התשמע קולי, רחוקי שלי

בחופש הגדול נסענו לכנרת. בדרך הודעתי ליושבי הרכב כי נעצור לבקר במקום מיוחד: קברה של המשוררת רחל במושבה כנרת. מיד נשמעו באוטו משפטי תרעומת ומחאה, כיון שהילדים כנראה שבעו מלהסניף את ריח הכלור בבריכה והמתינו בקוצר רוח לטעמה של רחצה במים טבעיים.
"בשביל מה צריך לעצור בקבר של רחל עכשיו?" צעק המנהיג. יושבי האוטו כולם הביטו בי, ולאחר מספר דקות עניתי בהחלטיות: "כי רחל היא המשוררת האהובה עליי, ואני רוצה לכתוב עליה טור". דממה ברכב. עצרנו, ביקרנו, צילמנו.

איני מעוניינת לכתוב על רחל המשוררת, שאת שיריה למדנו בביה"ס, וחלקנו אף נאלץ לנתח אותם מבחינה ספרותית, צורנית ומנוכרת.
אני מבקשת לכתוב על רחל האישה! האישה שרצתה להיות רעיה ואם, והגורל מנע זאת ממנה.

את סיפור חייה של רחל ניתן לחלק לשניים: החלק הראשון מרתק והרפתקני-
רחל נולדה ברוסיה ב-20.9.1890 למשפחה עשירה, משכילה ובעלת השפעה בקהילה. כילדה, התבלטה רחל בכשרונותיה האמנותיים, ובמיוחד בציור. כשהיתה בת 19, החליטו רחל ואחותה לעלות לארץ-ישראל כדי להצטרף לאנשי ההתיישבות העובדת. הן לא תיארו לעצמן את חיי הדלות המרים שהמתינו להן בארץ הקודש, אשר נשלטה אז בימי העות'מאנים, ולמעט קודש לא היה בה כלום.
למרות קשיי המחייה, בלטה רחל ביופיה, ובעיקר באישיותה. די מהר, ובניגוד לנורמת החברתיות המקובלות באותה תקופה, היא הפכה לסוג של גיבורת תרבות עוד בחייה, ושימשה דמות מפתח בקרב אנשי הרוח המעטים שהיו באותה תקופה בארץ (זלמן שזר, א.ד. גורדון, ברל כצנלסון, רחל ינאית ועוד). את תקופת חייה המשמעותית, הבאה לידי ביטוי ברוב שיריה, חוותה רחל בחוות כינרת.
חלקו השני של סיפור חייה עצוב –
רחל לא חוותה זוגיות אמיתית בחייה. נדמה כי הגורל ייעד לה את המילה "כמעט": בחוות כנרת היא הכירה את זלמן רובשוב, הוא זלמן שזר. היא אהבה אותו אהבה עזה ובלתי ממומשת, והוא כמעט אהב אותה בחזרה. רחל כתבה לו מספר שירי אהבה, ביניהם השיר הידוע "גן נעול".

מִי אַתָּה? מַדּוּעַ יָד מוּשֶׁטֶת
לֹא פּוֹגֶשֶׁת יַד אָחוֹת?
וְעֵינַיִם אַךְ תַּמְתֵּנָּה רֶגַע
וְהִנֵה שָׁפְלוּ כְּבָר נְבוֹכוֹת.
גַּן נָעוּל. לֹא שְׁבִיל אֵלָיו, לֹא דֶרֶךְ.
גַּן נָעוּל – אָדָם.
הַאֵלֵךְ לִי? אוֹ אַכֶּה בַּסֶּלַע
עַד זוֹב דָּם?

שנים ספורות מאוחר יותר, הרחיקה רחל לצרפת כדי ללמוד אגרונומיה, והיתה התלמידה היחידה בכיתה שכולה גברים. שם היא פגשה את מיכאל ברנשטיין. היא כמעט נישאה לו, אך כיוון שהוא סרב לעלות לארץ, הם נאלצו להיפרד. רחל כתבה לו את שיר האהבה המרגש "זמר נוגה":

כשהייתה רחל בת 29, חזרה ארצה והצטרפה לקבוצת דגניה. באותה שנה, נודע לה כי חלתה במחלת השחפת. כעת, מלבד בדידותה, אילץ אותה גורלה להתמודד גם עם העובדה שחייה קצובים. רחל היתה אישה נמרצת וחברותית, שרגילה להיות במרכז העשייה וההנהגה. כעת, בשל מחלתה, עברה להתגורר בבידוד בדירה קטנה בת"א.
רחל החלה להפנים כי לא תוכל להגשים את שייחלה לו בכל לבה: להינשא ולהקים בית ומשפחה בארץ-ישראל. האישה הצעירה הזו, שלא חוותה זוגיות אמיתית מעולם, הבינה כי נגזר עליה לא לממש את יצר האימהות הטבוע בה.
משיריה אנו למדים כי היא חשה כרחל וחנה המקראיות; נשות המקרא ששימשו לה דוגמא לעקשנות אימהית, וגם היא, כמותן, רצתה להמתין להתערבות עליונה שתגאל אותה. רצתה, כיון שרחל היתה אינטליגנטית, והבינה שאת רוע הגזירה דבר לא יוכל לשנות.

היא כתבה את השיר "עקרה", המשווע להופעתו של בנה הדמיוני, אורי:
בֵּן לוּ הָיָה לִי! יֶלֶד קָטָן,
שְׁחֹר תַּלְתַּלִים וְנָבוֹן.
לֶאֱחֹז בְּיָדוֹ וְלִפְסֹעַ לְאַט
בִּשְׁבִילֵי הַגָּן.
יֶלֶד.
קָטָן.

רחל הבינה שבשארית ימיה עליה לעשות את שהגורל ייעד לה: לכתוב. בתקופה זו התפרסמו שיריה במוסף הספרות של העיתון "דבר", זכו לאהדה ומכתבי תודה מצד הקוראים, וניתן לשער כי אלה חיממו במעט את לבה של רחל בתקופה זו של אחרית ימיה. רחל האישה לא זכתה לממש את יצר הנשיות ואימהות. רחל המשוררת הותירה לנו את מילותיה. שירתה אינה מתיישנת.

רחל נפטרה ביום 16.4.1931 והיא בת 41 בלבד. היא נקברה במקום האהוב עליה: קרוב קרוב לכנרת.

אודות זיוה הרשקוביץ

נשואה ואם לשלושה. מאמינה כי מילים, משפטים ופסקאות מאפשרים לנו לעמוד במורכבות החיים. כתיבה יכולה לסייע לא פחות מטיפול אצל פסיכולוג כשעוברים את גיל ארבעים.

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

18 תגובות

  1. מאיה רחל
    סיפור מצמרר . שנשמע כמו אגדה

    סיפור מצמרר . שנשמע כמו אגדה

  2. ג'ודית
    לא היה לי מושג שהיא נפטרה כה צעירה

    לא היה לי מושג שהיא נפטרה כה צעירה

  3. סיגל.ב.ד
    משהו בדברים האלה עשה לי צמרמורת, אולי הספור של רחל אולי זה הנוף של הכינרת

    משהו בדברים האלה עשה לי צמרמורת, אולי הספור של רחל אולי זה הנוף של הכינרת

  4. ריקה
    אני זוכרת שאמי סיפרה לך איך הם התלבטו האם לקרוא לי רבקה או רחל, על שם המשוררת המפורסמת. נהנתי לקרוא…

    אני זוכרת שאמי סיפרה לך איך הם התלבטו האם לקרוא לי רבקה או רחל, על שם המשוררת המפורסמת. נהנתי לקרוא את הכתבה.

  5. אורית ש.
    ריגשת כתמיד, תודה!

    ריגשת כתמיד, תודה!

  6. שלהבת
    עשה לי חשק להיות על שפת ים כנרת.. :)

    עשה לי חשק להיות על שפת ים כנרת.. :)

  7. דפנה
    צובט בבטן

    צובט בבטן

  8. שירז לרנר ווטרמן
    עצוב עצוב עצוב עצוב עצוב. אימהות לא ממומשת

    עצוב עצוב עצוב עצוב עצוב. אימהות לא ממומשת

  9. רימה
    מסכנה :((

    מסכנה :((

  10. ליטל ש.
    עצוב ונוגע ללב הסיפור שלה

    עצוב ונוגע ללב הסיפור שלה

  11. ענת רפאל אשכנזי
    בן לו היה לי.. ילד. קטן. זה היה הדקלום שלי ב 6 שנים של ההפריות שעברנו. עד שהצלחנו להיקלט להריון..…

    בן לו היה לי.. ילד. קטן. זה היה הדקלום שלי ב 6 שנים של ההפריות שעברנו. עד שהצלחנו להיקלט להריון.. ונולדה לנו אורי. האור שלי

  12. רונה לי ולרשטיין
    לא זכרתי שהיא נפטרה בת 41 בלבד.. וואההווווו

    לא זכרתי שהיא נפטרה בת 41 בלבד.. וואההווווו

  13. שלי מוזס
    הסיפור שלה הוא סיפור כואב, פצע שותת ...הזדהיתי איתה מאוד בשנים שהיינו בטיפולי פוריות מייסרים וקשים

    הסיפור שלה הוא סיפור כואב, פצע שותת …הזדהיתי איתה מאוד בשנים שהיינו בטיפולי פוריות מייסרים וקשים

  14. רחל אגבייב
    אני קרויה על שמה... כתושבת דור שלישי בקיבוץ הנושק לכנרת אימי הייתה מספרת עליה המון ועל התלאות והמבטים שקיבלה…

    אני קרויה על שמה…
    כתושבת דור שלישי בקיבוץ הנושק לכנרת אימי הייתה מספרת עליה המון ועל התלאות והמבטים שקיבלה מבני המקום על היותה "לבד".
    סיפור עצוב

  15. ליאת אספיר
    היא הייתה אמא ללא ילדים...

    היא הייתה אמא ללא ילדים…

  16. מירב בלוך
    מתביישת להודות שמאז התיכון לא הייתי שם. אם אני זוכרת נכון אז "שכנתה למקום" היא נעמי שמר?!

    מתביישת להודות שמאז התיכון לא הייתי שם. אם אני זוכרת נכון אז "שכנתה למקום" היא נעמי שמר?!

  17. שירי קליין
    קצת ארוך אבל מרגש מאוד והשיר של ג'וזי כץ כאילו (לא כאילו) מעצים את המילים שבחרת לכתבה

    קצת ארוך אבל מרגש מאוד והשיר של ג'וזי כץ כאילו (לא כאילו) מעצים את המילים שבחרת לכתבה

  18. גיל כ"ץ
    עצוב ומרגש ונפלא ופורט על שק הדמעות. הרבה תחושות יחד. יפה כתבת.

    עצוב ומרגש ונפלא ופורט על שק הדמעות. הרבה תחושות יחד. יפה כתבת.

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק