רוחות של אשמה

כשאנחנו הופכת לאמהות כנראה שיחד עם התינוק גולשת בתעלת הלידה גם האשמה. הרגע הזה שבו אנחנו מסתכלות על האדם הזה ומבינות שאנחנו האחראיות הבלעדית עליו, על צרכיו הפיזיים על צרכיו הרגשיים, על ההתפתחות השכלית שלו ועל ליטוש כישורי החיים שלו.

ברגע אחד החבילה הממיסה והריחנית הזו הופכת להיות גוש של פחד בגרון ואז כל אחת מאיתנו שואלת את עצמה, נראה לך?
עוברים הימים השבועות והחודשים ואת מוצאת עצמך מנהלת דיונים שהכנסת זה ממש משחק ילדים על ידם, מנהלת משא ומתן מהליגה הראשונה, ופותרת סכסוכים ברמת בינלאומית. עם אותו אדם קטן אך דרישות יש לו בלי סוף.
אבל לכל אלו מתלווית תחושת אשם – האם עשיתי את הדבר הנכון? למה לא הרשיתי לו לשחק עוד 5 דקות מה כבר יכול להיות? אז מה אם הוא רוצה ממתקים הוא קטן לא יקרה כלום.
האשמה היא כמו רוח, היא נושבת סביבך, חגה מעל גופך וראשך וברגע המתאים חודרת פנימה ואת חסרת אונים מולה.
פתאום האימהות האידיאלית נראית מאוד רחוקה מהמציאות שלך.
את עייפה, מותשת, כועסת, מתוסכלת, על גבול המירמור ולאן תפני? אם יש לך בן זוג את מגלה שלא תמיד זו התשובה הנכונה לך, חברותייך מזדהות איתך וביחד אתן חוגגות את התסכול אבל לא ממש מוצאות את הדרך לפתרון מעשי.

את מסתכלת במראה ורואה אישה עם עיגולים שחורים מתחת לעיניים, לבושה בטרנינג ביתי דהוי מימי התיכון שלך ואותו מקשטים עיגולי פליטות.
את שואלת את עצמך האם כך יראו חיי? לא לזה התכוונתי לא בא לי על זה, זה לכל החיים, מתי אני אישן? אבלה? אתלבש?
לא נעים להודות בכל אלה, תדמיתית אין מצב שאת מדברת על זה עם מישהו, מה הילד שלי אשם שאני רציתי אותו ועכשיו הוא דורש את שלו.
אין לך כוח, סבלנות, את לא יכולה לשמוע את המילה הכלה יותר, את לא מצליחה להכיל את עצמך.
האשמה ממשיכה להזדחל ולמלא את הגוף והנשמה וחוסמת אותך מלומר אפילו לעצמך כמה קשה לך וכמה בודדה את עם כל האימהות הזו.
את רואה את כל הפעמים בהן איבדת את הסבלנות, בהן דיברת לא כל כך יפה, בהן לא הקשבת לסיפורים האינסופיים שלו, בהן רצית שילך לסבא וסבתא כדי שלך יהיה קצת שקט.
יש לי חדשות מהפכניות עבורך- האשמה תחיה איתך עוד שנים רבות, אם תלמדי להסתכל עליה ולא לכעוס עליה יהיה לך יותר קל. אם תסכימי להודות בזה שאת לא סופרוומן אלא פשוט אישה ואמא תוכלי לחיות בשלום עם כל הפעמים בהן לא הצלחת לתפקד באופן מושלם. אם קצת תצמצמי את רשימת הדרישות שלך מעצמך ותהיי מוכנה להקלות יהיה לך זמן לצאת לקפה עם חברות, לדייט עם בעלך, לקניות או סתם להיות עם עצמך לבד מול הים.
זה יבוא על חשבון משהו כמו סידור הבית, כביסות, לבקש מההורים לשמור על הילד ולא בא לך כל כך, אבל אנחנו חייבות לזכור את המחיר לעומת הרווח.

אז לחיי אימהות שפויה ומאוזנת שבה לא צריך להיות מושלמת.

קראת? ספרי לנו מה את חושבת

31 תגובות

    1. לילי, הדרך היחידה לייצר זמן איכות עבור עצמך היא לקחת את יומן השבוע שלך, לעבור על כל הפעילויות שלך ולהכניס שעתיים עד שלוש שעות שהן שלך. כפי שכתבתי זה עלול לבוא על חשבון משהו אחר כמו קניות, כביסות, וכ"ד אבל את חשובה בדיוק באותה מידה. לא כדאי להגיע לשלב שחיקה מתקדם. תבחרי ותחליטי שאת חשובה בדיוק כמו כל שאר המחויבויות שלך ואז תמצאי עצמך נושמת ועם עצמך .
      בהצלחה

  1. לכל מי שהגיבה כאן, תודה לכן והידיעה שאתן לא לבד לא פותרת הכל אבל בהחלט מנחמת, אני רק יודעת שאם לא ניקח זמן לעצמנו ונדאג למלא את הצרכים שלנו נישאר באותו המקום. אז לכבוד השנה החדשה אני מזמינה אתכן לקחת לעצמכן זמן איכות ותבטיחו שתעשו בו רק טוב עבורכן.

  2. אישה עם עיגולים שחורים.. לבושה בטרנינג דהוי.. שאותו מקשטים פליטות.. כמה מדוייק ונכון

    1. שגית יכול להיות שכן את מכירה את אמא ודודה שלך ומכירה את חייהן והאם הן ידעו להכניס דברים נוספים אליהם או שלא. מקווה שהן כן הצליחו לייצר חיים של אימהות וחיים אישיים משלהן. את יכולה לשאול אותן:)

  3. העיקר כשאני אומרת את זה לחברים ולמשפחה הם מזלזלים בי ומתבדחים על חשבוני ובכלל לא מבינים מה אני מבלבלת להם את המוח על נקיפות מצפון

    1. קרין לא תמיד חברים יכולים או יודעים לתת מענה למצוקות או עייפות או שחיקה שלנו כנשים. זו האחריות שלך לקחת עבור עצמך את הזמן החופשי הזה לפחות פעם בשבוע כדי שתוכלי להיות במיטבך בשאר הזמן. עשי זאת ….

  4. אין מה לומר את צודקת, תחושת האשם מגיעות יחד עם הילדים בהריון והלידה.. אבל אנחנו אלו שמחליטות איך הם ישפיעו עלינו ועד כמה הם ינתבו לנו את סדר היום

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

כתבות דומות