את גודל התפקיד שלך כאמא את מבינה תוך כדי ריצה

כשאת אמא את מבינה את גודל התפקיד שלך תוך כדי ריצה.
בכל שלב ובכל גיל שלהם את מתפתחת בעצמך.
תוך כדי ריצה הלב שלך מתפוצץ. פעם את פוחדת ופעם את אמיצה, פעם את חכמה ופעם את טיפשה. את רוצה להיות שם בשבילם תמיד ולעיתים את מאבדת את עצמך. הם ממלאים אותך אושר והם מפרים שלוותך לדעת. מחד הם העוגן ומאידך הם היחידים שמערערים אותך. עבורם את מבינה בהכל ועבורך את עדיין ילדה. עבורם את אי של יציבות ובטחון וכשאת לבד את מאבדת את האיזון. בלי שירגישו. את מתפתלת. את מנתחת מצבים. את שואלת מה נכון, כמה מדוייק ונותנת לבטן להוביל אותך. הבטן הזו, שרק לאמא יש.
את נתקלת בקשיים שעם הזמן למדת לקרוא להם אתגרים. את מתרגמת כל דבר כאשת מקצוע מיומנת, כפסיכולוגית מנוסה ומדוייקת כי את מכירה אותם הכי טוב. את מזהה קושי לפני שהוא נולד. את חווה אותו במצבים בהם את מאבדת שליטה ואת לומדת לנשום עמוק פנימה ומאלתרת פתרון. לרוב מוצלח. את משננת מנטרות ומצטטת אישים גדולים שהצליחו להגיע רחוק למרות הקשיים. את מלמדת אותם להיות חזקים. להיות בטוחים בעצמם. להיות חברים טובים. לאהוב את עצמם. את מלמדת אותם לכוון גבוה, לסמן מטרה. לכבוש. להנות מהדרך. את מכירה את נקודות התורפה שלהם ומלמדת אותם לחבק כל אחת מהן. את מלמדת אותם להתגבר. להתמודד. ליפול ולקום. את מאפשרת להם לבכות, לכעוס, לצרוח, להביע את דעתם. את מובילה אותם, מסמנת עבורם שבילים, מחזיקה להם חזק את היד. מחבקת להם את הלב. מתרגשת מהם. מתרגשת יחד איתם. נותנת להם להתרסק לתוכך.
את מתפלאת כשלא תמיד צריכים אותך.
את חרדה לשלומם. את בוכה איתם. את בוכה מהם. את מעודדת לעצמאות אך את מתקשה לשחרר. את מגוננת כלביאה ביער פרא. את משחררת במרחבים שאת בוחרת.

את מלמדת אותם שגם לטעות זה בסדר. את מלמדת אותם שלהיכשל זו חובה.
את ההיכל הכי גדול עבורם. את עבורם גם כשאת כועסת. את צופה בהם מהצד גדלים, מתפתחים, טועים. הם יודעים שבכל רגע הם יכולים לבכות על כתפיך. הם יודעים שאת תהיי שם, לצידם, מאחוריהם, בכל שלב בחייהם. והם יודעים שאת תתני להם את העצה הכי נכונה. את תספקי להם את כל צרכיהם, את לא תשפטי אותם, את תובילי אותם לחוף מבטחים. את תצרי עבורם בית חם. סביבה תומכת. תארגני להם פינה נעימה לפרוק. לרבוץ. לארח. את תציבי להם גבולות גם כשאין לך כאלה בעצמך. את תרצי אותם סביב השעון. תמלאי אחר מבוקשם. תהיי כל כך טוטאלית שתשכחי מעצמך. תשקיעי את כל מרצך ותתרסקי בסוף היום.
את יודעת שיגיע היום שהם יחשבו שטעית פעם או פעמיים. שאולי לא תמיד בחרת נכון. אבל הם תמיד ידעו שרצית שיהיה להם טוב.
את אמא. את יודעת ומבינה שאת תפקיד חייך את לומדת תוך כדי ריצה.

אודות אופירה שושן

נשואה למיכאל, אם לעילאי ונועה. מנהלת מחלקת ניו-מדיה בחברת פרסום. בעלת תואר באדריכלות ועיצוב, סיימה בהצטיינות לימודי מולטימדיה ותקשורת חזותית. אוהבת עד כלות את העבודה שלה. בילדותה יצרה לעצמה בועה פרטית משל עצמה ומתחזקת אותה עד היום. צלילי גיטרה וסקסופון מפילים לה את הלב. כתיבה טובה מרסקת לה את החושים. אוהבת להביע ובעוצמה - או לא כלום. אוהבת להתרגש. אוהבת לאהוב. בוכה מאושר כשהילדים שלה מחייכים. אינטואיטיבית בכל רמ"ח איבריה. מציאותית אבל מעדיפה את עולם הדמיון. רצה אחרי הזמן ואף פעם אין לה זמן לטלוויזיה. הופכת דברים קטנים לגדולים. מכורה לשנ"צ של יום שישי. נהנית מרעיונות שמגיעים בלילה ללא הודעה מוקדמת ואת ההשראה היא מוצאת בדברים הקטנים והלא צפויים. נולדה כדי ליצור

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק