לא מוכנה לחיות ככה. אני חוזרת להשלים עם הגוף שלי

הרומן שלי עם הגוף שלי הוא ארוך וסבוך ועם הרבה פיתולים בעלילה.
ההתחלה מבטיחה, חתיכית, גוף מדהים כל כך עד שצלם אומנותי מניו יורק צילם אותי ותמונה שלי תלויה שם בגלריה מאוד נחשבת.
הרגשתי על גג העולם, לבשתי מה שרציתי, התהלכתי בגאווה ובטחון ובעונת הקיץ היתה החגיגה הכי גדולה. במבחר ומגוון בגדי ים זעירים הייתי נושאת גופי באהבה וגאווה מסביב לבריכות ולים ונהנית מכל מבטי העונג שנשלחו לעברי.
ארון הבגדים שלי היה מלא בכל סוגי הבגדים הצמודים, הסקסיים והחתיכיים וכל בוקר הייתי קמה ובוחרת משפע ההיצע את המראה הנכון לי.
כשיצאתי לבלות בפאב או מועדון או בקפה תמיד היו מתחילים איתי, שולחים לי משקאות ומבקשים מספרי טלפון. אני חייבת להיות כנה ולומר שאלו רגעים כל כך משכרים ומתוקים שמאוד קל להתמכר אליהם.

כגרושה צעירה וטרייה המראה הופך להיות הדבר וכל מבט, פנייה והתייחסות מוכיחה לי שאני שווה .
הזמן עבר ויום אחד מצאתי עצמי מתבוננת על גופי המקודש והיפה ופתאום הוא לא היה נראה לי אותו דבר. משהו השתנה בו, העור לא היה מתוח כל כך, הופיעו קמטים בצידי העיניים, הבטן פתאום כבר לא הייתה שטוחה לגמרי וג'ינסים מסוימים כבר לא עלו עליי, ג'ינסים שזו אהבתי הגדולה ביותר.

מה קרה? שבר נוראי פקד אותי. אם לא יהיה לי את הגוף שלי מה יהיה לי? הרי אני והגוף שלי אחד הם ופתאום הוא בוגד בי.
בנוסף לכך בחרתי להפסיק לעשן וגיליתי את נפלאות האוכל המנחם וכמה נחמה הייתה שם עד כדי כך התנחמתי שעליתי 20 ק"ג בלי להרגיש בכלל ובלי לתת את הדעת על מה אני עושה לגוף שלי. הוא בגד בי אז אני אבגוד בו.
כשהלכתי ברחוב כבר לא סובבו מבט אלי, כבר לא בקשו מספר טלפון, כבר לא הזמינו אותי לקפה. הנפילה הייתה יותר כמו צלילה לבור ללא תחתית, השבר היה נוראי איבדתי עצמי ולא מצאתי לעצמי זהות בכלל ללא הגוף המדהים שלי. כל בוקר הפך לסיוט בעמידה אינסופית מול הארון ולא מצאתי שום דבר ראוי ללבוש, שום דבר לא היה נראה טוב עלי ולאט לאט לא זיהיתי עצמי בכלל.
נולדה לה אישה חדשה שאינה מוכרת לי, איני יודעת מי היא ומה היא רוצה ממני בכלל ואני רק רוצה את האישה ההיא שסובבה ראשים בעוברה ברחוב.
היו אלה שנים קשות בפן הרגשי, איבדתי חלק מהביטחון שלי בעצמי ובמי שאני, לא זכרתי בכלל את כל היכולות שלי והמתנות שיש לי ושתמיד קידמו אותי אל הישגים מקצועיים ואישיים ללא קשר לאיך נראה הגוף שלי.
כך עברו להן מספר שנים בהן הייתי נוכחת בחיי ולא הייתי נוכחת בחיי, מנהלת עם עצמי דיאלוג של הגיע הזמן ללכת לתזונאית, להתחיל ספורט ולרדת במשקל. הדיאלוג הזה ארך 3 שנים בהן היו לי את כל הסיבות בעד וגם את הסיבות הנכונות לנגד.
ואז בוקר אחד קמתי וידעתי. ידעתי שהגיע הרגע.
מצאתי קבוצת נשים שמתעמלת עם מאמנת כושר בפארק באופן שפוי ומאוזן, מצאתי תזונאית שבנתה לי תפריט הולם ומשביע והתחלתי לשוחח אחרת עם הגוף שלי.
נפרדתי לשלום מאותה אישה של העבר ויחד עם תהליך הפרידה ממנה שחררתי את ארון הבגדים עם כל המבחר הגדול של בגדי העבר שלי ותרמתי אותם.
אני עדיין בעיצומו של התהליך עם תוצאות מדהימות, היום השיח שלי עם הגוף שלי הוא אחר לגמרי, אני בוחרת בגדים שמחמיאים לי ומבטאים את מי שאני היום. ואני יודעת להנות ולשמוח עם הגוף שלי כפי שהוא.
הבנתי שהשינוי הוא בלתי נמנע וככל שאתנגד לו כך אתרחק מעצמי ומגופי ואם אסכים להתמסר לשינוי ובו זמנית לטפח ולשמור על גופי נוכל לקיים מערכת יחסים בריאה והדדית, ובעיקר מפויסת הרבה יותר.

קראת? ספרי לנו מה את חושבת

17 תגובות

  1. קראתי ופ'וט התחברתי לכל הפחדים! בתור אמא טרייה שרגילה לא להתעסק יותר מידי עם המשקל פתאום הגוף השתנה, החזה התפנצ'ר, הבטן גדולה ( לפחות יחסית) והאגן התרחב… לפני הייתי מתאמנת 5 פעמים בשבוע לעכשיו כל כך עייפה שבקושי פעמיים בשבוע מצליחה ( ברור שהכל תירוצים)

  2. מה אני אגיד לך כל הכבוד על הכנות… אני בחיים לא הייתי יכולה לפתוח ככה בגלוי את העניין הפרטי הזה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

כתבות דומות