אמא חוזרת להתאמן

כולם יודעים כמה חשוב לעשות ספורט..
וכולם יודעים כמה זה נכון!
ספורט, פעילות גופנית, ובכלל אורח חיים בריא תורמים גם למערכות הפיזיקליות בגוף וגם למצב רוח טוב יותר – בגלל האדרנלין שמשחרר חומרים שגורמים להעלאה במצב הרוח ועוד ועוד…
טוב..אז? יודעים שזה בריא ואיך כל זה קשור לילדים?
קשור, קשור.
בתור מישהי שכל חייה סבבו סביב הספורט (עכשיו אני אשוויץ קצת) שזה אומר שחיינית מקצועית, חדר כושר כל יום, הליכות, ספינינג, ואפילו לקחתי את האהבה הזו ולמדתי להיות מדריכת שחייה וכושר, הכל השתנה ביום שבו ילדתי את בתי הבכורה, אור.
זה היה היום הרגש והמאושר ביותר בחיי, יום שלא אשכח.
כי ביום הזה קרה משהו…משהו שלא יחזור להיות כתמול שלשום..
אני והספורט!!
בהתחלה נורא רציתי לחזור להתעמל אז התחלתי עוד לפני שהתאוששתי מהלידה, בניגוד למה שהרופאים ממליצים, כי מה הם מבינים.
התחלתי לספור את השבועות..עבר שבוע, עוד שבוע..זהו עברו 10 שבועות מלאים? כן..יש אפשר לחזור!! אה..יופי יש שיעור ספינינג ב20:00 מעולה הולכת!
19:50 אור רוצה לינוק, טוב אולי יש שיעור מאוחר יותר? מה, לא? אויייששש.
ככה הלכה לה הספונטניות..
אחרי כמה חודשים הצלחתי לדעת מה הן השעות שאור אוכלת, תוקעת גרפס, מתבכיינת, יש לה גזים, רוצה ללכת לישון, ובנוסף את לו"ז העבודה של הבעל בעל פה. וזהו חזרתי לשגרת האימונים הרגילה והאהובה, עד ש…
גיליתי שאני שוב בהיריון.
עצר אותי? לא ולא.
בשבוע ה-16 בסקירה המוקדמת הרופא "הוריד" אותי מהאופניים של הספינינג עם תנועה של נו, נו, נו באצבע, לאור הניסיון שלי בלא להקשיב לרופאים הפעם לא התווכחתי וירדתי מהאופניים.

בתקופה שנשארה לי עד הלידה הצלחתי איכשהו להסתדר רק עם הליכות (מצ'עמם)…
גל בתי השנייה נולדה..זהו עכשיו אם הייתה עוד טיפונת של ספונטניות היא נעלמה לחלוטין, ותעזבו ספונטניות למי היה כח ללכת להתעמל אחרי ש"בילית" יום שלם עם שתי ילדות קטנות, אחת בת שנה וחצי והשנייה כרגע נולדה.
השאלה שאתם בטוח שואלים בלב היא – נו מה, איפה הבעל שלך בכל הסיפור?

הוא הוזכר ממש בקטנה כמה שורות למעלה, אבל עכשיו – הנה הבמה שלו..
בעלי היקר היה שואל כל פעם למה את לא הולכת להתאמן? אני בבית לכי תתאמני..
ואני? מה להתאמן? ככה בספונטניות? אולי אני רוצה לאכול, לישון, להתקלח, לנוח, לקרוא ספר ?

אחרי שלוש שנים חזרתי להתאמן באופן מסודר וכמו שהייתי רגילה וברור שנהניתי מכל רגע.
בשנת 2009 זה קרה…
הבת השלישית, נועה, נולדה!
אחרי שנה וקצת נולד הילד הרביעי, פתחתי עסק עצמאי. חנות לילדים משלי.
הספורט, האימונים נשכחו הרחק מאחור.
הבעל שוב שאל..מה? למה את לא מתאמנת? זה יעורר אותך, נראה לי שגם קצת שמנת, הבטן נשארה..
מה אמרת?? אני בתגובה..
בניגוד לדעה הרווחת שזה היה מאיץ בי לחזור ולהתאמן זה עשה בדיוק ההיפך, באותו הרגע לא היה לי חשק לשמוע על ספורט, אין ספורט, לא בא לי ולא משנה מה!
אין יותר ספורט, אין יותר אימונים…

בתחילת השנה "נשברתי", הבנות גם גדלו…חזרתי להתאמן.
הפעם נרשמתי למאמאנט, שזו קבוצות של אמהות שמשחקות אחת נגד השנייה בליגת כדורשת.
פעם בשבוע משחק נגד קבוצות אחרות, פעם/פעמיים בשבוע אימון.
איזה כיף, איזו התרגשות, איזה אדרנלין. כמה זה היה חסר לי.

והבעל? מה הוא אומר?
את שוב מתאמנת? ומה עם הבנות? ולמה זה פעמיים בשבוע, אי אפשר פעם אחת?

לכו תבינו.. :)

אודות דנה שחר

נשואה ואמא לשלוש בנות. בעלת מרכז דנה'לה - בית להורים וילדים באבן יהודה. מאמינה שעל מנת שנוכל לצמוח ולהתפתח כנשים וכאימהות ולחזק את התקשורת עם הילדים שלנו עלינו לבטוח בעצמינו ולהקשיב לאינטואיציות שלנו ולא לוותר על המקום שלנו כאדם עצמאי.

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק