אולי הייתי אישה לא מספיק טובה

אתן מכירות את הבדיחה על האיש שכל יום התפלל לאלוהים לזכות בלוטו, עד שיום אחד כבר נמאס למלאכים לשמוע את תפילותיו והם פנו לאלוהים בבקשה שייתן לו לזכות בלוטו. ענה להם אלוהים שהיה נותן לו בשמחה לזכות לו רק היה ממלא לוטו.
ככה גם אני כל לילה לפני שאני הולכת לישון מתפללת לאלוהים שישלח לי מישהו. לדבר, לצחוק, לחלוק, לאהוב, להיות, לספר, לדבר ואפילו לשתוק. רק מישהו. אבל גם אני כמו ההוא בבדיחה לא עושה שום דבר בנידון.

כולם שואלים מסביב מה עוד לא התחלת לצאת, למה את לא נכנסת לאינטרנט, למה את לא יוצרת הזדמנויות, למה את לא גורמת לדברים לקרות.
האמת אין לי מושג, אולי אני באמת עוד לא מוכנה.
לפעמים אני שואלת את עצמי אם אני בכלל יכולה להתחיל הכל מהתחלה, לספר על עצמי, לספר מי אני, להסביר מדוע ככה, מדוע התגרשתי, מדוע עזבו אותי, למה פגעו בי.

כשאת צעירה בתחילת דרכך השאיפות והרצונות מאוד ברורים, להכיר את נסיך החלומות, להתחתן בחתונה לבנה מהסרטים ולחיות באושר ועושר
אבל אצלי הסיפור היה שונה.
עושר, אף פעם לא היה.
אושר, אולי בהתחלה.
ובריאות, או כאן מתחילה הבעיה. הבריאות או יותר נכון חוסר הבריאות הרסה הכל.
אז נכון התחתנתי עם אדם חולה, ונכון החיים לא היו קלים. החתונה הלבנה נעלמה מהר מאוד והתחילו החיים האמיתיים, אחר כך באו הילדים ואיך אמא שלי אומרת, בחיים האמיתיים הילדים הם לא כמו בפרסומות, יש מחלות, יש לילות בלי שינה, קקי ופיפי והרבה בכי

אבל הכל מתגמד כשיש את העזרה הנכונה.

כשאני רואה כתבות או שומעת סיפורי גבורה ואהבה אין סופיים על נשים ש"הקריבו" את עצמן למען האהבה ומטפלות בהתמסרות טוטלית בבן זוג שלהם אני חושבת הרבה, האם הייתי אישה מספיק טובה כמו שאני חושבת.
אולי הוא באמת חשב שאני אישה לא מספיק טובה. אולי לא הייתי לידו הרבה בבתי החולים. אולי לא הייתי רגישה מספיק.
נכון בהתחלה הייתי מבלה איתו כל היום בבתי החולים, סועדת אותו, מקלחת אותו וישנה על הכורסא שם (מעניין אם הוא זוכר את זה). אבל אח"כ באו האילוצים של חיי היומיום, שתי בנות שיש לגדל בבית, עבודה שיש לשמור עליה ופרנסה שצריך להביא הביתה, אבל אותו זה לא עניין.
כל החיים הוא היה סוציומט לעצמו, תמיד אמרתי את זה ולא האמינו לי.
תמיד אמרתי שהוא לא אוהב אותי ולא מעריך אותי ולא האמינו לי.
אמרתי לכם!

כן אני מודה יצאתי פגועה, לא כי לא אוהבים אותי, כי עם ההרגשה הזאת חייתי כבר הרבה זמן אבל איך הייתה לו את החוצפה לעזוב אותי, אותי!
זה לקחת את כל מה שהשקעת ונתת מעצך ולזרוק בפרצוף, נכון כולם אומרים שאני צריכה להגיד תודה, ושאני נקייה מצפונית ואני יכולה לחייך כי הוא עשה לי טובה. ונכון רציתי לעזוב וללכת כבר מזמן ולא היה לי את האומץ ועל זה אני שמחה. ושלא תבינו אותי לא נכון אני מאוד שמחה שהוא יצא לי מהחיים. אבל איך מישהו פעם אמר לי קיבלת מכתב פיטורין וזה סיטואציה שלא נחמדה אף פעם בטח לא מהבן זוג שלך.
ונכון אומרים לא טוב היות האדם לבדו אבל יותר טוב לי לבד מאשר הביחד איתו.
בסוף הוא כבר לא נתן לי כלום בשום תחום, לא רוחני, לא פיזי, לא נפשי, לא כוחות, לא חום, לא אהבה, לא תמיכה ולא הערכה.

אז האם אני מוכנה להתחיל מערכת יחסים חדשה, מה יחשוב עליי בחור שישמע את סיפור חיי, האם הוא ידע להעריך אותי, או אולי כמוהו ישפוט אותי, כי מי יודע איך עובד המוח של הגברים אז האם אני מוכנה להרפתקאות חדשות, אין לי מושג.
ובכל זאת אני סוגרת פה תקופה ומגלה לעצמי שלהיות לבד איתי זה דווקא נחמד.
יצא לי קצת לגלות את עצמי, למדתי להכיר את עצמי. אני אחלה בחורה.

אז היום אני אומרת שלום, שלום לעולם שבו חשבתי שאני חיה.
היום אני קדה ומשתחווה לך עולם ונפרדת מתפקיד המסכנה, המרירה.
היום אני מוכנה לקבל על עצמי תפקיד חדש וטוב.

קראת? ספרי לנו מה את חושבת

21 תגובות

  1. אנחנו לא מכירות בכלל. אבל אני מרשה לעצמי לשלוח לך חיבוק חזק וחם חם. לכי על זה, אישה טובה שכמותך!!!!

  2. מרגישים שיצאת פגועה.. וזה הגיוני מאוד . אבל העיקר שיצאת! העיקר שזה מאחוריך ואת ברשות עצמך יכולה לפרוח כמו שאת ראויה!

  3. את אלופה, אף פעם לא העריך אותך ותמיד חשב על עצמו בכל דבר קטן וגדול!!!! אכן עצוב הסוף שלו כאדם אבל הגיע הזמן שלך לצאת ולכבוש את העולם כי יש לך הרבה מה לתת, הרבה מזל יהיה לבחור שתסכימי להיות איתו ולבנות חיים חדשים. אוהבת אותך

  4. היה לי מעט עצוב לקרוא את מה שעברת (זוכרת גם את הכתבות הקודמות שלך) אבל כמו שכתבו פה לפניי, עכשיו זה הזמן שלך למצוא את עצמך מחדש. מחבקת ושולחת ברכה להתחלה חדשה

  5. טור חזק. גם אני לקחתי לעצמי הרבה זמן עד שקיבלתי אומץ להתחיל שוב מחדש. מאחלת לך הרבה בהצלחה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

כתבות דומות