ריחות וטעמים הולכים איתנו כל החיים

זיכרונות הילדות שלנו קשורים הרבה פעמים באוכל. ריחות התבשילים מהסירים שבמטבח, המתכון שעבר בירושה מסבתא, הסופגניות הביתיות. אלה דברים שאי אפשר לשכוח והם הולכים איתנו לכל החיים

זוכרות את שלב הטעימות שעשיתן עם הבייבי בגיל שנה בערך? כמה שזה היה מרגש. הפעם הראשונה שהם טעמו בננה, בטטה ובמבה. איך אפשר לשכוח? הם אגב כנראה פחות יזכרו את זה מכם, אבל הם כן יזכרו בהמשך את האוכל שאתם מכינים להם. בודאות.
הרבה מתמונות הילדות שלנו נשענות על אוכל. חוויות ראשונות שנחרטות עמוק בזיכרון.

קרדיט צילום אפיק גבאי

קרדיט צילום אפיק גבאי

בואו נעשה ניסוי קטן. נסו להיזכר בשניים שלושה אירועים מהילדות שלכם, המעלים בכם רגשות חיוביים. אתם מוזמנים לשתף בניסוי גם את בני הזוג או החברים. אני מוכנה להתערב שלפחות אחד מהאירועים האלה קשור באוכל

אני למשל, יכולה לספר לפרטים איך הכנו בגן סופגניות, כשהייתי בת 5. למרות שאני לא זוכרת הרבה מהגיל הזה. גם את הטעם של הבוריק שהייתי אוכלת אצל סבתא שלי, לא אשכח לעולם. וכמובן, את התבשיל האהוב עלי שאמא שלי הייתה מכינה לי כשהייתי ילדה, כלומר, עד הצבא בערך – תבשיל פשוט של אורז ועגבניות שהיה מתבשל באותו סיר לחץ, שאותו קיבלה מאמא שלה כשהתחתנה.

סיר לחץ? על מה הלחץ?
כן. ככה זה היה פעם. סירים טובים היוו אפילו מתנה מכובדת לחתונה. ובצדק. אלה היו סירים איכותיים, שמחזיקים מעמד לאורך שנים. לא כמו היום, שקונים סירים בזול ומחליפים אותם כל שנה שנתיים. הסירים האלה היו כל כך איכותיים שאפילו עברו מדור לדור. סיר הלחץ שאמא השתמשה בו לאורך כל שנות ילדותי, הוא עדיין אותו סיר שהיא מכינה בו היום את מרק השעועית לבתי, נכדתה. זה סיר לחץ של סולתם שהיא קיבלה מאמא שלה, סבתא שלי ז"ל. ואת הטעם שלו אף אחד לא יכול לשחזר. גם לא חיים כהן. אני זוכרת היטב איך כמה פעמים, אפילו אחרי שהתבשיל נשרף, ותחתית הסיר נראתה מפוחמת, אמא הייתה רוחצת אותו עם צמר פלדה בכיור, ומראה לי בגאווה: "תראי, כמו חדש". ברור לכם שהסיר הזה שמור כמו אתרוג ויעבור גם אלי.

אפרופו חיים כהן
פעם הגעתי להרצאה שלו, על בישול בריא. נשמה הבן אדם הזה. חשבתי שאני הולכת לשמוע על בישול ללא שמן וכל מיני שטיקים כאלה. במקום זה, כהן הגדול, סיפר במשך שעה וחצי זיכרונות מבית אמא: על הדוכנים שהייתה לוקחת אותו אליהם, שנצרבו בזיכרונו, ריחות התבשילים שהיו מתמזגים בחדר המדרגות בבניין, השכנות שהיו חולקות ביניהן סירים ומחבתות וטועמות אחת מהשנייה, ושולחן האוכל שבו ישבו לאכול צהריים מדי יום.
אוכל בריא, הוא אומר, מתחיל בנפש, בתבלין האהבה שמכניסים לאוכל, בחוויה החמה שמסביב, באנשים איתם אנחנו אוכלים, בריחות, ובתשומת הלב שאנחנו מקדישים לאכילה.

קרדיט צילום אפיק גבאי

קרדיט צילום אפיק גבאי


אל תוותרו על ארוחה מסביב לשולחן. גם כשהילדים מתעקשים לאכול מול המחשב או הטלוויזיה. הארוחה המשפחתית המשותפת היא זמן איכות שאין שני לו. שנצרב בזיכרון. ילדים בדרך כלל זוכרים איך אהבו לאכול ישר מהסיר, וטוענים שעד היום זה הכי טעים.
צודקים.

הכל מתחיל בסיר
ואני אומרת, שהכל מתחיל בכלים. תנו כבוד לשולחן האוכל, לצלחות והסכו"ם שאיתם אתם סועדים, ותנו כבוד לסירים שבהם אתם מבשלים. פרגנו לעצמכם סירים איכותיים באמת, מניסיון, הם יעשו לכם חשק לבשל. אני אישית נאמנה לסולתם. הסירים של סולתם עוברים אצלנו בירושה, והוכיחו את עצמם כסירים הכי טובים והחוויה הכי מומלצת בעולם. עם כל הכבוד לאחרים, ויש כבוד, לא נתקלתי בטובים מהם.
סולתם חוגגת בימים אלו 65 שנות ניסיון במטבח, שהביאו אותה להיות סמל סטטוס לאיכות ומקצוענות במטבח, ובעצם מייצגת את המטבח הישראלי. עמידות הסירים והמחבתות במשך שנים על גבי שנים, גרמו לכך שהסירים עברו מדור לדור והפכו להיות חלק בלתי נפרד מהמטבח של כולנו.

אודות יוספה קמחי

אישה ללא גיל, רווקה פלוס שתי בנות מהממות, עצמאית בתחום התוכן

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק