לא חייבים להגיד סליחה

פעמים רבות, כשאני נמצאת עם הילדים במקום ציבורי ויש אירוע בו מסיבה כזו או אחרת עולים הטונים (ולפעמים גם האגרופים) תהיה אמא שתתערב ותדרוש מאחד הילדים 'תבקש סליחה!'. גם בביקורי במוסדות החינוך אני נתקלת בזה לא מעט, אז החלטתי להשתמש בפלטפורמה זו שנתנה לי בכדי להעביר את המסר: "סליחה" הנאמרת רק כי דרשתם היא חסרת משמעות ולכן לא תמנע הישנות של מקרים דומים בעתיד.

ניקח מקרה לדוגמא. את בגן שעשועים ציבורי והילד שלך משחק בכדור עם חבר. ילד אחר ניגש אליהם ורוצה להשתתף. הם לא מסכימים והוא חוטף להם את הכדור. הילד שלך דוחף אותו והוא נופל ובוכה. אמא שלו מגיעה בריצה ואת מצטרפת, כולך מבוכה. ממתי הבן שלך כ"כ אגרסיבי? את רוצה לפטור את תחושת אי הנוחות במהירות, אוחזת בידו בחוזקה ואומרת משהו בסגנון: "מה עשית?! תבקש מהר סליחה!" הילד שותק. את דוחקת בו עד שהוא אומר בשקט "סליחה". האמא השניה מרוצה ולוקחת משם את הבן שלה ואת נשארת לנזוף בילד שלך כל הדרך הביתה.

ברוב המקרים בהם אנו דורשים שתיאמר "סליחה" אנו מתכוונים שיביע בכך חרטה על שעשה ויגלה אמפתיה, אולם בפועל הדרישה שלנו מהילד לומר זאת רק גורמת לו לחוש ממורמר, להצדיק את שעשה, בתקוה שנבין את הצד שלו ונכעס על האחר ואם נכנע ואמר "סליחה" יהיה זה רק מהפה החוצה, ללא לקיחת אחריות, הבנה שפגע וגילוי חרטה כנה.

אז מה עושים? קודם כל אלימות היא קו אדום והמסר לילד צריך להיות ברור שאלימות היא לא דרך אופטימלית לפתרון בעיות. בזמן שהאמא של הנדחף מנחמת את בנה, קחו את ילדכם מספר צעדים הצידה ודברו איתו. השאלה הראשונה שלכם צריכה להיות "מה קרה?" כדי שתשמעו את גרסתו. זה הילד שלכן וחשוב שידע שאתן מקשיבות לו ובסופו של דבר שם כדי לעזור לו. נטייה לאלימות היא בד"כ תגובה ראשונית, אימפולסיבית ונובעת לרוב מחוסר בכלים חלופיים להתמודדות עם תסכולים חברתיים. אם תהיינה קשובות לו, תוכלו לזהות זאת ולתת לו כלים אלו.

כשזיהיתם את מקור הבעיה "אני שיחקתי עם מתן והילד הזה בא וחטף לנו את הכדור" נקבו בשם הרגש העומד מאחורי הסיטואציה "זה מאוד מכעיס ומתסכל שחוטפים לכם את הכדור". הילד ירגיש שאתן מבינות אותו ויאשר "נכון" וכעת הוא גם פתוח יותר להקשיב. זו ההזדמנות שלכן לתת לו כלים חלופיים כדי לפתור את הבעיה אליה נקלע. תמיד תתחילו מהבחירה שלו ותשללו אותה במבחן התוצאה. "אז אתה בחרת לדחוף אותו. התוצאה של זה היא שהוא נפל ובכה וכעת כועסים עליך ולא עליו וממילא גם משחק הכדור נפסק. אז זה לא פתרון ממש טוב. בוא נחשוב מה עוד אפשר היה לעשות". אפשרו לו להציע והוסיפו משלכם. למשל "לבקש את התערבותי או התערבות אמו, אתה חושב שזה יכול היה לעזור?בוודאי. להתעלם ולעבור לשחק במשהו אחר – אם אתם לא מגיבים אליו רוב הסיכויים שהוא ישתעמם ויזנח את הכדור". מן הסתם עם חלק מהרעיונות הוא יסכים יותר ועם חלק פחות, אך מה שחשוב הוא המסר העובר אליו – בכל מצב נתון יש יותר מאפשרות אחת ואתה בוחר כיצד לפעול. הוא גם מבין שהיתה לו פה אחריות אישית וזה מקרב אותו להבעת חרטה.

כעת הביטו בילד הנפגע. מאחר והוא נדחף הוא קיבל מכה חזקה ואולי גם שפשוף ביד איתה בלם את הנפילה. פעמים רבות התוצאה קיצונית יותר משהתכוון אליה הילד שפעל באימפולסיביות והוא נבהל ונאלם ממראה הדם או אפילו הבכי. גם פה יש הזדמנות ללמידה חשובה – פגעת, תקן. תושיט יד לעזרה, תבקש סליחה, תשאל איפה כואב, לווה לברזיה לשטוף פנים וכד'. התעכבות על האפשרויות להתייחסות לנפגע מנטרלות את חוסר האונים מול הפגיעה עצמה ומלמדות אותו אמפתיה. כשאנחנו מכריחים לומר "סליחה" הילד יתבצר בעמדתו ש"מגיע לו!" ולא יוכל לראות את הצד הנפגע.

סליחה, אגב, לא אומרת שהוא מסכים עם התנהגותו של השני (שבמקרה זה היתה לא נאותה גם היא, אך לא מתפקידכן לחנך את הילד השני). כל שהסליחה אומרת הוא שהילד מצטער על הבחירה שלו בתגובה חסרת שליטה והוא מצר על התוצאות של התנהגותו. בסליחה כזו הוא לוקח אחריות על התגובה שלו, מתוך הבנה שקיימות אפשרויות תגובה נוספות. לכן גם אין פה עניין של פגיעה בכבוד, שילדים (ומבוגרים) רבים חוששים ממנה, אלא להיפך, גילוי של גדולה ובגרות מתוך לקיחת אחריות. כשהסליחה באה ממקום זה, היא כנה ורוב הסיכויים שהילד יפנים את הלמידה והמקרה לא יחזור על עצמו.

כל זה נכון גם במקרים של מריבות בין אחים, אך עם תוספת משמעותית: המנעו עד כמה שניתן מלקחת צד. הקשיבו לשני הצדדים ודברו איתם על הבחירות שלהם ובדקו איתם אם בחירות אלו שירתו אותם בהשגת המטרה. במה עוד יכלו לבחור כדי שהסיכויים להשיג את שרצו יגדלו?

דבר נוסף אליו יש לשים לב במריבות בין אחים הוא לא לדבר בשם הקורבן. במקום לצעוק "מה עשית לו?! תבקש מהר סליחה!" שאלו "מה קרה פה?" מן הסתם התוקף יענה ראשון ויצדיק את מעשיו. תתייחסו לדבריו והזכירו אפשרויות בחירה נוספות כמוזכר למעלה. כעת פנו לילד הנפגע ואפשרו לו לומר את הצד שלו. פעמים רבות מסתבר שמדובר היה באי הבנה כזו או אחרת ומתחיל ויכוח. זה הזמן שלכן להאיר על כך שכל אחד צודק מהמקום בו ראה את הדברים ולפתוח בפניהם את הרעיון ש"יש יותר מאמת אחת". אפשרו להם זמן להדברות ושיחזרו אליכם עם רעיונות לפתרון הקונפליקט או חישבו על כך יחד.

הזמן היחיד בו אמירת "סליחה" מיידית היא הכרחית זה בפגיעה מקרית, שאינה נעשית במזיד. במקרים אלו חשוב מאוד לומר מייד: "סליחה, זה לא היה בכוונה", לפני שהילד הנפגע יחשוב שעשתם זאת בכוונה תחילה ויגיב בהתאם. למשל ילד שרץ במגרש ונתקל בילד אחר ובכך מפיל אותו, הזכירו לו לומר לילד הנופל "סליחה, זה לא היה בכוונה" ולהושיט לו יד לעזרה. לא תמיד ניתן למנוע תאונות, אך ילדים שמיומנים בתגובה זו ימנעו הרבה עגמת נפש מעצמם ומאחרים.

לסיכום – אם מטרתנו ללמד את ילדנו אמפתיה ופתרון בעיות בדרכים של שלום להכריח אותם לומר "סליחה" לא ישיג מטרה זו. מה כן? הדברות. הבנת הסיטואציה, הבחירה שעשו ובעיקר ההכרה בכך שהיו גם אפשרויות נוספות שהיו משיגות עבורו תוצאות טובות יותר. לא פחות חשוב, אחרי ההכרה בכך, לחזור אל הילד הנפגע ולמצוא את הדרך לפיוס ע"י לקיחת אחריות על הבחירה שנעשתה והושטת יד לעזרה.

גמר חתימה טובה לכולנו!

הכותבת היא ליאת קרן, פסיכותרפיסטית לילדים ונוער ומטפלת משפחתית מוסמכת
קליק לפייסבוק של ליאת
קליק לעמוד הבית

אודות טוב שתדעי

טוב שתדעי הוא מדור הצרכנות והפנאי של מגזין אמא של. טיפים, עצות, המלצות, ידע ובעיקר "מה חדש בשוק". התכנים מופקים ע"י מערכת האתר ונכתבים ע"י צוותים מקצועיים מתוך החברות והגופים המובילים בישראל.

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

17 תגובות

  1. נדיה ל.
    מעניין. תודה

    מעניין. תודה

  2. לילך שוורץ
    קולע ונכון. מי החליט שחייבים להגיד סליחה מי?

    קולע ונכון. מי החליט שחייבים להגיד סליחה מי?

  3. כוכבית
    אוי ואבוי למי שיהיה אלים לילדים שלי. אוי ואבוי..!! אני לא שומרת פאסון

    אוי ואבוי למי שיהיה אלים לילדים שלי. אוי ואבוי..!! אני לא שומרת פאסון

  4. לימור דרעי
    אחלה תזכורת שסליחה היא לא בילד אין! :)

    אחלה תזכורת שסליחה היא לא בילד אין! :)

  5. אלה מובשוביץ בן ארי
    אהבתי את ה לא לדבר בשם הקורבן.. חח.. כמה זה נכון

    אהבתי את ה לא לדבר בשם הקורבן.. חח.. כמה זה נכון

  6. שונית
    נכון לא חייבים להגיד סליחה תמיד. נכון מאוד

    נכון לא חייבים להגיד סליחה תמיד. נכון מאוד

  7. אורטל
    אני לא יכולה לא להתערב ולא לקחת צד. זה אצלי בדם להגן על הילדים שלי ולהילחם בשבילהם

    אני לא יכולה לא להתערב ולא לקחת צד. זה אצלי בדם להגן על הילדים שלי ולהילחם בשבילהם

  8. דליה טל בן שלום
    מה שמלמד אותנו שהכול מתחיל מהבית. מה שהם רואים מאיתנו הם ממשיכים הלאה

    מה שמלמד אותנו שהכול מתחיל מהבית. מה שהם רואים מאיתנו הם ממשיכים הלאה

  9. קרנית
    הכל מתחיל ונגמר בנו. שחור ולבן. הכל קשור לכמה מרחב תנועה ניתן להם בלי להתערב

    הכל מתחיל ונגמר בנו. שחור ולבן. הכל קשור לכמה מרחב תנועה ניתן להם בלי להתערב

  10. מורית ושלר
    לאפשר להם. לאפשר.. להניח להם לבד. זו צריכה להיות המנטרה

    לאפשר להם. לאפשר.. להניח להם לבד. זו צריכה להיות המנטרה

  11. לילך תלמודי
    להימנע מלקחת צד זה ה ה טיפ ב ה' הידיעה!

    להימנע מלקחת צד זה ה ה טיפ ב ה' הידיעה!

  12. דנית
    תובנות יפות.. הלוואי שאני אזכור ליישם אותן בזמן אמת

    תובנות יפות.. הלוואי שאני אזכור ליישם אותן בזמן אמת

  13. מישל דוידוב
    אני אף פעם לא מצדיקה את הילד השני. לא יעזור.. לא מסוגלת.. מבחינתי הילד שלי תמיד אחלה ותמיד סבבה

    אני אף פעם לא מצדיקה את הילד השני. לא יעזור.. לא מסוגלת.. מבחינתי הילד שלי תמיד אחלה ותמיד סבבה

  14. יולי
    כדברי השיר הידוע, סורי סימס טו בי דה הארדסט וויי

    כדברי השיר הידוע, סורי סימס טו בי דה הארדסט וויי

  15. ספיר לוי
    אבל זו באמת התגובה האוטומאטית לכל מיני סיטואציות כאלו

    אבל זו באמת התגובה האוטומאטית לכל מיני סיטואציות כאלו

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק