זה לא (לחם) קל: כל מה שרגישים לגלוטן צריכים לדעת

לא פשוט להיות אמא לילד רגיש לגלוטן. מכירות את זה שצריך להביא כיבוד למסיבת כיתה וכל הורה מקבל פתק? אז אצלנו, בכל פעם כזאת, אני מתבוננת בפתק וצריכה לחשוב על פתרון יצירתי חלופי בשביל הנסיך הרגיש שלי. חכו, לא סיימנו. החברים שלו גם צריכים לאהוב את זה

פז התגלה כרגיש לגלוטן כבר בגיל ינקות. בכל פעם שנחשף לדייסה, ביסקוויטים לקטנטנים או פתיתים שהכנתי לו, היה מגיב בהקאות, שלשולים וכאבי בטן. הבדיקות שעשינו קבעו שהוא לא יכול להיחשף למזונות המכילים גלוטן. שזה אומר: חיטה, שעורה, שיבולת שועל ושיפון, או במילים אחרות: לחם! פסטה! פיצה! קרקר! טוסט! עוגה!
מה אני אמורה לעשות עם זה עכשיו?

ההתמודדות הכי קשה היא במסגרות. מכירים את זה שצריך להביא כיבוד למסיבת כיתה, או לארגן יום הולדת? או הכי מבאס, שהמורה פתאום עושה "יום כיף" בכיתה שבו אופים לחם לבד, וכאילו שוכחת שיש תלמיד בכיתה שהוא רגיש?
בפעמים הראשונות כשקיבלתי את הפתקים האלה של "יש להביא" חשכו עיני, ואפילו בכיתי. המחשבה שלא אוכל להביא עוגיות ומאפים לכיתה, העציבה אותי מאד. תודה לאל, היום אני כבר יודעת שיש תחליפים מעולים ואין משהו שאני לא יכולה להחליף במוצר נטול גלוטן. ועדיין, כל פעם שזה קורה, זה קצת צובט לי בלב.
כי אני יודעת שפז יצטרך שוב להסביר לכל הילדים מה זה, ולמה הוא הביא משהו אחר, ומה זה בכלל גלוטן. ואני יודעת שזה יזכיר לו שוב כמה הוא היה רוצה להיות פשוט כמו כולם, אבל לא יכול.

כולם בשביל אחד?
אני זוכרת את הפעם הראשונה שסיפרתי למחנכת ולכל הכיתה, על הרגישות של פז והסברתי למה יש דברים שכולם יכולים לאכול אבל הוא לא. הילד שלי רגיש לגלוטן. לא סתם רגיש. אם הוא יטעם קצת, זה יכול לפגוע בבריאות שלו.
חשיפה לגלוטן יוצרת אצלו תגובה דלקתית בגוף ומעוררת סימפטומים לא נעימים בלשון המעטה: כאבי בטן, בחילות, הקאות, שלשולים, עצירות, עייפות, מצב רוח רע, אנמיה, פגיעה בתפקוד הכבד ובבלוטת התריס, וזו רק רשימה חלקית.
הלוואי וזה לא היה ככה. אבל זה המצב שלנו. ואני אומרת שלנו, כי כולנו מתמודדים עם זה יחד. הוא, שצריך להימנע ממאכלים מסויימים,שכל ילד אוהב ואני, שצריכה לשמור עליו בשמונה עיניים, ולהסביר לכולם למה הוא לא יכול לאכול כמוהם, בצורה הכי נעימה שאפשר.

כשבאים אלינו חברים הביתה, למשל, אני לא יכולה להציע להם את החטיפים שהם אולי רגילים לנשנש אצל ילדים אחרים. נכון, זה מבאס, אבל לא סוף העולם. פיתה "עם משהו" למשל, אני יכולה להציע להם, כי ל-gfree יש פיתה שנראית רגילה לחלוטין, טעימה ולא מתפרקת. ייאמר לזכותם שהם לא מתלוננים, ובאמת מנסים להבין ואפילו ליהנות מהמצב. ברור ליהנות, כי לדוגמא את המאפינס מתערובת מיוחדת להכנת מאפינס הם טרפו ולא הרגישו בכלל בהבדל, ואת הפסטה שהכנתי להם אחה"צ אחד הם "ניקו" יפה כי ל-gfree יש גם פסטות שממש דומות למוצר הרגיל, ומסתבר שלא מרגישים בשינוי לגביהן

תודה לאל שיש תחליפים
אין ספק שהרגישות של פז דרשה מכולנו להתגייס לשינוי משמעותי גם בבית. מאד קשה לבשל ארוחת צהריים או ערב, אפילו "סתם" טוסטים, ופז לא יכול לאכול איתנו. הרבה פעמים זה יצר תחושת מצפון מבאסת ודי דיכא לכולנו את התיאבון. אז החלטנו שכולנו מצטרפים אליו ואוכלים מה שמותר לו, ויהי מה. מאז גם אנחנו אוכלים מוצרים ללא גלוטן בבית. בהתחלה היה קשה למצוא כל מה שרצינו. מצאנו לחם ופיתה ללא גלוטן, יופי, אבל רצינו עוד דברים. סירבנו להאמין שהמבחר בשוק לרגישים לגלוטן הוא כזה מינימלי. אז חיפשנו היטב וככה גילינו את התחליפים המצויינים של GFREE. אנחנו אוכלים הכל: לחם, לחמניות, באגטים, פיתות, עוגיות, פסטה, פתיתים. you name it.
התחליפים האלה כל כך דומים למוצרים ה"רגילים" מ"הקמח האסור" שאנחנו כמעט לא מרגישים בהבדל וממש התרגלנו לרעיון. אנחנו אפילו שמחים שאנחנו אוכלים בריא יותר בזכותו.

אודות רונית נהרי

חולמת על עוד שעתיים ביממה, לא בשביל עוד זמן שינה, אלא לעבודה. לא מגדירה עצמי מכורה לקריירה, אבל מאושרת בכל מאודי שיש לי אותה

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק