הרהורים על הבת שלא נולדה לי

השנה החלטתי שאני לא כותבת כלום על התאריך הזה, על המשמעות שלו עבורי. שום דבר. החלטתי שאני מתעלמת. אז נכון שמצב הרוח שלי לא חיובי אבל אפשר לתרץ אותו בכך שאני מתגעגעת לבן השני שלי שנמצא כבר יותר מ 4 חוד' בארה"ב. אפשר לתרץ גם בכך שהבת שלי נסעה שוב לפנימיה בה היא נמצאת בשנת השרות שלה ואני עוד לא התרגלתי לא לכך שהיא לא בבית וגם לא לסיפורים שהיא מספרת ולמה שהיא עוברת שם. אפשר גם סתם לתרץ את מצב הרוח בעוד כל מני תירוצים. אבל אם להיות כנה, נראה לי שהתירוץ הגדול מכולם הוא דווקא התאריך, התקופה הזו בשנה.
לפני שש עשרה שנים לא נולדה לי עדי. כלומר, היא נולדה, אבל לא בחיים. מי שמכיר אותי ועוקב אחר הכתיבה שלי כבר די מכיר את הסיפור, אבל בקצרה אספר שבמהלך החודש התשיעי, נפטרה עדי, יום אחרי ראש השנה. גם אז, כמו השנה, זה היה יום א' בשבוע. היא נולדה יום אחרי יום כיפור.
והימים הנוראיים מאז בעיני נוראיים גם בגלל הזכרונות והמחשבות שמתלוות לימים הללו.
היום, תינוקת הבית בת ה 14 וחצי שאלה אותי אם אני עצובה ביום הזה. היא שאלה כי הרי לא הכרתי אותה. עניתי לה שאני לא ממש עצובה, אבל התקופה הזו מעוררת בי הרהורים. היא שאלה איזה סוג של הרהורים – הרהורים שבעקבותיהם אני כותבת פוסט או הרהורים אישיים. הילדה הזו חריפה. התשובה היא כנראה שילוב בין השניים. אלה הרהורים אישיים אבל פתאום הפוסט נכתב מעצמו.

הלידה של עדי כבר לא מעציבה אותי. זה לא בדיוק עצב. אלה הרהורים שלי עם עצמי – מה עברתי בעקבות הלידה שלה, מה עשיתי מהלידה, מה יצא טוב ממנה, האם הצלחתי לעשות טוב. האם כל החוויה המטלטלת הזו הייתה לחינם. האם אנחנו זוכרים אותה ומכבדים את זכרה. אני חושבת שהתחושות היום, אחרי כל כך הרבה שנים, מבחינתי הן חיוביות. ויחד עם זאת, יש משהו ב"אין" שגורם למחשבות. האם הייתי אדם אחר לולא קרה מה שקרה? המשפחה שלי הייתה שונה? ההורות שלי השתנתה? כמובן שיש גם מחשבות על איזה ילדה היא הייתה יכולה להיות, מה היה מיוחד בה אבל בשאלות הללו אני לא יכולה להתעמק כי באמת שאין לי מושג. מאחר וכל אחד מילדי הוא כל כך שונה ומיוחד, אני רק יכולה לנחש שגם היא הייתה בוודאי מיוחדת בדרכה.
לגבי עצמי אני יודעת בוודאות שהשתנתי. אם קודם ללידה של עדי הייתי נערה צעירה ותמימה, הרי שהחוויה המטלטלת של לידה שקטה שינתה אותי בהרבה מאוד מובנים, בעיקר בהבנה שהחיים הם לא דבר מובן מאליו וצריך להתייחס אליהם ברצינות ובכבוד. אני יודעת שלגדל ילד זאת ברכה, באמת. שכל תינוק שנולד חי ובריא זה נס – לא פחות. שלהיות הורה זו מתנה אבל גם עול לא פשוט. שהתפקיד שלי כאמא זה לגדל את הילדים שלי שיהיו בני אדם מאושרים וזהו – את השאר הם יעשו בעצמם. אני נותנת כלים, מכוונת, שמה קצת גבולות שהולכים ומשתחררים ככל שהילד גדל אבל התפקיד העיקרי שלי כהורה זה פשוט להיות שם בשבילם. להקשיב, להדריך, לומר את דעתי ולקבל שיש להם דעה שלהם (שהרבה פעמים שונה מדעתי וזה בסדר גמור), לאהוב אותם "עד הירח ובחזרה" ואפילו יותר, להיות האדם שתמיד נמצא בשבילם ולהעניק להם את הביטחון במי שהם ובמה שהם. ואת הדברים האלה, אני רוצה להאמין שלימדה אותי עדי, שבתקופה הזו הייתה אמורה לחגוג sweet sixsteen .
מאחלת לכל ההורים להאמין בילדים שלהם, לראות בהם את מה שטוב, לאפשר להם לגדול ולצמוח וגם לפרוח (מהקן בסופו של דבר) וכמובן המון המון בריאות. לכולנו.

אודות יעל בשור

נשואה לחבר הכי טוב שלי ואמא לארבעה. יועצת זוגית ומשפחתית במקצועי, אוהבת לבלות עם חברים, לקרוא, לצפות בסדרות טלביזיה, כותבת, מבשלת, גולשת (ברשת), נהגת מרוצים (אני נוהגת, הילדים מרוצים) ומקווה לטוב.

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

19 תגובות

  1. אילנה גונן
    האמת תהיתי. אוהבת אותך מאד וכואב לי על כאבך ועל האין

    האמת תהיתי. אוהבת אותך מאד וכואב לי על כאבך ועל האין

  2. מגי גליקר
    לא פשוט, לגמרי לא פשוט. אני לא חושבת ששוכחים. עברתי חוויה דומה אך אחרת, לפני 24 שנים והאמת היא שאף…

    לא פשוט, לגמרי לא פשוט. אני לא חושבת ששוכחים. עברתי חוויה דומה אך אחרת, לפני 24 שנים והאמת היא שאף פעם לא שוכחים, זה תמיד ברקע. החיים ממשיכים לחלוטין, יש ילדים אחרים שכל אחד מהם הוא עולם ומלואו, אך תמיד קיימת השאלה – מה היה קורה אילו היה הילד הזה נולד, מי הוא היה ומי אנחנו.
    מאחלת לך ימים קלים.

    מגי

  3. ליהוד ארביב
    כמה אומץ יש לבוא ולשים את זה פה על השולחן. לא יודעת אם שוכחים אבל תהליך הריפוי שלך כמעט תם.…

    כמה אומץ יש לבוא ולשים את זה פה על השולחן. לא יודעת אם שוכחים אבל תהליך הריפוי שלך כמעט תם. שולחת חיבוק ענקי

  4. נורה לביב
    מחבקת אותך מכאן

    מחבקת אותך מכאן

  5. אלונה ניאזוב
    כמה דמעות פגשתי הבוקר איזה סיפור קורע

    כמה דמעות פגשתי הבוקר איזה סיפור קורע

  6. זיוה
    על הכנות,הפתיחות,האומץ לגרד את המסיכות ולשפוך הכל חוצה- שאפו! המשיכי לכתוב, זה עושה לנו טוב!

    על הכנות,הפתיחות,האומץ לגרד את המסיכות ולשפוך הכל חוצה- שאפו! המשיכי לכתוב, זה עושה לנו טוב!

  7. איילה
    עצוב כואב מחזקת צריך להמשיך טוב להרהר נכון שזה מותיר כאבים עצומים ושינויים אדירים כותבת מהמקום של הכאב. עברתי את…

    עצוב כואב מחזקת צריך להמשיך טוב להרהר נכון שזה מותיר כאבים עצומים ושינויים אדירים כותבת מהמקום של הכאב. עברתי את החוויה לפני 33 שנה תינוקת יפהפייה בת חודש השתנית ביותר וכואבת וקיימות צלקות אך המשכתי הלאה שלושה ילדים נהדרים ונכדה שהיא היי חזקה ויישר כוח

  8. שמאית לאבנץ
    מרגש, עברתי חוויה דומה לפני חודשיים ואני עדיין מנסה להבין איך אפשר להמשיך הלאה

    מרגש, עברתי חוויה דומה לפני חודשיים ואני עדיין מנסה להבין איך אפשר להמשיך הלאה

  9. אלה בן דרור
    אלו הימים של הגשם הראשון והוא שוטף הכל החוצה. מחבקת

    אלו הימים של הגשם הראשון והוא שוטף הכל החוצה. מחבקת

  10. יעל וגמן
    רוצה לכתוב לך אבל לא יודעת מה הכוח של המילים שלי. רוצה לעזור לתמוך(גם מרחוק). תהיי חזקה אמא יקרה

    רוצה לכתוב לך אבל לא יודעת מה הכוח של המילים שלי. רוצה לעזור לתמוך(גם מרחוק). תהיי חזקה אמא יקרה

  11. נתנאלה בן משה
    עצוב עצוב.. חיבוק ענק

    עצוב עצוב.. חיבוק ענק

  12. אליה צור
    כמה שהחיים האלה גדולים וממשיכים וממשיכים. טוב שאת עוצרת לפעמים. אבל רק לפעמים. מחבקת

    כמה שהחיים האלה גדולים וממשיכים וממשיכים. טוב שאת עוצרת לפעמים. אבל רק לפעמים. מחבקת

  13. ליטל הרציג
    לא יודעת מאיפה הכוחות להמשיך אבל עובדה שעשית את זה.

    לא יודעת מאיפה הכוחות להמשיך אבל עובדה שעשית את זה.

  14. חיה טמיר
    וואווו.

    וואווו.

  15. זוהר אור אביב
    מצטרפת למחבקות ומוסיפה שמכאן נראה שזו חוויה שעיצבה אותך ואולי גם חיזקה. חיים טובים יקירתי

    מצטרפת למחבקות ומוסיפה שמכאן נראה שזו חוויה שעיצבה אותך ואולי גם חיזקה. חיים טובים יקירתי

  16. נועה ורשבסקי
    מרגישים את המסע שלך. שומעים את הצעדים. מחבקת

    מרגישים את המסע שלך. שומעים את הצעדים. מחבקת

  17. נעמה יוחאי
    יש רגעים שנעצרות לי המילים

    יש רגעים שנעצרות לי המילים

  18. גבריאלה בן צרויה
    הייתי שם. במקום המאוד עצוב הזה. אצלי עבר כבר עשור אבל כאילו לא עבר יום.

    הייתי שם. במקום המאוד עצוב הזה. אצלי עבר כבר עשור אבל כאילו לא עבר יום.

  19. יהודית כ"ץ
    מרגש כ"כ.. מחבקת

    מרגש כ"כ.. מחבקת

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק