אני זקוקה להם זקוקים לי

ילד שלי, הלילה בהיתי בך ישן, נשימותיך עמוקות, בחנתי את האורך שלך מכף רגל עד ראש ולא ממש האמנתי שהגובה הזה, שמגיע כמעט עד סוף המזרון, שייך לך. באמת גדלת ילד. והעובדה הזאת מכווצת לי את הבטן.
אתמול בערב כשהכנת את התיק ליום הראשון של תחילת שנת הלימודים, זיהיתי בקולך חנק קל של התרגשות. נהניתי מזה, כי התרגשתי גם. אבל את הפרפרים האמיתיים אני מרגישה עכשיו, בלילה, כשכולם כאן ישנים ואף אחד לא רואה אותי. אלו הדקות הכי פרטיות שלי. אני מתעכבת ארוכות על השקט שבפניך, העפעפיים שמונחות בלי נוע על העיניים החכמות שלך, אני יורדת עם עיניי לאורך האף שלך, שמציג לי פרופיל מושלם. השפתיים פתוחות מעט ואני מתמוגגת מכל נשימה כשהבטן שלך עולה ויורדת.
אני מסיטה את המבט שמאלה, ורואה את אחותך, הקטנה הזאת שלי, בתנוחת ציפור הפוכה על הגב, פשוקה במרחב המיטה, והנה היא מתקרבת לגיל ארבע.
אתם שלי, כן? יצאתם מתוכי, נכון?
זה מקפל לי את הבטן להבין שאתם גדלים כל כך מהר. בא לי שתישארו עוד הרבה זמן ילדים. אני זקוקה לכם זקוקים לי.

רציתי להגיד לך כמה דברים, לא כאלה של אמא קרציה, אלא כמה סודות שיודעים עליהם רק כשעוברים דבר או שניים בחיים. אבל לא הספקתי. אולי בסוף אצליח.
רציתי שתדע, שיש אירועים משמעותיים בחיים, שאנחנו מבינים שהם משמעותיים עבורנו, רק כשאנחנו מסתכלים עליהם בדיעבד. אתה עולה לכיתה ה'. זה גיל חברתי מאד. ולך מאד חשוב האני שלך אל מול הסביבה. חשוב לך מה אומרים עליך, חשוב לך להיות באמצע, אתה יודע להוביל ורוצה תמיד להיות שם. דע ילד, שזה בסדר גם לא להיות תמיד באור הזרקורים, לעיתים גם לקחת צעד אחד אחורה, ולראות דברים מהצד, זה גם בסדר.

בגיל הזה, זה קטע כזה, שפתאום יש קבוצות בביה"ס, לכל קבוצה יש מכנה משותף. אתה כבר יודע לאיזו קבוצה אתה שייך, התברגת באחת מהן עוד בשנה שעברה. רציתי לבקש, שתמשיך להיות רגיש לזולת כמו שאתה כעת וכמו שהיית בביה"ס הישן שלך. אינטילגנציה רגשית אינה דבר של מה בכך, לא כולם נולדים עם זה, אני כ"כ גאה בך שאתה יודע לזהות את הילד העצוב שיושב על הגדר בהפסקה לבד, כי אף אחד לא מזמין אותו לחצר, אני גאה בך שאתה עוצר משחק כדורגל שלם, ומבקש מכולם להמתין רגע עד שאתה קורא לילד הבודד הזה ומזמין אותו להצטרף. אני מתרגשת מהעובדה שאתה רואה דברים קצת אחרת, ברגישות יתרה, לא נסחף אחרי הזרם ולא ממהר להדביק תוויות. מה שאתה גורם לילד הזה שצירפת לקבוצה זה אושר גדול, יש לכך השלכות משמעותיות להמשך חייו לכשיתבגר. עשית טוב עבורו, עשית טוב לך, עשית טוב לכל הקבוצה שהמתינה בקוצר רוח בכך שהם למדו התנהגות אנושית מהי. ועשית לי טוב כשנכנסת הביתה ואמרת לי "אמא, אני חושב שעשיתי מעשה טוב היום".

אל תיעצב כשדברים לא זורמים כמו שחשבת. אין ילד בעולם שהוא טוב בהכל. אי אפשר להיות טוב בהכל. חלקם יבואו בקלות וחלק בקושי רב. אתה תלמד שלהיכשל זה הרבה יותר חשוב מלא לנסות בכלל.
יש דברים שיכעיסו אותך ויש כאלה שיתסכלו אותך, זה ירגיש לך כאילו כלום לא מסתדר, חשוב שתנסה לעשות את הטוב ביותר שאתה יכול, ולא יקרה שום דבר אם זה לא יצליח. האמן לי. המשך לנסות ולהיות דבק במטרה, ואם תבין בסוף שזה גדול עליך, המשך הלאה. תחומים אחרים יזמינו אותך לחוות אותם.
אגלה לך סוד, אמא לא כועסת כשאתה מקבל במבחן 80 ולא 100. הציונים לא חשובים כמו ההתנהגות שלך כאדם. תהיה אדם טוב, המשך בדרכך זו, הציונים הטובים זה מספר 2.
אתה תגלה את עצמך השנה בעוד תחומים, אתה תבלוט בתכונות הייחודיות שלך, גם אם לא תקצין אותן. אני אמשיך להתרגש ממך ולמלא ליבי בגאווה על כל מי ומה שאתה עבורי.

אני אהיה כאן תמיד בשבילך, גם כשלא יתחשק לך לספר כל דבר (לא צריך לספר כל דבר לאמא), אקשיב, אכיל, אחבק, אייעץ, אתה יכול לצחוק איתי, אתה יכול לבכות איתי. אתה יכול לחשוף אותי לעולם הילדים, בכל רובד, בכל שטות, ומעט להחזיר אותי בשנים אחורה, לחוות זאת יחד איתך.

קראת? ספרי לנו מה את חושבת

15 תגובות

  1. כשהיא הייתה פיצקונית רק רציתי שהזמן יעבור והיא תגדל.. ועכשיו כשהיא בת 4.5 אני רוצה שהזמן יקפא, שהכל ייאט ולא יטוס יותר מדיי מדהר

  2. אז אני בצד השני.. אצלי הם סיימו חטיבת ביניים ואני שמחה שהם גדלו והם בוגרים בזכות עצמם

  3. אהבתי ש לא צריך לספר כל דבר לאמא.. :))) אבל אני לא מסכימה איתך, אני אומרת להם לפחות 4 פעמים ביום שמוכרחים לשתף את אמא תמיד בהכל

  4. נכון הציונים לא חשובים. נכון הכי חשוב לנסות. נכון מה שקובע זה הרגישות שלהם לסביבה. נכון שלפעמים הם ייעצבו כשדברים לא יילכו חלק. אופפ כתבת את הבפנים של הלב

  5. אני לא כותבת את זה בצחוק.. ממש לא.. הלוואי שהיה אפשר להשאיר אותם איתנו לידנו בהשגחה מלאה עד שיהיו בני 12 לפחות. זה היה חוסך המווןןןןןןןן כאבי לב, עצבים ולחצים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

כתבות דומות