מצהירים שהם אוהבים), הם יודעים שאחים הם אחים והם בעצם חולקים את אותו דם שזורם להם בעורקים ושאם זה אומר שהם צריכים תמיד תמיד להיות אחת בשביל השני, הם יהיו.
הצהרתם מקועקעת לנצח, בכל מצב. הם נטעו זאת בגופם, קובעים בעצמם את העובדה שלא תימחה מגופם.
זה לתמיד.
זאת אהבת אמת.
ריגשתם ילדים אהובים שלי.

אודות טלי אלון

בת 43, סופרת, משוררת, אשת קריירה. נשואה ואמא לבת ובן מדהימים. ככל שיותר טוב לי - יותר טוב למשפחתי. יודעת בדיוק מה אני רוצה, אבל לא תמיד יודעת איך להסביר בול.

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק