היום אני יודעת למה קוראים לו הרוצח השקט

"במשך תקופה ארוכה התעוררתי בלילות עם כאבים באגן, הייתי שותה 2 אופטלגין וחוזרת לישון בתקווה שהכאב יעבור. והוא עבר וחזר לסירוגין.
לפעמים מתוך שינה הייתי מתעוררת עם קצב לב לא סדיר, חשבתי שזה בגלל לחצים אישיים ובעבודה, והעדפתי להתעלם ממנו. לעיתים קרובות הרגשתי סחרחורת וגם חוסר תחושה בכף רגל שמאל, וגם קשיים בבליעה של צנים או מאכל יבש שגרמו לי להיחנק, כאבי בטן, בטן נפוחה…כל התופעות האלו לא הריצו אותי לרופא, כי את רופא המשפחה פגשתי רק באפליקציה. והייתי תשושה, עייפות קיצונית שלא חלפה גם אחרי שינה של שמונה שעות בלילה.
ככה הרגשתי במשך תקופה ארוכה וייחסתי את זה ללחץ והמשכתי במירוץ החיים.
לקום כל בוקר לעבודה- להגיע מתוקתקת, מאופרת, מבושמת על עקבים משדרת שהכל פיקס, ללכת לסופר- כל יומיים סוחבת שקיות כבדות לגדוד מכל טוב,שלא יחסר! לעמוד בימי שישי במטבח לבשל ולאפות, אני מאוד אוהבת קמח, סוכר וביצים. וכמובן לנקות- מודה שקצת חיפפתי, וגם כשאחותי התחננה שאביא מנקה, דחיתי את הצעתה, כי אני הרי וונדרוומן, הורה יחידנית שרוצה ורגילה לעשות הכל לבד ולא לאבד שליטה, וכמובן להמשיך לגדל את שתי בנותיי שיהיו בריאות. אז לא היה זמן להקשיב לעצמי, לעצור ולבדוק וללכת לרופא? הצחקתם אותי!

ואז בוקר אחד התעוררתי מוקדם מהרגיל והרגשתי כאב אחר, משתק, הבטן שלי הייתה כמו משטח פלדה שיורים עליה מכל הכיוונים, כאב משתק עם זיעה קרה בגב, נכנסתי למיטה בתקווה שזה יעבור, אבל זה היה כאב אחר, כאב מהגהנום. הגדולה שלי התעקשה שאלך לרופא. בחדר האחות קיבלתי אינפוזיה עם משכך כאבים, הכאב לא הרפה אז שלחו אותי דחוף למיון.
חשבתי לעצמי מתוך הכאב המערפל מה מיון עכשיו..? לא רוצה! תחזירו לי אותי בחזרה!!!!!!!!! ואז כל הדרך לבית-חולים בכיתי בכי מטלטל, כזה שלא בכיתי שנים. הגענו למיון אני וברית הגדולה שלי, ושם נתנו לי משככי כאבים ושלחו לבדיקת CT.

מתוך הפייסבוק של גלית איבגי

מתוך הפייסבוק של גלית איבגי

אחרי הבדיקה המתנתי שעה נוספת לרופא נשים שהיה בחדר ניתוח. בשעה 11 בלילה הוא הכניס אותי לחדר ומילמל לעצמו, למה שלחו אותך אליי את צריכה לראות כירורג… הוא יצא במהירות מהחדר והסתודד עם הכירורג בטלפון. הרגשתי שמשהו לא טוב קורה. האחות שהייתה איתי בחדר לא הצליחה להסגיר את מבטה הקודר שבעיניה הכחולות כמו שמים בהירים, והבנתי שאני הולכת לשמוע דברים קשים. הוא חזר לחדר ואמר לי "יש גוש גדול, עשרה סנטימטרים מאחורי הרחם בצד שמאל, לא נצפתה שחלה שמאלית יש עוד כמה ממצאים בבטן, את נשארת לאישפוז כדי להקל על הכאב, מחר נמשיך בירור נעשה בדיקה באולטרה סאונד משוכלל יותר". שאלתי אותו אם הגוש סולידי ומה הוא חושב שזה? הוא לא הסכים למסור שום מידע, וכך יצאתי מחדרו מבולבלת, לא שקטה. הגיעו שתי אחיות רחומות שהמבט שלהן עליי אמר הכל. לקחו אותי לחדר חשוך (הייתה שעת לילה מאוחרת) נתנו לי משכך כאבים לווריד, פיג'מה ושלחו אותי לישון.
לא ישנתי. מאותו רגע היה מחול שדים, בראשי, ומסביבי.
ביום השלישי לקחו ביופסיה תחת CT ממצא על דופן הכבד, וכן הדקירה כאבה, מאוד, מאוד, למרות שביצע אותה איש מקסים ועדין עדין ומתחשב.

הפרופסור היהיר של המחלקה אמר לי כך באדישות את אלו המילים: "אני מאוד אתאכזב אם התוצאה של הביופסיה תראה שהממצא שפיר. אנחנו נעשה עוד ביופסיה ממקום נוסף". חשבתי לעצמי: קח רובה ותירה בי, מה זה סגנון הדיבור הזה?
אחרי כמה ימי אשפוז, רק עם משככי כאבים נשלחתי הביתה, בהמתנה מורטת עצבים לתוצאות של הביופסיה. כל הזמן חשבתי, התפללתי שפיר, שפיר, שפיר.
שבוע לאחר מכן מול אותו פרופסור יהיר שאמר לי: "זה כמו שחשבתי. גידול ממאיר עם קצב חלוקה מהיר ממקור שחלתי, שלח גרורות לבטן, נעשה כימותרפיה שתי תרופות שתקבלי גם באוסטרליה וגם במרכז הארץ, זה אותו פרוטוקול טיפול בכל העולם עם שיעורי הצלחה גבוהים. אחרי שנקטין אותו, נעשה ניתוח ונמשיך בכימו.
המשפחה התעקשה להעביר אותי לתל השומר, שבוע אחרי שהגיעה תוצאת הביופסיה כבר קיבלתי את הכימו הראשון. ואתמול את השני. לכימו יש את תופעות הלוואי שידועות לצערי לכולן. אבל הוא מטפל בגידול הכי טוב.
הכל קרה אצלי כל כך מהר ואני קצת נסחפתי פה עם התיאורים והפרטים, כשבעצם כל מטרת הפוסט היא להביא למודעות לסרטן השחלה שאין לו יחסי ציבור טובים כמו לסרטן השד. הוא נקרא "הרוצח השקט" כי הוא מתגלה לרוב רק בשלבים מאוחרים לאחר שהתפשט לחלל הבטן.
זה סרטן הורמונלי- ואני קיבלתי טיפולים הורמונליים כדי להרות את בתי הדר, יש קשר ישיר שאף רופא ממחלקת ההפריה החוץ גופית (IVFׂ) לא יודה בו וזה ברור למה. אינטרסים כלכליים ושיקולי יוקרה.
אבל מחקרים בעולם ממקורות אקדמאים מוסמכים מצביעים בהחלט על קשר ישיר בין הזריקות המגבירות ביוץ לבין סרטן השחלה.
תקראו את התסמינים שתיארתי בתחילת הפוסט, לא אצל כולן זה דומה, לא תמיד התסמינים מעידים על מחלה, אבל המודעות להם בהחלט יכולה להציל חיים. כל כאב, כל מיחוש, כל הרגשה לא רגילה/ שגרתית היא קריאת השכמה ללכת להיבדק. לא להתעצל! לדרוש אולטרה סאונד.

קרדיט: פייסבוק גלית איבגי

קרדיט: פייסבוק גלית איבגי

בריאות טובה לכולכן.
ואם אין לכן כוונות להמשיך ללדת, צריך להיות במעקב אצל רופא נשים ולשקול הסרת שחלות אם חלילה מישהי מכן בקבוצת סיכון, אני שקבוצת סיכון זעקה מעליי לכל עבר, אף אחד לא טרח להגיד לי להסיר אותן. מעולם מעולם לא דיברו איתי על זה.
אז הנה שיתפתי, בבחינת המציל נפש אחת.
ואני בסדר ובדרך להחלמה מלאה, כי אין לי זמן להיות חולה עכשיו או בכלל".
דרך: גלית איבגי

אודות כתבת מערכת

אתר הנשים והאמהות הגדול בישראל עם 900,000 גולשות בכל חודש ומועדון חברות עם מעל ל 110,000 נשים. באתר ניתן למצוא לצד כתבות וראיונות גם קשת של כותבות כשלכל אחת הצבע, הייחוד, הכישרון והסגנון שלה. חלומות. הגשמה. פחדים. בישול. ילד ראשון שני או רביעי. זוגיות ושאר הנושאים שכל אישה אוהבת לקרוא

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק