במערב ברצלונה, בקרבת אצטדיון קאמפ נואו המפורסם והידוע, נמצאות שכונות שקטות. אליהן לא מגיעים המוני התיירים, ושם בין גינות מטופחות, פארקים, בתי אמידים ובנייני דירות יוקרתיים נחבאות כמה פנינים יפות ואותנטיות.

נעים להכיר: הפינות החבויות של ברצלונה!

מול תחנת המטרו פלאו ריאל (Palau Reial) נמצאת הכניסה לארמון פרדלבס, וילה מפוארת בסגנון איטלקי שהוקמה עבור משפחת המלוכה ב 1919 ושימשה אותה בביקוריה בברצלונה. הארמון מוקף גן רנסנס יפהפה, עם בריכה שהמים זורמים בה במפלי מדרגות לעבר פסל נערה צחור, שבילי גן העוברים בין עצים וערוגות משורטטות בדייקנות, פסלים ואגרטלי אבן. בקרבת הארמון, בתוך הסבך, חבויה מזרקה של גאודי העשויה מתכת ומעוצבת בסגנונו הייחודי, וסמוך לה בריכה נוספת עם דגים וחבצלות מים. בתוך הארמון אולמות מעוצבים בסגנון רנסנס, עם תצוגה של ריהוט עתיק, חפצי חן, שטיחים, ציורים ופסלים, ארונות זכוכית המציגים חפצים שהיו שייכים למלכי ספרד וציורי דיוקנאותיהם.

בנוסף, שוכנים בארמון שלושה מוזיאונים: מוזיאון לאומנות שימושית, המציג היסטוריה של התפתחות חפצי יום יום מימי הביניים ועד המאה ה 20 ; מוזיאון הטקסטיל והתלבושות, הסוקר את השינויים באופנה ובדימוי הגוף מהמאה ה 16 ועד ימינו. ומוזיאון הקרמיקה, בו אחד האוספים החשובים של קרמיקה ספרדית, מהמחסנים היספנו-ערביים ועד היום.
במעלה שדרת פדרלבס, עומד פביליון גואל. זהו בית השומר של הארמון, העומד בכניסה לאורוות, שנבנה ב 1884 . כיום הוא משמש כמשכן הקתדרה ע"ש גאודי של ביה"ס הגבוה לארכיטקטורה של ברצלונה. שער הכניסה מרשים במיוחד והוא מעוצב כדרקון נוהם עשוי ברזל מחושל, המייצג את הדרקון במיתוס היווני על הרקולס, ומסמל את עבודתו האפית של המשורר ז'סינט ורדגר, חבר משפחת גואל, המתארת את המיתוס. הוורדים סביב הדרקון מייצגים את המנהג להעניק פרחים למנצח בתחרות השירה הקאטאלונית, בה זכה המשורר על היצירה ב 1877.

בקצה השדרה נמצא המנזר של פרדלבס, שנוסד ב 1326 ובנוי בסגנון גותי-קטלוני מובהק, ועד היום חיות בו נזירות בקומפלקס מתוחם בחומות מימה"ב האוטמות את הרעש וההמולה מסביב. זוהי פינת חמד מקסימה ויוצאת דופן במיקומה. הקומפלקס כולל כנסיה ומנזר, סביב חצר עמודים וקשתות מלבנית יפיפייה, שממנה גישה לאולמות שונים, כמו אולם השינה, חדר האוכל, חדר הכינוסים ותאי הנזירות. בקפלה ציורי קיר עתיקים של סצנות מחיי ישו, בחדר התרופות מוצגים שיקויים, צמחי מרפא ואבקות. המטבח שומר על מראה אותנטי, עם כלי אוכל מעץ ושולחנות אבן, וחדרי הנזירות בולטים באורח החיים הצנוע, הכולל מיטה, ארון ושולחן בלבד.

ביציאה מהמנזר אפשר להמשיך ולטייל בשכונת סרייה הישנה, עם הכיכרות הקטנים והרחוב הראשי, Carrer Mayor, המשקף את ההיסטוריה של השכונה, בה כל בית כמעט חושף את העבר הכפרי העשיר והמשגשג.

ברחוב הראשי מצויים הבתים העתיקים ביותר של השכונה, כמו בית העירייה הישן, שכיום הוא מקום מושב מועצת המחוז, ומולו עומד פסל של האומן ג'וזף קלרה, Pompona. עד המאה ה 19 היה הכפר בנוי על שטחי כנסיית סנט ויסנס, והתגלה ע"י אומנים ובני מעמד הביניים כמקום לבניית בתי הקייט המפוארים שלהם.
בסוף היום אפשר לנפוש בפארק הוורדים סרוואנטס, בו גדלים 245 זנים שונים הפורחים כמעט כל השנה, ובעיקר בין אפריל לנובמבר.
אפשרות נוספת היא לעלות בפוניקולר לגבעת הטיבידבו, עליה נמצאים פארק שעשועים וכנסיה שברחבה לפניה פסל ישו פרוס ידיים, בגובה 575 מ' מעל פני הים, הנראה מכל פינה בעיר, עם תצפית מדהימה על העיר הפרוסה לרגליו.

קליק לאתר של איילת המטיילת
באדיבות איילת לוי – יעוץ ותכנון טיולים לחו"ל לנוסע העצמאי