זהירות! מופרעת קשב לפניכן

אני יודעת שהנושא בכותרות כבר הרבה זמן ואולי אפילו 'נטחן' בהמון זוויות, אני גם יודעת שנדמה שלכולנו יש הפרעה כזו או אחרת רק חסר האבחון (או שלא) ומדבקה עם תווית שכתוב עליה "מופרעות קשב לפניכן, ראו הוזהרתן!".
חלקינו אף השכלנו לגלות את ה"הפרעה" דרך הילדים שלנו ולפתע כל מיני קצוות של חוטים שהיו פרומים בקצה וקצת מפוזרים התחברו לאחד, כאילו קיבלו את האישור שמותר להם להיות מחווטים אחרת; עם קצרים וקשרים אבל חוט אחד שלם (ולא מושלם) שנותן את ההבנה ש"יש לנו את זה".
רגע, רגע, מה זה אומר בכלל?
הרי הגענו עד הלום וצלחנו את האוקיינוס, ולמי אין קשיים?
והאם היינו עושות משהו אחר אם היינו יודעות שיש לזה שם או יש לזה הסבר קוגניטיבי, נוירולוגי, פסיכולוגי או עוד איזו מילה עם "י" בסוף?
את השאלה הזו אני שואלת את עצמי כיום, כאשר אני מתבוננת לאחור על 38 שנות חיי.

את ההפרעה שלי גיליתי רק לפני שנה למרות שהיא זעקה "הצילו" כבר הרבה מאוד זמן. במהלך השנה הזו קיבלתי את האישור, ההכרה וההסברים על התנהגויות, התמודדויות וקשיים כאלה ואחרים שהם למעשה לא אני.. אלא תוצאה של הפרעת הקשב שלי שלעיתים ניהלה אותי ולא אני אותה.
בעקבות ההפנמה של ה"טייטל" החדש עלו בי רגשות מעורבים, ההפנמה שאני חלק מה"מופרעים" הביאה עימה הסברים קוגניטיביים רבים, ניתוח של סיטואציות מן העבר, חקירה עצמית ולעיתים אף נוחות מול הסביבה בהסברים על כך שאני חייבת שקט או חייבת הפסקה או חייבת לצאת רגע.

ואם נחזור לשאלה שלמעלה, מה הייתי עושה אחרת היום אילו הייתי יודעת?
אז אולי התשובה לא כל כך פשוטה כמו שחשבתי, כי אם הייתי עושה אחרת אז אולי לא הייתי מי שאני היום.
וכשאני מנסה היום ברמת המודעות בה אני נמצאת, לכוון את הבנות שלי להתמודדות עם החיים אני לא רוצה שהן יתנהלו בצל הפרעת הקשב (שללא ספק עברה אליהן) אלא שהפרעת הקשב תהיה חלק מאוסף התכונות שלהן.
מה שנבחר לעשות עם אוסף התכונות שלנו, זה כבר סיפור אחר, איך נמנף אותן? איך נשתמש בהן למקומות חיוביים שיקדמו אותנו? איך נלמד לנצל את המתנות שקיבלנו? ולבסוף נבין שאפשר להשתמש ב"הפרעה", לנהל אותה ולא תמיד לדכא אותה או להחביא אותה.
ואני שחשבתי לתומי, שטיפול תרופתי יהווה עבורי את הפתרון וכל בעיותיי יתפוגגו בן רגע, מבינה כיום, שנה לאחר אבחון וטיפול תרופתי, כי הכימיה היא רק חלק קטן (שמאוד עוזר) בתוך המסע שלי לשימוש נכון בתכונה שקבלתי מבטן ולידה.
אז הרשו לי לנסות ולשנות את הגישה ל"הפרעה" המדוברת ולקבל אותה כתכונה בתוך אוסף התכונות שלנו ומה שחשוב הוא להיות מודעים אליה, לטפל בה, לחבק אותה ולנהל אותה נכון. והיא כבר תדע להשתלב בתוך מערך חיינו ולתת לנו את היצירתיות, שמחת החיים, התשוקה לחידושים, רעיונות חדשים ואולי אפילו נלמד גם לנוח איתה (מה שאני עוד מנסה..).
הגישה שלנו כלפי התכונה המיוחדת הזו בשילוב עוד כלים וחיזוקים מהווה חלק מחיווט החוטים שלנו מחדש ומהבנייה של החיבור שלנו עם עצמנו.

קראת? ספרי לנו מה את חושבת

15 תגובות

  1. עצוב?…..תלוי איך תופסים את זה… אם מחליטים שזה עצוב זה אכן יהיה ככה ואם לוקחים את ה"תכונה" למקום אחר אז יש הרבה שמחה בלב

  2. תרדו מהתרופה – קפה עושה את אותו דבר רק מחזיק פחות. כשצריך להתרכז שותים כוס קפה חזק זה מחזיק לכמה שעות ואין לו תופעות לוואי בסוף היום.

  3. ממליצה לעשות איבחון מקצועי אצל מכונים שמתמחים בנושא, אני אישית עשיתי BRC שזה אחד מסוגי האיבחון הקיימים כיום. אכן ה״תכונה״ גנטית וההכרה שכתבתי עליה היא בעיקר בשביל עצמי. הרבה תובנות הגיעו משם.

  4. איזה קטע גם אני גיליתי רק לפני שנה וחצי הפרעה כזו אצלי. קיבלתי עליה אישור. אחרי שנים רבות של התנהגויות כאלו כמו שתיארת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

כתבות דומות