אני יודע איפה אבא נפצע

הילד הראשון מביא עמו סטרס לגברים רבים, כותבים על זה מומחים. משהו שקשור לתחושת אחריות שגדלה, התינוק הקטן שמשנה את מאזן תשומת הלב והפינוקים לרעת בן הזוג. הגבוה כנראה סבל מהסטרס המדובר אבל לא שמעתי ממנו ציוץ. לא אעצבן עם סיפורים על ילד רגוע שישן בלילות ומשלים אח"כ עוד כמה שעות עם אמא עד שעת בוקר מאוחרת.  הגבוה היה מעיר אותי אחרי שכבר לימד רגרסיה וניתוח שונות לסטודנטים צמאי ידע, כדי שנספיק לסיבוב בוקר לפני שיהיה אחר צהריים + הפוך קטן חזק מחוזק.

בערב אנחנו עוקצים אחד את השני כדי לתרגל זוגיות ולוודא שהקסם לא פג בזמן ששכן בבניין בו גרנו מתאבד בצרור יריות שכיוון אל ראשו ופגע גם בקיר ביתנו.

אני חשבתי שזה רעש חזק של אגזוז ישן. הגבוה ידע מיד שמדובר ביריות.

זה היה הטריגר המשמעותי שדחף את כדור השלג במורד ההר שנקרא חיים בצל טראומה לפני כ- 13 שנים.

שנים של עצב, תסכול, סיוטים, פלאשבקים, אובדן אמון, יאוש, חרדות ותקווה מתפוגגת לחזרתו של האיש שנעדר במלחמה הוירטואלית בתוך נפשו.

כמה שנים לאחר מכן, שאל אותי באופן פתאומי הבכור (היה בן כחמש) "אמא, למה אתם כל הזמן אומרים שאבא נכה צה"ל?" "אבא נפצע במלחמה, כשהוא היה חייל." הסברתי.

"אני יודע איפה אבא נפצע" אומר לי בביטחון.

אני יודע איפה אבא נפצע

"באמת? איפה?" אני שואלת אותו מסוקרנת.

"בברך. ראיתי. יש לו שם צלקת." נשמתי עמוק. שאלתי את עצמי איך מסבירים לילד מהי פציעת נפש? מה זה פוסט טראומה? בדרך כלל אומרים להסביר דברים מורכבים לפי הרמה שילד מבין. איך מסבירים משהו שרוב המבוגרים מתקשים להבין?

"אבא היה במלחמה. הוא ראה דברים שעשו אותו עצוב מאוד ועד עכשיו כשהוא נזכר בדברים האלה זה מפריע לו. אז הוא כועס לפעמים. מתעצבן."

"אז בגלל זה אבא עצבני? בגלל המלחמה? אבל זה היה לפני הרבה זמן, לא?" הוא מקשה.

"הכל מזכיר לו את המלחמה, חמוד. הרעש שאתה עושה עם הצעצועים, המשטרה שעוברת בכביש, אנשים שמדברים בקול רם. הכל מזכיר לו. בגלל זה אני מבקשת ממך לפעמים להיות בשקט, אפילו שאתה ממש בשקט ורק עושה רעש קטן עם העיפרון או המכונית על שלט. אז אל תכעס על אבא שלפעמים הוא צועק. טוב? הוא אוהב אותך מאוד. הכי הרבה בעולם."

רצים עם רמי

היום, הוא בן 14 והוא יודע. רעשים מפריעים לרמי. הוא כל כך יודע את זה, שרעשים שהאחים הקטנים שלו עושים מפריעים גם לו.

דור שני לפוסט טראומה. דור שני שלוקח חלק פעיל בלספר לעולם מה זה פוסט טראומה ואיך אבא שלו מנצח את השדים שלו מלבנון כל יום מחדש. כל יום מחדש.
הוא מקפיד לחצות איתו את קווי הסיום בתחרויות ריצה, לבוש חולצה עם הכיתוב "רצים עם רמי" וגאווה על פניו.

עוד 4 שנים עד לגיוס שלו לצבא, אולי יהיה שלום עד אז?

אודות כתבת מערכת

אתר הנשים והאמהות הגדול בישראל עם 900,000 גולשות בכל חודש ומועדון חברות עם מעל ל 110,000 נשים. באתר ניתן למצוא לצד כתבות וראיונות גם קשת של כותבות כשלכל אחת הצבע, הייחוד, הכישרון והסגנון שלה. חלומות. הגשמה. פחדים. בישול. ילד ראשון שני או רביעי. זוגיות ושאר הנושאים שכל אישה אוהבת לקרוא

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

2 תגובות

  1. גילי
    מרגש מרגש מרגש

    מרגש מרגש מרגש

    • מזי
      גילי, תודה על התגובה שלך. אלה היו מילים שקשה וחשוב לכתוב. יש משפחות רבות שסובלות מהפצעים הבלתי נראים הללו.

      גילי, תודה על התגובה שלך. אלה היו מילים שקשה וחשוב לכתוב. יש משפחות רבות שסובלות מהפצעים הבלתי נראים הללו.

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק