החלטתי בגיל 44 לעשות עוד ילד

במהלך השנה אמרתי 1526 פעמים "תסגרו את המקרר, כבר ראיתם כל מה שיש שם" ואיזה 254 פעמים "אני לא הנהג הפרטי שלכם". נדמה לי שבכל יום אמרתי לפחות 38 פעמים "כבה את הטלוויזיה" ו 21 פעמים "למה שלא תזמין חבר?"
הוצאתי להם 149 דפי עבודה מהאינטרנט וביקשתי 154 פעמים שלפחות יסתכלו בדפים האלה.
חישוב מהיר מביא אותי למסקנה שאני די חוזרת על עצמי בעיקר בקטע של "למה שוב פעם הנעליים שלכם בכניסה לבית?" וגם "אם לא בא לכם שוב קציצות פשוט תגידו מראש מה אתם רוצים לאכול".
כן, הילדים שלי, בדומה לילדים אחרים, די לא מזיזים את עצמם בימי החופשה, או בכלל. בגדול זה לא ממש מפריע לי. אני אוהבת שהם בבית, זה מוריד לי כמה סעיפי חרדה איתם אני מתמודדת בימים שבהם הם בבית הספר.
אני כותבת עכשיו כי הבית ריק. היא נסעה למחנה של תנועת "מכבי צעיר" והוא למחנה של "הנוער העובד והלומד". כן, אותו בית, שני אחים כ"כ שונים זו מזה. הבית ריק ושקט. המקרר לא נפתח בפתאומיות ואין אף אחד שמבקש ממני להקפיץ אותה או אותה באמצע היום לים ("ובדרך נאסוף כמה חברים, טוב?") הבית מסודר ואף אחד לא משאיר נעליים בכניסה לבית או "שוכח" לסדר אחריו אחרי שמתקלח. הם דיברו איתי פעם אחת מהמחנה. אני התקשרתי. הם, מה אכפת להם בכלל? בשיחה הם אמרו שהם מאוד נהנים ושמאוד כיף להם למרות שחם. היא ביקשה ספגטי ליום בו תחזור מהמחנה והוא, לא אכפת לו מה יהיה אבל בבקשה לא קציצות ולא ספגטי ובטח לא שניצל כי נמאס לו כבר משניצלים.
ניתקתי את השיחה איתה ואחר כך ניתקתי את השיחה איתו והיה לי שקט בלב. שקט מדי. די משעמם בלי הילדים שלי בבית. משעמם מידי, מסודר מידי. ריק מידי.

למחנה הם התארגנו לבד. הם כבר די מנוסים בכל עניין המחנאות הילדים האלה, בניגוד אליי, שכשהייתי בגילם עשיתי את הכל כדי לא לצאת מהבית לישון באיזה יער מתחת לשמיים זרועי כוכבים. לא עניין אותי בכלל ההווי והבידור שנלווים לסוג כזה של פעילות. שלושים שנה אחרי, אני עדיין לא מבינה איך יצאו לי ילדים שמתים על זה. שבשבילם האחווה והביחד שווים את הכל. שנותנים מעצמם ללא גבול. שמזהים חבר במצוקה ונמצאים שם עבורו. גאה בהם.

אני כותבת כי ריק לי משעמם לי וגם קצת עצוב. הם כבר די גדולים הילדים שלי ואוטוטו הם בכלל יעזבו. היא לצבא והוא לעיסוקיו הרבים ואז מה? אני אמנם מקטרת על הכנת הכריכים המשעממת והיומיומית אבל היי- אני בעצם אוהבת את זה. אוהבת גם לגעור בהם תוך כדי שאני מרימה את המגבת מחדר האמבטיה ושמה בסל הכביסה. אני אוהבת להכין להם ארוחת צהריים או להקשיב לדברים שהם מספרים מידי פעם.

לקח לי הרבה זמן להבין שאני בעצם מאוד אוהבת להיות אמא. אני אוהבת לתת להם כל מה שהם צריכים. אוהבת להקשיב להם או להסתכל עליהם כשהם ישנים. אוהבת ללמד אותם מידי פעם משהו שהם לא יודעים. אוהבת לראות אותם גדלים והופכים להיות אנשים קטנים מלאי תשוקה לחיים (חמסה! טפו!) ואתם יודעים מה, נדמה לי שאני אמא די טובה. גם את זה לקח לי זמן להבין ועוד קצת זמן לתרגם את זה למשפט שנאמר בקול רם.

אני כותבת כי החלטתי בגיל 44 לעשות עוד ילד. לא בא לי על השקט הזה שיש עכשיו בבית. אני רוצה בלגן ולכלוך ופרצי צחוק בלתי מוסברים. בא לי על הריח הזה של תינוק או תינוקת חדשים ויש לי אפילו שני עוזרים גדולים שישמחו לשמוע על החדשות הטובות ברגע שיחזרו מהמחנה שלהם. הכל יהיה בסדר אני אומרת לעצמי והולכת להיבדק אצל הרופא שמאשר לי שהכל תקין. הכל יהיה בסדר אני אומרת לעצמי כשאני מבינה שיש לי ילדה בת 16 שאולי תעקם קצת את האף למשמע הבשורה. ובטח שיהיה בסדר, אני משכנעת את עצמי, לעצם המחשבה של אמא בת 50 עם ילד בכיתה א'.

אני כותבת כי אני יוצאת להרפתקה חדשה. יש בי חיים חדשים. הוא לא יעזוב אותי באוגוסט הבא. הוא יקשיב לי כשאבקש לסגור את המקרר. הוא לא יישב מול הטלוויזיה כל היום (זאת אומרת, לא השנים הראשונות). הוא ייתן לי לחבק ולנשק אותו ליד החברים שלו. הוא יקשיב לסיפורים שלי ויצחק מהבדיחות שלי והוא יהיה הבייבי החדש שלי.
ומחר הם חוזרים הבוגרים. אני אחכה להם עם אוכל חם ובית מלא בפרחים שהתגעגע אליהם. אכבס ואסדר את התיקים מלאי האבק שהיו איתם במחנה. אסתכל עליהם באהבה וגאווה ואספר להם שעוד מעט מצטרף אלינו חבר, או חברה חדשים. קוראים לזה משפחה. יש לי כזו. לקח לי הרבה זמן להבין שזו תמצית קיומי אבל עכשיו כשהבנתי, אין דבר שישכיח את זה ממני לעולם.

קראת? ספרי לנו מה את חושבת

49 תגובות

  1. אני קוראת וכולי דמעות התרגשתי מאוד לקרוא את הכתבה ממש כאילו מדברים עליי
    וכל הכבוד על ההחלטה להביא ילד בגיל כזה, הם מהות חיינו האושר שלנו

  2. ענבר יקרה
    עשיתי ילד בגיל 44 בדיוק חחחח. זה האושר
    לכי על זה בלב שלם.
    הילדים גדולים ויש צעצוע כיפי ומתוקי בבית

  3. ענבר יקרה.את יוצאת להרפתקאה לא קלה.
    שאי ברכה והצלחה.
    אל תשימי לב לתגובות כי ילדים זה כל עולמינו.
    ולכל המתלבטות-אל תחכו עד גיל מאוחר כדי להביא ילדים.

    1. נכון לכי על זה מלבד זה ש2ילדים זה מעט , מעבר לכך תמיד אפשרי שתפתחי קריירה לך לנשמה לגשמיות

  4. צעירונת שכמותך.
    אני ילדתי בגיל 54 וחודשיים, אחרי שנים ארוכות של טיפולים.
    יש בעולם משהוא יותר מדהים מלהיות אמא?
    יישר כח ובהצלחה.

  5. חוסר אחריות כלפי התינוק שעוד לא נולד.נועדנו להיות הורים צעירים,כשיש עוד כח להתרוצץ אחריהם,לקום בלי הפסקה בלילות בשנים הראשונות,מחלות ילדות שלא נדע (אבל עובר על כולם) ועוד ועוד עם השקעה פיזית ונפשית טוטאלית!,אגב,גם הילדים הגדולים צריכים תשומת לב.כל אחד לפי גילו ובוודאי שתינוק חדש יבוא על חשבונם ועל זמנם!,חשבת על הסיכונים האובייקטיביים שקיימים לגבי הריון בגיל הזה?!,פגיעות גנטיות שמוכחות שאחוזן עולה באופן קיצוני עם עליית גיל האישה (כמו גם זרע הגבר המבוגר שעלול לגרום לכל אלו)?!,או שרק באגואיסטיות אופיינית,חשבת שבא לך קצת רעש?!,לפי הטורים שלך,אמהות זה לא נראה לי ״הדבר״ שלך!!,לכי תחפשי תוכן במקום אחר כדי ״למלא״ את ימייך ולקבל את מידת תשומת הלב שניכר שחסרה לך מאוד!!

    1. אני ילדתי בגיל 44 , ילד קסם, היה ויש לי כח לתת לו את כל מה שהוא זקוק לו.
      אז נכון שרוב האמהות של הילדים בכיתתו צעירות ממני, אבל לי יש חכמת חיים, נסיון, בטחון והמון סבלנות – כל אלה לא היו לי בגיל 20 ואפילו לא בגיל 30.
      תהני, מבינה אותך…

    2. והתגובה שהיתה מיועדת לשגית – אף פעם אל תשפטי אנשים אחרים. זה עוד משהו שלמדתי בחיי הבוגרים.
      לדעתי יש לך כמה אמירות מיותרות לחלוטין כמו "אמהות זה לא נראה לי ״הדבר״ שלך!!" "לכי תחפשי תוכן במקום אחר כדי ״למלא״ את ימייך" – על סמך מה את אומרת את זה? את מכירה את הכותבת? חיה איתה יום יום ? באיזו זכות את שופטת אותה ומרשה לעצמך להשתלח בה ככה?

  6. ואני עם תאומים בני 3.5 ותינוקת בת 8 חודשים, רק מתפללת מבקשת מייחלת חולמת על שקט.. קצת שקט שלווה.. אז הקושי של האחד הוא הזהב של השני.. :)

    1. היא כתבה כדי לקבל דעות ותגובות. גם אם הן לא לרוחה לרוחי או רוחך זו הזדמנות להקשיב ולביע דעה גם אם קצת חורגת ממה שציפתה.
      מאחלת לענבר הרבה בריאות הגוף והנפש והריון קל

  7. יאללה תשחררו זה החיים שלה. זה שאתן רוצות שקט מעיד רק עליכן ולא עליה. בשעה טובה ענבר. אוהבת לקרוא את המחשבות והמילים שלך

  8. דווקא עכשיו כשהילדים גדלו זה הזמן לחזק זוגיות וקריירה ולא להתחיל הכל מחדש. מאחלת לך רק טוב

  9. מרגיש לי חסר אחריות בגיל הזה להכנס לאימהות חדשה. האם תוכלי לרוץ אחריו או למצוא זמן להקשיב לצרכים שלו כמתבגר? כך או כך מאחלת לך בריאות ורעשים טובים

  10. לא שופטת אותך אבל לא בטוחה שילד זה פתרון לרעש שלך. בכל מקרה מאחלת לך בריאות שמחה ורעש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

כתבות דומות