התחננתי לאלוהים "תשמור על אחי הקטן"

שמונה שנים עברו ואני זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול .
24 שיחות שלא נענו, והשיחה ה 25 העירה אותי לפני עלות השחר. אבא על הקו , מבשר לי שאחי הקטן עבר תאונה ומבקש שאאסוף את אחיותיי ונגיע לבית החולים.
כמה דקות מנסה להבין מה קורה, שוטפת פנים, בוכה ויוצאת לדרך.
במסדרונות בית החולים עוד מצחקקת עם אחיותיי על זה שבטח עוד רגע ניכנס לחדר והוא ישב לו שם עם גבס וכמה חבלות ויחייך את חיוך הגו'קר המהמם שלו.
אבל לא, חיוך לא היה שם, וגם לא גבס או חבלות. רק זוג הורים בחדר המתנה שלא מאפשרים להם לראות את הילד שלהם והם שבורים לחתיכות קטנות .
אחרי כמה זמן הסכימו שנראה אותו למשך דקה מדודה, הלבישו אותנו בחלוק, כפפות וכיסוי לפה כמו של הרופאים בחדרי ניתוח. הוא שכב שם על המיטה נקי מכל חבלה, יפה וחסון, טהור כמו מלאך עם עיניים עצומות ורק צינורות מחוברים לגופו מנסים להשתלט על מערכת שכמעט קורסת.

לקחתי נשימה ארוכה והתחננתי לאלוהים שישמור לי על אחי הקטן.
ואז הכניסו אותנו לחדר הבשורות ואמרו לנו שהוא עבר פגיעת ראש קשה, כזאת שאם יצא ממנה זה יוגדר כנס. מצבו אנוש הם אמרו. וכולנו, שש נפשות, התמוטטנו על הרצפה.

עברו מאז שבועיים ארוכים במחלקת טיפול נמרץ, לא עזבנו לרגע אחד את מיטתו, ישנו על כסאות במסדרון, בכינו יום וליל. אמא ואבא קרסו, מעולם לא ראיתי אותם כך.
ימים קשים המשיכו לעבור וגם לילות קריטיים למצבו , העברנו אותם אחד עם השני עם הרבה אהבה, חיבוקים ושיחות על החיים, החזקנו אחד את השני כדי שלא ניפול וניסינו להבין ולהכיל את המצב . התפללנו חזק ליד המיטה שלו בכל רגע נתון והתחננו לסימן חיים.

לסיפור הזה יש סוף טוב, כי אחרי שבועיים זה קרה, אחי התעורר והחל להגיב. הנס שדיברו עליו ביום הראשון התחולל. ידענו שהדרך עוד ארוכה אבל זה בכלל לא היה אכפת לנו, הוא התעורר לחיים. והאמת היא שלרגע אחד לא הסכמנו להאמין במשהו אחר, מבחינתנו לא הייתה דרך אחרת לסיים את הסיפור הזה.
התקופה הזאת, בה לראשונה בחיי הרגשתי את נשימתי נעתקת מפחד ועצב, לימדה אותי על חוזקה של משפחה. על מסירות, נאמנות, תמיכה, אהבה.
כשעברנו את חלקה הקשה של התקופה קיבלתי החלטה שאעשה כל מה שניתן שגם התא המשפחתי שלי יהיה כזה. שגם התא המשפחתי הפרטי שלי יהיה כמו זה שאני גדלתי בתוכו, כי מסתבר שאין. אין כוח גדול מזה.

אודות ליטל שמואלי

יועצת תקשורת בת 30 מהוד השרון. אמא של איתי ואשתו של דרור. מפחדת מטיסות, שונאת שעושים בלונים עם המסטיק, אובססיבית לספה שלי, לא מעשנת כבר 3 שנים, כל החיים בדיאטה. ולא מפחדת לחלום על 5 ילדים לצד קריירה מספקת .

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

25 תגובות

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה)
    קראתי וחשבתי שאני קוראת את הסיפור של עצמי ,בדיוק עכשיו ערב תישעה באב ליפני 18 שנה זה קרה לאחי הקטן…

    קראתי וחשבתי שאני קוראת את הסיפור של עצמי ,בדיוק עכשיו ערב תישעה באב ליפני 18 שנה זה קרה לאחי הקטן כשהיה הולך רגל ופגעה בו מכונית ומצבו הוגדר אנוש ולאחר 8 חודשים בקומה והרבה תפילות התעורר אחי שלב אחר שלב ושיקום בבית לוינשטיין חזר אחי לתיפקוד חלקי (קצין גולני, ורקדן מדהים)
    אבל היום הוא חובק 6 ילדים יפים וחכמים שאוהבים ותומכים בו ,,,הוא נכה 100 אחוז..ובזמנים קשים שכאלה צריך רק משפחה מלוכדת ואוהבת כדי לישרוד

  2. אוריאנה
    אופפפ מתהפכת לי הבטן רק מלחשוב על המצב הקשה הזה

    אופפפ מתהפכת לי הבטן רק מלחשוב על המצב הקשה הזה

  3. דנית א.
    איזה טקסט חזק חזק!! יש לי דפיקות לב מואצות במיוחד

    איזה טקסט חזק חזק!! יש לי דפיקות לב מואצות במיוחד

  4. עופרה
    אין יותר חשוב מקשר דם. אין. זו עובדה

    אין יותר חשוב מקשר דם. אין. זו עובדה

  5. ליטל ב.
    תודה לאל על ניסים כאלו!!

    תודה לאל על ניסים כאלו!!

  6. גפנית
    ואם זו פעם ראשונה שאת כותבת על זה אחרי 8 שנים, אז מצוין לך.. ניקית את זה החוצה.. שיחררת את…

    ואם זו פעם ראשונה שאת כותבת על זה אחרי 8 שנים, אז מצוין לך.. ניקית את זה החוצה.. שיחררת את זה החוצה מהמערכת שלך

  7. חן ססי
    איזה לחץץ יש לי בלב! וואהה, היממת אותי על הבוקר

    איזה לחץץ יש לי בלב! וואהה, היממת אותי על הבוקר

  8. פיבי ז.
    המשפחה זה הכי חשוב וזה תמיד תמיד מעל לכל. מאחלת לכם המון בריאות ושמחה ביחד ורק בשורות טובות כל החיים

    המשפחה זה הכי חשוב וזה תמיד תמיד מעל לכל. מאחלת לכם המון בריאות ושמחה ביחד ורק בשורות טובות כל החיים

  9. מרינה ריידר
    יואווווו סוף טוב הכל טוב!

    יואווווו סוף טוב הכל טוב!

  10. שירן היימן אברהמי
    תודה לאל תודה לאל תודה לאל תודה לאל! ותודה ששיתפת בחוויה כזאת אישית

    תודה לאל תודה לאל תודה לאל תודה לאל! ותודה ששיתפת בחוויה כזאת אישית

  11. שרית ליטבק
    הייתי שם באותו מקום, עם גיסתי, שעברה תאונת דרכים קשה לפני 4 שנים וגם שכבה מונשמת בטיפול נמרץ .. סוף…

    הייתי שם באותו מקום, עם גיסתי, שעברה תאונת דרכים קשה לפני 4 שנים וגם שכבה מונשמת בטיפול נמרץ .. סוף טוב הכל טוב. שיהיו לנו רק בשורות טובות תמיד

  12. תהילה ג.
    הלב שלי חלש ..אני לא מפסיקה לבכות כאן רק מלדמיין את הסיטואציות הנוראיות האלו

    הלב שלי חלש ..אני לא מפסיקה לבכות כאן רק מלדמיין את הסיטואציות הנוראיות האלו

  13. לירן פרץ
    אימאלה..!!! הרגשתי כאילו זה קורה עכשיו ולא בעבר

    אימאלה..!!! הרגשתי כאילו זה קורה עכשיו ולא בעבר

  14. מירי ורד סמולסקי
    איזה מילים חזקות ומרגשות!! תודה שהכנסת אותנו למקום כל כך אישי שלכם כמשפחה

    איזה מילים חזקות ומרגשות!! תודה שהכנסת אותנו למקום כל כך אישי שלכם כמשפחה

  15. רעות ס.
    יוווו אני לא מפסיקה לרעוד! מאחלת לכם הרבה הרבה בריאות

    יוווו אני לא מפסיקה לרעוד! מאחלת לכם הרבה הרבה בריאות

  16. לימור גרוס
    מרגיש כאילו את כותבת בזמן הווה. בלי נשימה קראתי. תודה על השיתוף

    מרגיש כאילו את כותבת בזמן הווה. בלי נשימה קראתי. תודה על השיתוף

  17. מיקי
    אין לי מילים אלא שמחה שאתם אחרי הסרט הרע הזה

    אין לי מילים אלא שמחה שאתם אחרי הסרט הרע הזה

  18. שיר סייפן
    הכי הכי ריגשת. זה הזכיר לי את הסרט איים אבודים. חוזקה של המשפחה מול הקשיים שהחיים מעמידים לנו.

    הכי הכי ריגשת. זה הזכיר לי את הסרט איים אבודים. חוזקה של המשפחה מול הקשיים שהחיים מעמידים לנו.

  19. דנה אלון
    חיבוק למשפחה המאוחדת

    חיבוק למשפחה המאוחדת

  20. גיל כ"ץ
    המקלדת שלי רטובה. הייתי שם.. שמחה שזה מאחורייך.

    המקלדת שלי רטובה. הייתי שם.. שמחה שזה מאחורייך.

  21. טרי בלחסן
    בכיתי ושמחתי שהכל בא על מקומו בשלום

    בכיתי ושמחתי שהכל בא על מקומו בשלום

  22. רונה ירדני
    אין כמו המשפחה. חברים זה חשוב מאודדדד אבל קשר של דם הוא הכי חזק

    אין כמו המשפחה. חברים זה חשוב מאודדדד אבל קשר של דם הוא הכי חזק

  23. כרמית חיון
    מרגש. כ"כ מרגש.

    מרגש. כ"כ מרגש.

  24. חיה עמית
    וואוו לפחות הסוף טוב

    וואוו לפחות הסוף טוב

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק