"מבחורה צעירה וחייכנית הפכתי לשבר כלי. פעם הייתי ספורטאית ועכשיו בקושי יכולתי ללכת"

"מותו של יגאל בשן הכה בנו תדהמה. רובנו, שרויים בהלם, חיפשנו אם היו סימנים מוקדמים, אותות, רמזים כי לא הסתדר לנו: איך הגבר המוכשר הזה עשה מעשה כזה נורא לעצמו.

"זה אחד מהפוסטים החושפניים שלי", משתפת אירית אל-מגור בפייסבוק שלה.

"דיכאון מחלה קשה ונוראית. מחלה בולענית. שאי אפשר לדעת מראש מה יהיו השלכותיה ואיך תסבך את החיים.
שנים ארוכות סבלתי מדיכאון מז׳ורי. כן, הדיכאון הזה שיגאל בשן סבל ממנו.
במרמה הוא הסתתר תחת מסווה של הפרעת אכילה קשה.
האנורקסיה נמשכה 25 שנים תחת הוראותיו הקפדניות:
תחושת אשמה, עצב-קיומי, ריחוק, ריקנות, מחשבות נוראיות,
ביקורתיות ושיפוטיות.
בעצם, הדיכאון ביטל את הערך העצמי כך שאני מבינה את יגאל בשן. כשאדם שרוי בדיכאון הוא לא רואה את היופי שבו, את כישוריו, יכולותיו.
הוא לא רואה את האהבה שהסביבה מרעיפה, ככה זה כשהכול בפנוכו קטסטרופה.

לחיות עם דיכאון דורש מעצמך כוחות נפש בלתי-רגילים.
עניינים אבסורדים של הרגלי היומיום הופכים קשים לביצוע, פתאום אין חשק. מאבדים את הנאה ואת ההנעה, את התשוקה ואת הרצון לחיות.
והמאבק הוא יומיומי:
להתרחק ממנו, ליצור משמעות, לנוע, ליצור, לחייך(אפילו שקשה), להחזיק את הראש מעל המים. התחושה היא שרוב הזמן מערבולת רגשית לופתת את הנשמה ומדי-פעם מוצאים את הכוח להיחלץ, לנשום, לשמור אוויר חזק חזק להמשך הדרך ולהמשיך הלאה.

כאבים כרוניים מופשטים מחזקים את הדיכאון. אני יודעת את זה כי אני מכירה אותם וחווה אותם מאז שהובחנתי בתסמונת הפיברומיאלגיה.
אני מודה כי גם לי היו ימים שלא מצאתי את הטעם לחיות.
הדיכאון הוביל את חיי בשילוב הפרעת-האכילה והפיברומיאלגיה שנים על גבי שנים. ימים שאני מרותקת למיטה שקועה במרה-שחורה,כאבים בכול הגוף ופחד נוראי שאהפוך תלותית. האיום הגדול שלי היה שלא אצליח להסתדר בכוחות עצמי. להסתרק, לצחצח שיניים, להתקלח, לנהוג.

מבחורה צעירה וחייכנית הפכתי לשבר כלי. פעם הייתי ספורטאית ועכשיו בקושי יכולתי ללכת.
פעם נהגתי קילומטרים ועכשיו הייתי זקוקה
למישהו לידי. פעם הייתי אנרגטית, מצליחנית, מצטיינת, שופעת בחיי חברה, עבודה ועכשיו מושבתת מכאב-גב, כתפיים, צוואר לא מוסבר.
פעם כתבתי המון והשקעתי זמן בכתיבה. בעיקר בכתב-יד ועכשיו מפרקי האצבעות נפגעו.
פעם יכולתי לגמוע ספר תוך יום ועכשיו הריכוז הלך לאיבוד.

מתוך הפייסבוק של אירית אל-מגור

מתוך הפייסבוק של אירית אל-מגור

החיים הפכו מאבק הישרדות.
זה לא קל לחיות עם דיכאון, כאבים כרוניים והיסטוריה של הפרעתאכילה על שלל השלכותיה ונזקיה על הגוף.
אלו ימים של מאבק בין שתי כוחות מנוגדים השואפים לענג את עצמם.
הדיכאון תמיד ימשוך מטה, יחבל, יהרוס, ירסק וישאף לכליון.
ואילו כוח החיים ישאף מעלה, יציל ויביס את המחשבות השליליות, הרעות האלו, הנוקשות שאנו חושבות על עצמנו.
ויש את הימים הנוראיים שכל מה שמתחשק הוא להתכרבל מתחת לשמיכה ולהעלם. ואת הימים שהכאבים משבשים את התוכניות ומחריבים עמל של שבוע, שבועיים, חודש…
ויש גם את אלו המציפים, המכאיבים, המתסכלים ומכעיסים
ויש את הפגיעות ויש את הנפש-
ציפור קטנה בלב הלוחשת מנגינות
ויש לדאוג לה ולגוף ולעצמי,
ויש למצוא את הכוח לעשות זאת.

אני מטפלת בדיכאון כמו שטיפלתי בהפרעת-האכילה.
באהבה, חמלה וסליחה. לומדת לנוח כשצריך, פחות להעמיס על הראש. מזכירה לעצמי כי לחץ הוא אויב.
אני מטיילת בטבע ולומדת את שפת הים. הדיכאון הוא גל.
לפעמים הוא סוחף ולפעמים מופיע כאדוות קטנות. נע בין גאות ושפל.

אני מאמינה שאפשר לחיות איתו ביחסי שכנות טובים, בדירות נפרדות בקיר חוצץ חזק ויציב, בגבולות שעלינו להציב,
בתנועה המחייבת את החיים,
בעיסוק בהנאות, תחביבים, הליכה, נשימה, אכילה משוחררת מתכתיבים-בעונג מטעמים, ריחות, מרקמים. בפתיחת הדלת של הנשמה לתשוקה.
מצאתי שאני מתחזקת, מוזנת ושואבת כוחות מעצם ההתמודדות עם הדיכאון והכאבים הכרוניים.
ההתמודדות היומיומית עם מה שאצלכם טריוויאלי ומובן מאליו
חיזקה את הערכה העצמית מה שבעקיפין השפיע וחיזק את דימוי הגוף.
התמודדות היא המפתח לשינוי.

דיכאון הוא מחלה שאי-אפשר להבין, לצפות או לנבא את השלכותיו ולכן בשעה קשה כשמישהו בוחר לגאול עצמו מייסורי-הנפש, אין מקום לשפוט אותו. חיים עם דיכאון זה גיהנום.
לא כולם מוצאים את הכוח לשנס מותניים ולהיאבק. לא כולם מצליחים להחזיק מעמד. לא כולם מוכנים לדבר על זה, לספר, לשתף.

בחרתי לשתף כדי לספר שאפשר לחיות אחרת
ושדיכאון הוא לא גזרת גורל.
היום,
אחרי תהליך ארוך שאני מדמה אותו ללידה, ילדות שנייה, נעורים קלילים
והתחברות לנשיות אני חיה חיים שיש בהם סופר-מרקט ענק של
חוויות, הזדמנויות, צחוק, שמחה, סיפוק, אהבה, מימוש, גיוון
ובעיקר: צבעים. (התובנה שהחיים הם לא שחור או לבן).
דיכאון יכול להתבטא במסווה ולכן אני מבקשת ממכם,
שימו-עין על היקרים שלכם ותנו להם מילה טובה.

חובה עלינו לשמור על הציפור הקטנה בלב,
המנגינות שלה הן יצירת חייך".

קרדיט אירית אל-מגור

אודות כתבת מערכת

אתר הנשים והאמהות הגדול בישראל עם 850,000 גולשות בכל חודש ומועדון חברות עם מעל ל 110,000 נשים. באתר ניתן למצוא לצד כתבות וראיונות גם קשת של כותבות כשלכל אחת הצבע, הייחוד, הכישרון והסגנון שלה. חלומות. הגשמה. פחדים. בישול. ילד ראשון שני או רביעי. זוגיות ושאר הנושאים שכל אישה אוהבת לקרוא

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק