אמא, אבל איפה אבא?

אמא, מתי אבא חוזר מהעבודה? הוא מגיע בשעה הרגילה או מאחר?
ואני, בהתאם לאותו הרגע, בהתאם לסיטואציה בה אנחנו נמצאים, עונה בקרירות או באמפתיה.
אביהם של שלושת ילדיי הוא איש צבא, יוצא בשעות הבוקר המוקדמת וחוזר בשעות הערב. לפעמים נשאר בבסיס עוד כמה שעות אל תוך הלילה, לפעמים ליום שלם ולפעמים לסוף שבוע.
והילדים מחפשים את קרבתו בכל רגע נתון בו הוא נמצא בבית. הם מחפשים את קרבתו כי הוא אבא שמשקיע, גם בשעות המעטות בו הוא נמצא בבית, גם כשהוא עייף אחרי לילה ארוך, הוא לא מקטר ונותן להם תשומת לב, משחק איתם ומעניק חום ואהבה.
איתי הם רגילים להיות יום וליל. אני זו שקובעת את החוקים, אני זו שמלבישה, מאכילה, מחנכת, עוזרת ומסיעה לחוגים.
אני זו שמתמודדת כל צהרים עם פרצופים חמוצים, שומעת תלונות שהאוכל לא לטעמם ולמה הם צריכים לעשות דווקא עכשיו את השיעורים?!
אבל כשהוא נכנס הביתה, הם קופצים משמחה כאילו "בא גואל" ואז אני מתפנה לעיסוקיי.

כשהם היו ממש קטנים, היו ימים שאפילו הייתי נעלבת, איך אחרי כל ההשקעה שלי במשך היום הם מחכים בסופו של דבר לאבא שיבוא?
אבל ככל שגדלו מצאתי בזה יתרונות וכמובן הבנה שממני יש להם מספיק ומאבא כה מעט.

פעם כשאני ובעלי ישבנו לדבר הוא אמר בצחוק שבטח אני משלמת לילדים שבלילות יקראו רק "אבא" כי רוב הילדים מחפשים ומבקשים את אמא.
ואני אמרתי שהם קוראים לו בגלל שהוא לא נמצא הרבה, בגלל שלרוב אני ה"שוטר הרע" והוא "השוטר הטוב", אז אחרי כל זה ברור שגם בלילה הם יקראו לו.
ישנם ימים שמיד עם חזרתם ממוסדות החינוך הם מתקשרים אליו לברר מתי הוא מגיע ובעודי מטגנת את השניצל (הטרי מידי יום) אני שומעת מהמטבח את השיחה ובא לי להגיד להם: "שאבא שלכם יטגן לכם כל יום שניצל טרי ואני אלך לעבוד, אולי אז תתגעגעו גם אליי!"
כמובן שאינני אומרת זאת ורק קוראת לשולחן עם חיוך, שואלת איך עבר יומם ואיך ממשיכים את שאר הפעילות.
אבל למרות הכל ברור לי שילדיי אוהבים אותי לא פחות מאת אביהם. במיוחד כשמגיע ערב ואחד מהם קורא לי לבוא להיות איתו קצת, ללטף את שיערו ולשיר לו שיר ערש. אז אני שוכחת הכל, נשכבת לצידו ושרה עוד שיר שגורם לי אפילו להזיל דמעות.
שמחה שלילדים שלי יש את הזכות ליהנות מאהבה של אבא ואמא יחד, מה שלא תמיד מובן מאליו.

אודות ליטל מלח גניר

בת 36, נשואה ואמא לשלושה בנים בני 9 ,6 ,4 (קצת יותר...) עוסקת בכתיבת טקסטים (שירים ללא לחן) מהיותי ילדה ועם הזמן עברתי לסיפורים קצרים, מכתבים, מכתבי תלונה ובימינו אנו – סטטוסים בפייסבוק. כותבת בלוג "בקפה דה מרקר" אבל לא לעיתים קרובות. ובין כל זה, משווקת הרכבים מוזיקליים ומשתתפת כזמרת ליווי בהרכב רוק שנקרא "לעקת רוק – האסורים".

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

7 תגובות

  1. סברינה
    כל כך מוכר.... וכל כך נכון.... גם לי לפעמים מתחשק לצאת להפסקה מהמירוץ הזה של המקצוע הכי קשה - אמא,…

    כל כך מוכר…. וכל כך נכון…. גם לי לפעמים מתחשק לצאת להפסקה מהמירוץ הזה של המקצוע הכי קשה – אמא, בעלי אומר לי שאני עובדת ולא מקבלת משכורת… אך המשכורת שלי זה לראות איך הילדים מתקדמים ומתפתחים לכיוונים שונים שהם אוהבים, וזה, אני יודעת, בזכות התפקיד שלי, וזה השכר הכי טוב שיכול להיות!!!! :)

  2. טלי ברזלי
    גם אני ממשפחת אנשי כוחות הבטחון. מרגיש כאילו סיפרת את הסיפור שלי. לא עושה לך לייק כי הייתי רוצה להיות…

    גם אני ממשפחת אנשי כוחות הבטחון. מרגיש כאילו סיפרת את הסיפור שלי. לא עושה לך לייק כי הייתי רוצה להיות במקום אחר אבל חותמת על כל מילה ומילה ותחושה שלך :)

  3. הדר מנור
    זו המציאות שלנו ואני דווקא בניגוד לכותבת מעליי חושבת שזה לא בריא לילדים ולזוגיות. אז נכון שיש עניין כלכלי ותעסוקתי…

    זו המציאות שלנו ואני דווקא בניגוד לכותבת מעליי חושבת שזה לא בריא לילדים ולזוגיות. אז נכון שיש עניין כלכלי ותעסוקתי והתפתחותי אבל התא המשפחתי נפגע. נקודה למחשבה.

  4. אלה דויד
    יופי של טור

    יופי של טור

  5. עדי הלוי
    הכי ריגשת!!

    הכי ריגשת!!

  6. טלי גרין
    גיסי מג"ד והמשפחה משלמת מחיר על המרחק. תהיי בטוחה שבעתיד הם יזכרו בעיקר את אמא שהייתה שם בשבילם. את כותבת…

    גיסי מג"ד והמשפחה משלמת מחיר על המרחק. תהיי בטוחה שבעתיד הם יזכרו בעיקר את אמא שהייתה שם בשבילם. את כותבת מקסים

  7. גילי
    גם אני שם. לומדים לחיות עם התחושות וההרגשות והבדידות.

    גם אני שם. לומדים לחיות עם התחושות וההרגשות והבדידות.

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק