בכל מקום אחר הייתי יכולה להישאר לבד בעולם

"חברה אמרה לי פעם שעל ניסים צריך לספר. אז אמנם לקח 14 שנה, אבל עדיף מאוחר מאשר אף פעם. זה מתחיל כאשר ההורים שלי לני ואבי החליטו להתפנק בחופשה בתאילנד יחד עם אחי, אורן אז בן 14, ותומר אז בן 8. אני הייתי במהלך השירות הצבאי ולכן נשארתי פה בארץ", מתחילה ליאת רז את הסיפור המדהים שלה.
"כיאה לחיילת טובה מצאתי את עצמי ביום ראשון בבוקר בדרך לבסיס. חצי רדומה, באוטובוס לכיוון באר שבע, הפלאפון צילצל. על הצג הופיע המס' של רונן אח של אבא וכל מה שחשבתי לעצמי, זה למה הוא מתקשר אלי ולמה כל כך מוקדם בבוקר?
"היי מה העניינים?" עניתי בקול מנומנם.
"בסדר, תגידי איפה המשפחה שלך?"
"הם בפוקט, הגיעו לשם לפני יומיים נראה לי, מצאו מלון קו ראשון לים".
"שומעת..? אני לא רוצה להלחיץ אותך אבל הייתה שם רעידת אדמה. אמרו בחדשות שיש 10 הרוגים ואף לא אחד ישראלי".
כואב הלב על 10 אנשים, אבל אני לא יכולה להגיד שזה גרם לי לדאוג או להילחץ. הגעתי לבסיס והדלקתי טלוויזיה לראות אם יש משהו לגבי זה.
ב *משדר מיוחד* מסבירים שזו רעידת אדמה שקרתה בים, "צונאמי" קראו לה. חשבתי שזה הכינוי שלה, כמו שנותנים להוריקנים וסופות טורנדו.
היא פגיעה בתאילנד, בהודו, אינדונזיה. פגעה בכל אלה ורק 10 הרוגים, איך יכול להיות? לא עבר זמן רב והמספר עלה ל- 1,000, 5,000. מנסה להמשיך את היום, חוזרת לטלוויזיה. 50,000 הרוגים.
מה זאת אומרת 50,000 הרוגים? ולמה ההורים שלי לא מתקשרים?

נסו לדמיין מה חושבת ומרגישה נערה בת 19 שמבינה שקיים סיכוי שלא תפגוש שוב את הוריה ואחיה.

איפה הם היו באותו הזמן אתם תוהים?
הם לא היו במלון שנחרב ונראה באמת כמו אחרי סופת טורנדו קשה.
במזל, גם לא התפננו להם על החוף עם אופנועי הים כמו שעשו 24 שעות לפני.
הם קנו כרטיסים למעבורת שתיקח אותם לקופיפי. עד היום לא ברור בדיוק למה, אבל מספר שעות לפני יציאת המעבורת אבא שלי הציע שיישארו שם יום נוסף. הם התלבטו ובסוף החליטו שאם יקבלו החזר כספי על הכרטיסים יישארו בפוקט. קיבלו את ההחזר הכספי (תודה תאילנדים יקרים) ולא עלו עליה.
מי שכן עלה על אותה המעבורת לא שרד.

מתוך הפייסבוק של ליאת רז

מתוך הפייסבוק של ליאת רז

במקום לעלות על מה שבדיעבד הפך למלכודת מוות החליטו לקחת שייט ל"מפרץ ג'יימס בונד" המפורסם. כשהגיעו לסלע הענק שפורץ מן המים ירדו מהסירה לקיאקים קטנים ושטו פנימה, אל תוך הסלע.
שם הם היו.
הסלע הציל אותם.
הם היו בפנים, מוגנים מגלי הענק שעברו ממש מעליהם, בלי שידעו על קיומם כלל. שם בפנים, המים החלו לגעוש וכל מה שראו היה קצף לבן. האחים שלי התהפכו עם הקיאק, אורן משה את תומר מהמים, העלה אותו ואת עצמו בחזרה אל הקיאק, משם חזרו לסירה ומשם – למה שנותר מהאי.
הם הצליחו ליצור קשר לאחר יומיים, מהטלפון היחיד ששרד באי בתוך תחנת משטרה. הם שבו לארץ לאחר 4 ימים בטיסה הראשונה שהחזירה ישראלים הביתה.

"היו במקום הנכון בזמן הנכון" מקבל משמעות אחרת, כשאני יודעת שבכל מקום אחר, ככל הנראה, הייתי נשארת לבד בעולם.
כ- 280,000 בני אדם נספו באסון הטבע חסר הפרופורציות הזה.

יש שיקראו למקרה הספציפי שלנו מזל, או גורל, אלוהים, השגחה עליונה, נס. לא יודעת איך אני קוראת לזה, אבל דבר אחד בטוח – מודה לסלע הענק ששמר עליהם, שם, בתוך הים.
מצורפת תמונה של ארבעתם 2 דקות לפני פגיעת הצונאמי".

קרדיט פייסבוק ליאת רז

אודות כתבת מערכת

אתר הנשים והאמהות הגדול בישראל עם 850,000 גולשות בכל חודש ומועדון חברות עם מעל ל 110,000 נשים. באתר ניתן למצוא לצד כתבות וראיונות גם קשת של כותבות כשלכל אחת הצבע, הייחוד, הכישרון והסגנון שלה. חלומות. הגשמה. פחדים. בישול. ילד ראשון שני או רביעי. זוגיות ושאר הנושאים שכל אישה אוהבת לקרוא

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק