לילה אחרון במילאנו

חג המולד, יום שני שבע בבוקר.
אם היינו בארץ, התאריך הזה קרוב לוודאי לא היה מצוין אצלי, מעבר לצפייה בחדשות בטלוויזיה.
אבל אנחנו באיטליה, עטורת עצי חג מולד עמוסי אורות מהבהבים אחרי 8 ימים מלאי חוויות בהן נשמנו משפחה 24/7.
כולל משחק כדורגל בו צפינו מהמקום הכי קרוב למגרש, כאוהדי הקבוצה שהפסידה (איך רומא? איך?), כולל טיול בצפון איטליה המדהימה כשכל הזמן קררר וממש יקר.
כאן באיטליה בדרך לשדה התעופה במילאנו, התאריך הזה סימן כבישים ואוטוסטרדות ריקים מאדם. השחר טיפס לאיטו, מזכיר שבשבע בבוקר היום עוד רחוק מלהתחיל.
הגענו לשדה שומם, אפילו עובדי חברת ההשכרה של הרכב שהחזרנו שם, לא הופיעו. זרקנו את המפתח בתא המיועד לו והמשכנו לדיוטי פרי שהיה פתוח וציפה לאלפי אנשים, אבל גם פה היו (יחסית) מעט אנשים.
בדיוק בזמן עברנו את ביקורת הדרכונים ונשארה לנו על מחוג החופשה, עוד שעה ורבע.
שלושים דקות לאחר שישבנו בשער היציאה לקראת העלייה למטוס, קיבלנו הודעה, יש עיכוב, תקלה במטוס, עשרים דקות וזזים.
נשארנו לשבת, מחייכים. עוד מספר דקות חלפו והודיעו לנו על עיכוב גדול יותר כנראה של שעתיים, בינתיים קחו קופון: פיצה ושתייה (רק לא עוד פיצה!!).
אכלנו.
השעתיים נמתחו ליותר והיה ברור שהחזרה הביתה מתעכבת.

מצאנו את עצמנו, יחד עם כל נוסעי הטיסה, בדרך לבית המלון בשדה. חוזרים על כל שלבי הכניסה לאיטליה כולל ביקורת דרכונים ואיסוף המזוודות, שכן לא היה ברור מתי תתוקן התקלה.
הייתה כאן הזדמנות מעניינת בשבילי, בלי טלפון (שהושאר אחר כבוד בבית בארץ, כי חופשה זה ניתוק מוחלט) או ספר או מגזין להעביר כמה שעות נטו של זמן איכות.
איכשהו כל אחד מבני המשפחה לקח "חופש מהחופש" וכך הידיעה שהגיעה אחר כך על ביטול הטיסה ודחייתה לבוקר שלמחרת, הותיר את כולנו שלווים ורגועים.
בבוקר, כשחלפנו על פני דלתות המלון המפואר בכניסה לשדה, מישהו מאיתנו שאל מי מתאכסן במלון הזה?
ועכשיו התשובה היא אנחנו.
תמיד שמעתי את הכעס שעולה בקרב נוסעים שטיסתם שונתה/התעכבה/נדחתה ולא ידעתי איך נגיב אם ניקלע למצב דומה. עכשיו אחרי חופשה מפנקת עם החבר'ה הבאמת גדולים שלי, אחרי שטיילנו ונגענו במקומות קסומים בארץ המגף הירוקה הזו, קיבלנו הזדמנות לחוויה נוספת שמצטרפת לצבירה הכללית של החופשה המצוירת הזו.
אז קיבלנו לילה במלון מפואר + ארוחת צהריים (נוספת על הקופון של הפיצה והשתייה), ארוחת ערב ובוקר.
רצינו כבר הביתה אבל לא באמת מיהרנו (וגם לא היו לנו תוכניות דחופות ליום של מחר).
תלונות לא תשמעו מאיתנו.

אודות טלי אלון

בת 44, סופרת, משוררת, אשת קריירה. נשואה ואמא לבת ובן מדהימים. ככל שיותר טוב לי - יותר טוב למשפחתי. יודעת בדיוק מה אני רוצה, אבל לא תמיד יודעת איך להסביר בול.

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק