פתאום זה קרה: הבת שלי חזרה בתשובה

פתאום זה הופיע. ככה משום מקום.
מילים לא מוכרות נכנסו להן הביתה, 'בעזרת השם' 'השם ירחם' 'הרבי אמר' 'נטילת ידיים' 'חלב נוכרי' 'פרשת השבוע'..
בשלבים איטיים, כאילו לתת לנו ולעצמה להתרגל: השרוול התארך, הטייץ קיבל חצאית, המכנסים נעלמו (גם בחורף), הראש קיבל סרט, מטפחונת שהפכה לכיסוי של מרבית השיער. הספרים שכל כך אהבה לקרוא הפכו לספרי תורה ומצוות. בין התמונות בסלון שלה, פגשתי פתאום פרופילים של מבוגרים לא מוכרים עם זקן וכיפה.

כל שלב בהתחזקות שלה, כאילו דרש ממני כוחות נפש עצומים להתגבר, לשמור על הקיים, לא למשוך מראשה היפה את המטפחת או את הספר שהתפללה בו. הבנתי שאני צריכה לתפקד רק על פי השכל, השארתי את הרגשות שלי רק לכרית האישית שלי בלילה. ידעתי שהרגש רק יפריע לעבור את התקופה.
פחדתי שלא יהיה גרוע יותר, בחנתי כל דבר, כמה פעמים היא מתפללת, איזה סוג/צבע/גודל של כיפה יש לבעלה, שאלתי שאלות כאילו להבין את תורתה-אמונתה, אבל למעשה חקרתי כל דבר להבין עד להיכן התחזקה.

היה צריך פרק זמן רציני על מנת שאבין את המצב שנוצר. לא לפני שהיו וויכוחים פילוסופיים שלא היו מביישים את גדולי התורה והפילוסופיה. לא לפני שסייעתי לביתי הצעירה ללדת שלושה ילדים ולא לפני שהורגלתי להוציא את נכדי מהגן שמיועד רק לבנים.

התחברתי מאוד לשיר של אהוד מנור:
"מנסה לשמור על קשר
מתרחקת כדי לשמור קירבה
לא שורפת את הגשר
שבנינו פעם בתקווה.

כל מילה אני שוקלת
בליבי סופרת עד שלוש
בעיניך מסתכלת
מנסה לקרוא אותך מראש."

לאט לאט חדרה אלי ההבנה. עבדתי על עצמי שזאת בחירתה, זאת הדרך שלה ללמוד את העולם, זה העולם החדש שלה.
בשום מקרה לא רציתי לשנות את דרכי ואמונתי החילונית. למדנו יחד לוותר, לכבד את מה שחשוב לכל אחת ואחד, למדנו לזרום.
היה חשוב לי ולמשפחה להשאיר אותה אתנו – לא לתת למושגים כמו חילוני-דתי להפריע לקשר העמוק, להרחיק חסמים ולקרב רצון טוב, להגיע ליציבות.
בכל שלב בהבנה שלי היה יותר קל: לא לראות את הפאות המתארכות של הנכד שלי, לא לקטר על השבתות ללא הטיולים או את הברכות על כל צעד.
ביתי קנתה לנו סכין חלבית וסכין בשרית, מערכת צלחות מזכוכית, על המדף מעל למקרר מונח לו ספר ברכות וספר תהילים שהביאה, מקפידה לקנות בד"צ, אם אני מתבלבלת בין הכפות אני רצה לעציץ ודוחפת את המזלג עמוק באדמה לשלושה ימים לצורך כשרות.

למדתי להסתכל על חצי הכוס המלאה בכל כך הרבה סיפוק על מי שהפכה להיות, מלאת אהבה, אם לדוגמה, על כיבוד אב ואם, על הסבלנות והסובלנות שהיא מגלה.
החלטתי שאני לא שורפת גשרים. חיפשנו יחד ומצאנו את הגשר לקשר, מצאנו את שביל הביניים שמוביל בביטחון רב למשפחה יציבה ושמחה.

קראת? ספרי לנו מה את חושבת

26 תגובות

  1. עמליה! אני בכלל לא כותב באינטרט פייסבוק וכו' אבל הפעם אני חייב… פשוט אין עלייך. מפעם לפעם אני נחשף לעוד ועוד מפועלך- פשוט אין לי מילים!!! חזקי ואימצי!

  2. היטבת לתאר את הנפשות הפועלות שאני מכירה מקרוב
    נפלא שאת מצליחה לנווט במצב מורכב זה
    המשך עשייה

  3. מאוד מרגש ומחמם את הלב לקרוא את כל הפרגונים שלכם – תודה רבה לכל המגיבים.

    לא קל לעבור את התהליך – יש הרבה עימותים בדרך… גם היום קורה ויש פליטות פה מציקות,
    לעיתים צריך להעזר בחברים לנשק – קבוצה לעזרה עצמית, יותר קל לדבר עם אנשים שיש להם בעיה דומה. גשר לקשר נותן מענה גם לקבוצות תמיכה להורים של חוזרים בתשובה.

    אני מזמינה כל מי שהנושא קרוב ללבו ליצור איתי קשר – [email protected]

    1. הדרך הנכונה לחנך בני אדם היא פשוט להיות להם לדוגמא (כה אמר איינשטיין).
      עמליה וחיליק היקרים אתם לא רק הורים נפלאים אלא הרבה מעבר, מודל לחיקוי והערצה

  4. משפחה זה קשר דם אבסולוטי שאין לו תחליף. הלוואי שכולם יבינו את זה תמיד בכל מצב

  5. בס"ד
    אמא יקרה שלי.. פוסט מרגש ואמיתי. תודה על הכל. תמשיכי להיות אמא נהדרת וסבתא לתפארת, ללכת איתנו בדרכנו שלנו כי זה מי שאנחנו. אשרינו ומה טוב חלקינו שזכינו לכזו הכלה והבנה מצידכם.
    אוהבת.
    שחף.

    1. נכון שאמא רוצה הכי טוב לילדים שלה ונכון שרוב ההורים יקבלו (כמעט) כל גחמה שתעלה לילדם לראש (כל עוד היא לא מזיקה לו או לסביבתו) – אמנם, יש פעמים בהם דרכי החיים החדשות והישנות מתנגשות ולא מצליחים לגשר על הפערים…

  6. כל הכבוד לך והכל אבל אני מקווה בשבילכם שזה גם יחזיק זמן, שתשמרו את זה לאורך זמן. כי זו הבעיה האמיתית

  7. חזרה בתשובה או בשאלה זה תיק כבד כבד ומסובך.. רוב המשפחות לא עוברות את זה בטוב

  8. הלוואי שכל ההורים היו כמוך, בנועם, בעדינות, ברצון טוב, בלי התלהמות.. לא רק בהקשר של חזרה בתשובה – אלא באמת בכל תחום

  9. זה כל כך אני ואמא שלי…. אני חזרתי בתשובה לפני שנתיים וחצי וילדיי במוסדות דתיים.. ווואוו.. זה כאילו אמא שלי רשמה את זה- נפלא!!
    אבל יש לי שאלה. בשביל מה צריך קבוצת תמיכה להורים של חוזרים בתשובה..?

    1. אם תצליח להבין את רגשותיהם של ההורים, תבין את הצורך שלהם בקבוצת תמיכה. אתה מבין שחיים על פי ההלכה זו הדרך הבלעדית לכל יהודי. הם לא יודעים זאת, ולכן הם עוברים קושי רגשי, וזקוקים להרבה תמיכה נפשית. חשוב שבעלי תשובה יבינו את רגשות המשפחה, כי בתורה יש גם את מצות כיבוד הורים. נכון שינך מצווה לשמוע בקול ההורים כשהם דורשים לעשות דבר עבירה, אבל להבין את רגשותיהם זה הכרח, ומביא קידוש שם שמיים. בהצלחה!

      1. כשילדיך יגדלו אולי גם הם ייבחרו בדרך שונה באופן קיצוני ממה שנראה לך נכון וחשוב וחיוני… ובכך ידגישו עד לכאב את השוני שבינכם ואת רצונם להתנתק ממך סופית… למחוק את מה שאתה מחייהם. חזרה בתשובה<שאלה היא רק אופציה מתוך שלל אפשרויות . אז תבין את הצורך בקבוצת תמיכה… בהצלחה. לכן אכן כל הכבוד לכותבת

  10. עמליה יקרה אני הייתי שם רק עם הבן הצעיר שלי. מבינה מה עבר עלייך ובתוכך אבל ניסחת את הכותרת בדיוק רב – לא שורפים גשרים……עוברים עליהם יחד. חיבוק

  11. אהבתי מאוד את הכתיבה והסיפור. אני חושבת שהחזרה בתשובה חכלה לבוא בצורות שונות כמו בחירה מינית/מעבר לארץ רחוקה. כאן לפחות היא קרובה אלייך

להגיב על ענת בראון לבטל

האימייל לא יוצג באתר.

כתבות דומות