נולדתי להיות אמא

ילדים. גיל 17. טיול שנתי. הידיד הטוב שלי איבד לי את התיק באחת מתחנות הביניים. פשוט עלה לאוטובוס בלעדיו. המצפון לא נתן לו שקט והוא נצמד אליי כל הטיול וקנה לי דברים שהיו חסרים לי. התקרבנו. הידידות התחזקה. עם הזמן פתאום התחלנו לאהוב. הוא אפילו עזר לי להתגבר על משבר האקס. עברנו את חופשת י"ב יחד, עברנו את הצבא יחד. עבודה מועדפת לאחר השחרור. ואז הוא חשב שכדאי שנתחתן.
"מה להתחתן? אנחנו רק בני 22".
"כן," אמר, "למה לחכות?"
"כי אנחנו עוד ילדים עניתי, מה עם הטיול לחו"ל? מה עם האקדמיה?"
"טוב נו, אחכה לך".
קניתי כרטיס פתוח לארה"ב, להתארח אצל חבר משפחה עם שתי חברותיי. בלעדיו. ככה זה. כדי לבחון את הזוגיות. כדי לאשר או לא, שהוא הגבר של חיי.
אחרי חודש וחצי בארה"ב, הוא בא אליי לשם. החברות חזרו ארצה ואנחנו המשכנו בטיול לבד. ואז כשנגמר הכסף והגעגוע קרע יבשות, חזרנו ארצה. ואז חשב שוב שכדאי שנתחתן.
אמרתי "רגע, מה עם אקדמיה? אם נעשה ילדים לא נוכל ללמוד כמו שצריך. בוא נחכה קצת".
"טוב נו, אחכה לך"
אחרי כמה חודשים בארץ התחלתי ללמוד לתואר. בין שנה א' לב' החלפנו טבעות ועוד כל מיני דברים.
יאללה ילדים? מה ילדים? איזה ילדים? כמה ילדים? למה ילדים?
"כי לא שומרים בשנה הראשונה", אמר,
"אויש נו, לא שומרים, כן שומרים, מה ילדים?"

שלוש שנים ראשונות, חרשנו הנאות, מסיבות קטנות, רווקים רק עם טבעת, עם חברים שמציפים את הבית מידי ערב, שמחה וכיף. ואז הגענו לגיל 27.
ואז הבנתי. שאני לא בטוחה בעצמי. איך אצליח לתפקד עם התפקיד הכה לא קטן הזה? אני הילדה הקטנה של אמא, שתמיד מכינים לה, מבשלים לה, שוטפים לה, מכבסים לה, דואגים לה, עוטפים אותה. ומה עכשיו? אני אכין? אני אבשל? אני אדאג? איך בכלל מנקים בית שלם? איך מבשלים עם כמה סירים על הגז? איך שולטים בכמות הכביסה? ומה ילדים? כמה ילדים? איך דואגים לכולם? איך מקלחים את כולם? איך אפשר להספיק את כל זה? ואיך אדע שקר לו? ואיך אדע שרע לו? ואיך שומרים עליו מכל רע? ואיך הכל פתאום יפול עליי? עלינו? איך עושים את זה?

ואז ההריון הראשון הגיע. שמחה וששון. לכל ילד בלון.

ואז הבנתי. עוד כשהיה ברחם הרגשתי לביאה. מי שיש לו אומץ שיעז להתקרב. הרגשתי אותו שלי ברחמי. רק שלי. שלי שלי שלי. הוא יצא אליי. ינק ממני. התמלאתי גאווה ואושר. חרדות? אילו חרדות? מתי היו חרדות? נולדתי להיות אמא. הכי כיף להיות אמא. אני א מ א.
וזה התפקיד הכי מלא שקיבלתי על עצמי. וכל השאר קטן. קטנטן. קטנטנטנטן. ואני לא צריכה יותר.

אודות אופירה שושן

נשואה למיכאל, אם לעילאי ונועה. מנהלת מחלקת ניו-מדיה בחברת פרסום. בעלת תואר באדריכלות ועיצוב, סיימה בהצטיינות לימודי מולטימדיה ותקשורת חזותית. אוהבת עד כלות את העבודה שלה. בילדותה יצרה לעצמה בועה פרטית משל עצמה ומתחזקת אותה עד היום. צלילי גיטרה וסקסופון מפילים לה את הלב. כתיבה טובה מרסקת לה את החושים. אוהבת להביע ובעוצמה - או לא כלום. אוהבת להתרגש. אוהבת לאהוב. בוכה מאושר כשהילדים שלה מחייכים. אינטואיטיבית בכל רמ"ח איבריה. מציאותית אבל מעדיפה את עולם הדמיון. רצה אחרי הזמן ואף פעם אין לה זמן לטלוויזיה. הופכת דברים קטנים לגדולים. מכורה לשנ"צ של יום שישי. נהנית מרעיונות שמגיעים בלילה ללא הודעה מוקדמת ואת ההשראה היא מוצאת בדברים הקטנים והלא צפויים. נולדה כדי ליצור

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

25 תגובות

  1. איילה
    אמא היא המשרה הכי הכי שווה ומשתלמת שלי. המשרה הקשה ביותר בה אני נהנית לעשות שעות נוספות ולטחון קבוע לילות…

    אמא היא המשרה הכי הכי שווה ומשתלמת שלי. המשרה הקשה ביותר בה אני נהנית לעשות שעות נוספות ולטחון קבוע לילות וסופ"שים :)

  2. שרית נבעה-חבר
    כמה כנות ! היממת אותי

    כמה כנות ! היממת אותי

  3. קטיה בללי
    כותבת נהדר

    כותבת נהדר

  4. יולי
    איפפ סליחה שאני שוברת כאן את האידיליה א ב ל לי יש תאומים בני שנה וחודש בבית וקשה לי..!! קשה…

    איפפ סליחה שאני שוברת כאן את האידיליה א ב ל לי יש תאומים בני שנה וחודש בבית וקשה לי..!! קשה לי ומסובך לי ואנ יעדיין לא יכולה להגיד בפה מלא שכיף להיות אימא )):

    • הטור אינו סותר את העובדה שיש קושי. יש המון קשיים. מסכימה איתך.

      הטור אינו סותר את העובדה שיש קושי. יש המון קשיים. מסכימה איתך.

  5. מירית
    תמונה מעולה!!!!!! למרות שזו לא לביאה :)

    תמונה מעולה!!!!!! למרות שזו לא לביאה :)

  6. דפי ויזל
    גם אצלי זה ככה. כן.. אמא זה התפקיד הכי משמעותי והכי מלא שקיבלתי על עצמי

    גם אצלי זה ככה. כן.. אמא זה התפקיד הכי משמעותי והכי מלא שקיבלתי על עצמי

  7. עיינה
    התרגשתי מהמילים שלך

    התרגשתי מהמילים שלך

  8. לילך שוורץ
    הלוואי שזה באמת היה ככה אצל כולם.. ..אבל זה לא.. זה ממש לא בא אוטומטית עם ההריון או עם הלידה

    הלוואי שזה באמת היה ככה אצל כולם.. ..אבל זה לא.. זה ממש לא בא אוטומטית עם ההריון או עם הלידה

  9. חני אייזנקוט
    אני לפני לידה ראשונה ובררררר כאילו כתבת את המחשבות שיש לי

    אני לפני לידה ראשונה ובררררר כאילו כתבת את המחשבות שיש לי

  10. אוריאנה ד.
    איזה יופי זה כתוב, כמה כנות ואהבה

    איזה יופי זה כתוב, כמה כנות ואהבה

  11. מוריה
    הזדהיתי עמוקות!!!! כמה יפה כתבת

    הזדהיתי עמוקות!!!! כמה יפה כתבת

  12. ליאת דיין אשרוב
    ואיך את מסתדרת עם כל מה שחששת ממנו? את מצליחה להשתלט על כל מטלות הבית כולל סירים על האש?

    ואיך את מסתדרת עם כל מה שחששת ממנו? את מצליחה להשתלט על כל מטלות הבית כולל סירים על האש?

  13. מיטל סלמן
    בורכתם שניכם !! זה האושר האמיתי בחיים

    בורכתם שניכם !! זה האושר האמיתי בחיים

  14. מישל דוידוב
    נשמע שיש לך אחלה גבר.. :) כל הכבוד לו על ההחלטיות

    נשמע שיש לך אחלה גבר.. :) כל הכבוד לו על ההחלטיות

  15. כרמלית
    כמה נכון כמה.. אמא. א מ א. הכי כייף להיות אמא!

    כמה נכון כמה.. אמא. א מ א. הכי כייף להיות אמא!

  16. נעמה
    איזו כתיבה נקייה ישר מהאמצע של הלב

    איזו כתיבה נקייה ישר מהאמצע של הלב

  17. סיגל ר.
    כמה מרגש!!!! כולי צמרמורות!!

    כמה מרגש!!!! כולי צמרמורות!!

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק