מפעם לפעם אני מבינה שהאימהות שלי נמדדת גם בפרמטרים אחרים. לא רק בכאלה המובנים מאליהם כמו, כמה אני אוהבת- דואגת- מבינה- מכילה- מעודדת- מבשלת ומטפחת. לעיתים, כך הבנתי, האימהות שלי (ובאימהות שלי אני כוללת גם את הנשיות על גווניה השונים) נמדדת גם על צורה והתנהגות כללית. ומה גרם לי לחשוב על זה?
ובכן, המקרר, שיחגוג בחודש הבא חמש שנים לרכישתו, שבק בשבת. לטובתו אעיד כי היו סימנים מוקדמים. הוא השמיע רעשים וגרגורים לא ממש מובנים. לא התייחסתי ולכן, בשבת בבוקר הוא החזיר את נשמתו לעולם שכולו פילטרים, לוחות פיקוד ונורות מהבהבות. בצר לי, ורק לי, כי בינינו, את מי זה מעניין בקרב יושבי הבית שאוטוטו תכולת המקרר הולכת קיבינימט? מצידם שירקב.. התחלתי לפזר את הגבינות הצהובות והבשר הקפוא (וכן, גם את השניצל תירס שתמיד שם למקרה חירום) בין השכנות היקרות שלי.
בראשון בבוקר אמרתי לבעלי שיטפל בעניין והוא הבטיח שיעשה זאת. בצהרי היום, בשעה שאני מתזזת בין הסירים לבין מבחן בית שעלי להגיש לבין ה"משעמם לי" הקבוע (זה היה בחופשת ל"ג בעומר) צלצל בדלת הטכנאי המסוקס (סתם, הוא לא היה מסוקס. בכלל לא) שאל איפה המקרר הסורר וצ'יק צ'אק הזיז אותו ממקומו רק כדי לגלות (לבושתי הרבה) את מצבור האבק והלכלוך שמאחורי המקרר החצי מת. התביישתי. הסתכלתי על הטכנאי והבנתי גם בלי מילים שהוא ממש ברגע זה שופט אותי וחס על ילדי הרכים שצריכים לחיות בג'יפה הזו. "אישה מתפקדת לא הייתה מגיעה למצב כזה" הוא בטח חשב לעצמו. כמובן ששיחקתי אותה קולית מארץ הקולים. עשיתי עצמי כאילו לא ראיתי את הסחי והמשכתי לעסוק בענייניי תוך כדי תפילה שזה יסיים את עבודתו במהירות האפשרית ואז אוכל להתפנות כדי לנקות את כל הלכלוך הזה. (גם דיברתי לילדים בטון נעים וסימפטי כאילו אומרת לטכנאי- אני אולי לא מנקה כמו שצריך אבל תראה איזה יופי של תקשורת יש בנינו. הילדים, מיותר לציין, כלל לא טרחו לענות לי).
ואז זה היכה בי. ההבנה הזו שבמשך היום הרבה מאוד אנשים שפוגשים את הילדים יכולים לשפוט אותי ויכולים רק לתאר לעצמם איזו אמא/ אישה מגדלת אותם.
נניח המורה לגיאוגרפיה. זו שבמבחן אצלה כולם הצליחו למעט הבן שלי. מה היא חושבת עלי? היא גם כתבה בשחור על גבי לבן על טופס המבחן "התכוננת?" כאילו רוצה להגיד לי "מותק, לא יזיק אם תשבי מידי פעם עם הילד". או רכזת הסניף של תנועת הנוער- בפעם ההיא שהמתבגרת הלכה עם לק שנראה כאילו מתפורר כל שנייה. זה לא שלא אמרתי לה להוריד את הלק בבית אבל היא? מה אכפת לה מה יגידו על אימא שלה! אני בטוחה שאותה רכזת סניף חשבה שלמתבגרת יש אמא עיוורת או לא מתפקדת. אחד מהשניים. והשכנים? אלו שמידי פעם שומעים אותי כועסת? מה הם חושבים עלי ועל ילדי ברגע שנסגרת המעלית? או הגברת בסופר שלפני שנים ראתה את הבן שלי צורח וזורק עצמו על הרצפה רק כי לא הסכמתי לקנות לו במבה? עד היום אני נמנעת מליצור עימה קשר עין!! מה היא סיפרה עליי בערב למשפחה שלה? או רופא המשפחה שהגענו אליו לפני שנים (בגלל שגירד לה באוזן ובסוף התברר שזו סתם עקיצה), הגענו אליו אמא ושני ילדים אחרי חוג קרמיקה עם ידיים מטונפות כולל חומר במרקם ובצבע בלתי מזוהה בתחת לציפורניים. לרופא! זה שמטיף להיגיינה. איזה בושות. וזה שאני האימא הכי שמנה בכיתה? זה בטח אומר שאין לי גבולות או משמעת עצמית.. והדודה הזו שמתלוננת שהילדים אף פעם לא אומרים לה שלום ובפעם האחרונה שהיא אמרה את זה המתבגרת שלי תקעה בה מין כזה מבט שבטח גרם לה להתקשר לשאר הדודות אחרי שהלכנו. או הפעם ההיא שחזרתי הביתה והילדים ישבו עם חברים בסלון ועל השולחן מונחות (רציתי לכתוב מוטלות אבל לא נעים) צלחות עם שיירי האוכל והסירים היו פתוחים ואני כעסתי כ"כ וגם אמרתי את מה שהיה לי להגיד. מה החברים שלהם חושבים עלי? איזו מין אימא אני נדמת להם ומה הם אמרו לאימהות שלהם כשחזרו הביתה?
טכנאים, מורים, מורות, שכנים, אמהות אחרות, קרובי משפחה או סתם נהגים שחולפים על פנינו מפעם לפעם. כל אלו מודדים אותי. מעבירים ביקורת בלי שניתנה לי האפשרות להגן על עצמי.
לכן החלטתי לכתוב לכם. לכולכם. רבותי וגבירותיי, שופטים יקרים, אני עושה כמיטב יכולתי. נשבעת. אני ממש משתדלת. לפעמים מצליח לי ולפעמים קצת פחות.
הבית נקי ע"פ סטנדרטים רגילים. הילדים מטופלים, אוכלים, מתקלחים וישנים בזמן. אז לא נקי מאחורי המקרר. אז הוא לא הצליח במבחן בגיאוגרפיה אז היא מסתובבת עם לק דהוי אז מה! מה קרה? היא לא אומרת לדודה (שהיא בעצמה אישה די מעצבנת אם נודה על האמת) שלום ומה שלומך, ואני מהאמהות שצועקות כששמים עליהן פס! מודה באשמה.
לא נאה לכם? זה מה יש. אם לא תפסיקו לדבר מאחורי הגב אני אתחיל לדבר עליכם. כן כן גם לי יש עיניים וחושים מחודדים גב' מורה לגיאוגרפיה יקרה. תפסיקו בבקשה ולכו תבדקו מה מצב הלכלוך אצלכם מאחורי המקרר לפני שאתם מדברים עלי.
יום טוב.
מדפיסה ומשננת. הרגשתי שאת מדברת מגרוני ;-) מתי את פנויה לקפה??
כמה רגשי אשם,עינבר!!!,כנראה שיש לזה סיבות טובות,אחרת,תרגיעי!!!
איזה כיף לשמוע ממך שוב. וכרגיל תמיד קולעת בול למחשבות ולהרגשות שלי ושל עוד המון נשים.
איזה כיף לשמוע ממך שוב. ויותר כיף להרגיש שאת כותבת את המחשבות, ההרגשות, התסכולים, שלי ובטח של עוד הרבה אימהות. אלו שלא הכי פאן פאן פאן להן.
את מעולה!!
אני מורה ולמעט מקרים בהם ילד הגיע לבית הספר בפיג'מה, בלי א.עשר או לא נקי בצורה ניכרת לעין (ולאף), לא חשבתי על ההורים שלו ובטח שלא בצורה שיפוטית. כשאני כותבת לתלמיד הערה על המבחן אני מכוונת אליו, אם ארצה לכתוב להוריו אעשה זאת באופן ישיר. חוששתני שיש פה עניין של רגשות אשמה.
כולם שופטים את כולם ואף אחד לא רואה את הגיבנת של עצמו -אז שימי פס על כולם – העיקר שאת שלמה עם עצמך, בין כה וכה אי אפשר לעשות יותר ממה שרוצים ויכולים.
אם לאמר את האמת, לא מקנאת באמהות שמזיזות לנקות מאחורי המקרר…. בטח מה זה משעמם להם בחיים :)
גדולה מהחיים!!! תראי להם מה זה!!…
תודה לכולכן. תודה גם לאלו שיש להן משהו לא נעים להגיד. יום אחד אני אהיה מספיק גדולה כדי לא להתייחס או להיתקע על הביקורת שלכן. אמן
הצחקת אותי מאוד
לא סובלת את כל המצקצקים והמתחסדים הנוראיים האלו. צריך לכלוא אותם
שלי הלכה עם נעלי עקב ופודרה בלחיים בגיל שלוש. אז הלכה.. זה מה יש. החיים הם בחירה אחת ענקית, מעניינת ויפה
יאללה כל המתחסדים שיודעים יותר טוב ושמסתכלים במבטים של איך הרסת לילדים את החיים
הכי לא נאה לכם? זה מה יש! הכי!!
כל אחד ואחת אחראי/ת ללק הציפורניים שלו/ה. הסירי מעצמך אחריות ((:
חחחח הרגת אותי עם השכנים שמדי פעם שומעים אותך כועסת. ענקית!! מדוייקת אחת! מזל שהשכנים שלי אנטיפתיים אחרת הם היו מזמינים לי משטרות פעמיים בשבוע
שימדדו וישפטו כמה שבא להם. אל תתעכבי על זה
כן מכירה את העניינים האלו אבל סליחה , ,לא התחברתי לכתיבה
שימי פס על כולם, על המורה לגיאוגרפיה, על הקופאית בסופר, על הטכנאי הלא מסוקס. פס ארוךךךךךך
אני מזמן לא שומעת את הרעשי רקע האלו. לא מתחשבת באף אחד שלא גר איתי או קשור לבית הפרטי שלי
אני כל כך בעדך!!!
למי אכפת מכל החטטנים האלו??!?
צריך לאגד את הכל הדודות/המורות/הטכנאים/הקופאיות בעולם ולסגור אותם ביחד במרתף צר אחד
ענבר,קראת אותי! ניסחת אותי!אני איתך-לגמרי! ונמאס ששופטים,שמנקדים,שמדרגים,נמאס לי לחפש את עצמי בסקאלה!אז תודה לך.
מצטערת לי זה נשמע שאת מקטרת ואת אובר מתבכיינת. אולי הבעיה היא בך ולא ב "שופטים" " מסביבך?
אני קוראת פה את התגובות ושואלת אולי יש גם בנו משהו שצריך ביקורת? ואולי זו ביקורת בונה מה שאת קיבלת? אני תמיד בעד לבדוק את עצמינו.
אבל היא (ענבר) לא ביקשה את הביקורת והעצות והטיפים והמבטים. בין השורות את יכולה להבין שכל התגובות הן מחטטנות ולא יותר מכך.
לאנשים תמיד יש מה לומר. לא תמיד עוצרים רגע וחושבים שאולי יש כמ החלקים בפאזל לפני שהם מרכיבים אותו לעצמם. השאלה היא איך אנחנו מתנהלים עם הביקורת וזה לא פשוט. אני חושבת שענבר השירה מבט לביקורת ואמרה במילים אחרות. אני באמת משתדלת, לא תמיד מצליחה. אל תשפטו אותי כי גם לכם יש בטוח לכלוך מאחורי המקרר!
אני קוראת את הכתבה כבר פעמיים ורק חושבת על המורה. זה באמת מה שהיא אמרה? הייתי שולחת לה שתקרא את התגובות כאן
רק שתדעי שלאלו שמעבירים/ות את הביקורת קשה פי 165. הם לא מודים בזה. מעניין לקרוא את הטור שלהם :) הוא יהיה כמו שוקולד מריר אבל לא מהסוג הטוב.
לא יודעת אם לכעוס עליהם או לצחוק מהמילים שלך. אהבתי
יאללה שישחררו
מוזמנת לבקר בשכונה "הנקייה והמדוגמת" שלי ולראות את המבטים שאני חוטפת כשהילד חוזר מכדורגל עם חולצה מלאה בבוץ.
איזה אומץ יש לך! מעריכה מאוד