אני לא יכולה לעמוד מול כל הפחדים

כולנו מפחדות. כל אחת והפחד שלה. פחדים קטנים, חרדות קיומיות. חלקנו מונעות מהפחד, אחרות הוא משתק. זה טיבו של הפחד וזהו טבעם של אנשים, כל אחת מנתבת אותו למקום הנוח לה, יש מביננו הנותנות לפחד להוביל אותן. לי יש פחד גבהים. לא בדקתי אותו אף פעם לעומק, לא חקרתי את גבולות הפחד שלי, מעולם לא בדקתי מתי בדיוק הוא חלחל, האם התחיל כתירוץ ישן לכך שלא הייתי אמיצה מספיק ,האם התשובה לאומץ היא בהכרח פחד? מה משרת לי הפחד הזה? ההצהרה הזו? האם זה עוד אחד מאוסף הדברים שאדם רגיל לספר על עצמו מבלי לבדוק האם הם נכונים לו, משהו שאימצנו לנו אי שם בדרך, ונשאר נטוע, עמוק כל כך עד שהתחלנו להאמין בלב שלם שהפחד הוא חלק מהטבע. שהוא מגדיר אותנו, הופך חלק בלתי נפרד מהאופי. יש לי פחד גבהים. מעולם לא התמודדתי איתו, מעולם לא עליתי למקום גבוה מדי כדי לבדוק האם אני באמת פוחדת. כשטסתי בין שמיים וארץ דווקא הרגשתי בטוחה. כשראיתי את א' צונח החסרתי פעימה. מעולם לא ניסיתי להתגבר על הפחד. ואולי זה כל העניין עם פחדים, הפחד להיפרד מהם.

כל לילה, ליד המיטה. טקס שינה. מתחיל בסיפור, בדרך כלל שניים, לפעמים חוטאת בשלושה, ואז אני מתיישבת על הכורסא הקטנה שלה, היא מבקשת יד, ומנסה להירדם. גיל שנתיים מתקרב במהרה, ואיתו שלל תירוצים חדשים לקראת ערב. לאחר שניסתה המלאכית מגוון שלא היא מבייש חבורת ילדים שלמה: עקץ אותי יתוש, כואבת לי הרגל, אני רוצה נשיקה, תני לי יד, אני רוצה דובי לבן, הדובי הלבן מפריע לי, יש כאן אריה ושאר ירקות, היא שלפה את מילת הקסם, "אמא אני מפחדת". ממה, שאלתי? אני מפחדת מהחושך. אבל אני כאן, השבתי בביטחון, אמא כאן, לידך, אני שומרת עליך. אין ממה לפחד.
האומנם? הביטחון הזה בו עניתי לה, הדיר שינה מעיני. לילה שלם ועוד כמה בקרים אחריו וגם עכשיו כשאני כותבת אני מנסה להבין את עוצמת ההבטחה. על מי אני מנסה לעבוד? האם זו התשובה הנכונה לפחד? האם הגבתי נכון כשהבטחתי להגן ולשמור מפני כל הפחדים כולם? זה כנראה עבד כי היא נרדמה, אבל הפחד מהחושך לא נעלם. הוא גם לא ייעלם כי אני שם בחדר, ומה יהיה כאשר לא אהיה בחדר? האם הידיעה הכללית תספיק? האם תחושת הביטחון האימהית יכולה להחזיק גם ללא נוכחות פיסית שלי בחדר החשוך? אני שומרת עליה מהחושך? ומהאריות? והנמרים? ושאר פחדים משונים,

האם האהבה מספיקה להתמודד עם כל הפחדים הקיימים, הקיומיים, ואלו שעוד עתידים לצוץ, אי שם בדרך..?

המשפט הזה גרם לי לחשוב, על התמודדות עם פחד ובעיקר, על הרצון שלנו כהורים להגן על ילדנו הקטנים לא משנה מה, בכל מחיר, מפני כל סכנה שבעולם. זה גם הזכיר לי שלשמירה שלנו כהורים יש גבול. כמה שארצה, לא אוכל לעמוד מול כל הפחדים כולם, לא אנצח אותם. ואולי זה גם לא התפקיד שלי.. לא הגעתי למסקנות חותכות, ועל רוב השאלות והתמיהות שעלו בי, טרם מצאתי תשובה. דבר אחד הבנתי, רק כאשר נותנים לפחד מקום, לא מתעלמים ממנו, לומדים להתעמת איתו יש סיכוי גם יום אחד להתגבר עליו. מי יודע אולי יום אחד אצליח גם אני לעלות על רכבת הרים, ואפילו ליהנות מזה. יש לי פחד גבהים, כבר אמרתי?

אודות יהב אלגם

נשואה לאייל, אמא לעלמה אהובת ליבי, שגורמת לי להתאהב בה כל יום מחדש. בזכותם אני יודעת שזכיתי לאהוב. רגעים קטנים מעלים לי חיוך ענק. חולמת הכי רחוק שאפשר, מקווה להגשים בקרוב.

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

13 תגובות

  1. בתיה
    הפחד הוא חלק מהטבע אבל קשה איתו קשה. קשהה להשלים איתו

    הפחד הוא חלק מהטבע אבל קשה איתו קשה. קשהה להשלים איתו

  2. זהבה שושו
    כתיבה רגישה כמו תמיד. הפחד הוא מנגנון טבעי שלנו. חשוב לתת לגיטימציה לפחד מבוגר זמין נותן מענה לפחדים. גם…

    כתיבה רגישה כמו תמיד. הפחד הוא מנגנון טבעי שלנו. חשוב לתת לגיטימציה לפחד
    מבוגר זמין נותן מענה לפחדים. גם אני פוחדת מגבהים………..אוהבת

  3. סיגל.ב.ד
    כולנו מפחדות. מה השורה התחתונה בדברים שכתבת? לא הבנתי.. סורי!

    כולנו מפחדות. מה השורה התחתונה בדברים שכתבת? לא הבנתי.. סורי!

  4. שירלי יפה
    אני קוראת את התגובות ושמחה לדעת שאני "בריאה". הפחדים שלי הם מחטיפה, מילדים רעים, מאסונות טבע מפציעה ועוד ועוד ועוד…

    אני קוראת את התגובות ושמחה לדעת שאני "בריאה". הפחדים שלי הם מחטיפה, מילדים רעים, מאסונות טבע מפציעה ועוד ועוד ועוד ועוד

  5. בילי כהן
    אי אפשר להימנע מהפחדים. צריך לסנן מה אמיתי ומה לא

    אי אפשר להימנע מהפחדים. צריך לסנן מה אמיתי ומה לא

  6. גורית הראל
    טור מרגש ככ

    טור מרגש ככ

  7. סיוון ענתבי
    הכי חשוב לא להעביר הלאה את הפחדים שלנו לילדים

    הכי חשוב לא להעביר הלאה את הפחדים שלנו לילדים

  8. צפרירה סרגוסטי
    יהב את כותבת ככ אותנטי ומרגש תמשיכי

    יהב את כותבת ככ אותנטי ומרגש תמשיכי

  9. פזית ח.
    נהניתי לקרוא! לא כי יש לך פחדים אלא שמחה לדעת שלכולנו באים כאלה עם הילדים

    נהניתי לקרוא! לא כי יש לך פחדים אלא שמחה לדעת שלכולנו באים כאלה עם הילדים

  10. יעל ארצי
    לפעמים נדמה לי שלאמהות שלנו היו פחות פחדים. יכול להיות שמשהו בבתקופה ובכל המידע שמסביב מוסיף לנו

    לפעמים נדמה לי שלאמהות שלנו היו פחות פחדים. יכול להיות שמשהו בבתקופה ובכל המידע שמסביב מוסיף לנו

  11. נירית עבודי
    כתיבה כנה אמיצה ובטוח משחררת אני נהניתי לקרוא

    כתיבה כנה אמיצה ובטוח משחררת אני נהניתי לקרוא

  12. מור שוורצמן רוט
    אני יודעת איפה הפחדים שלי מתחילים אבל הם לא נגמרים.

    אני יודעת איפה הפחדים שלי מתחילים אבל הם לא נגמרים.

  13. כרמל עזר
    ככ נכון ושק הפחדים שלי ענק. תודה על השיתוף

    ככ נכון ושק הפחדים שלי ענק. תודה על השיתוף

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק