ילדים ילדים. פנטזיה או משבר מתמשך?

אני מאמינה שאת אמא יותר טובה כשטוב לך. ולי היה טוב לבלות לבד עם הילדים. ביליתי למעלה משנתיים וחצי בבית 24/7 רצוף, כולל שבתות חגים ומועדים וכולל ימי שישי (ימים ארוכים) עם שני הקטנים שלי. תמיד מצאתי פרויקטים לעסוק בהם, בעיקר כאלה בהם לא נדרשתי לעקבים, חולצות נקיות ומגוהצות, ושעות עבודה או שינה רצופות.
חטפתי לא מעט ביקורת מאמהות ומטפלות מגן השעשועים שפסקו "הוא צריך מסגרת" (במבטא פולני – גם מהתימניות).
אז מה לא הגיוני? כי מה הבעיה במסגרת של אמא שאוהבת כל טוסיק בנפרד, שמתלהבת מחתולים, חיפושיות, רבי-רגליים, נמלים ופרחים סגולים קטנים (בשם שאני לא זוכרת בגלל טפשתהריון ארצישראלית מצויה) ושיש לה שגרה ברורה של טיפול בילדים?
אחרי שנתיים וחצי של פרפרים צבעוניים, משאיות זבל מהפנטות ומפגשים ביקורתיים משהו עם דרי הגינה, פתאום היה נדמה שהכוכבים הצטלבו והנחו אותי להקים יחד עם בעלי את העסק העצמאי שלנו.

פנטזיה או משבר ?

על פניו זה נראה מושלם. אני בבית, הבכור בבית הספר, האמצעי הלך לגן, הקטנצ'יק כבר מתחיל להעסיק את עצמו, מעולה. הרגשתי שאני יכולה לפנות לי לפחות כמה שעות ביום לעבודה.
התינוקי (בערך בן שנה) העסיק את עצמו בעיקר במשחק עם כפתור ועם מנורות קטנות כאלו שמהבהבות.. נו כלומר התעסק בלכבות לי שוב ושוב את המחשב ולתת לי את המבט של "תראי אמא מה הצלחתי לעשות…"
הקנוניה הזו של נשים בעלות ילד שלישי שאינו מגדל את עצמו כלל, שכל מטרתן להוליך שולל את חברותיהן כדי שהן לא תסבולנה לבד, נטעה בי אצלי את הפנטזיה להקים עסק מאפס בחדר העבודה/משחקים של הילדים. בפועל התינוק שבחבורה ואחיו היו כל הזמן בבית: חגים ומועדים, מחלות חום ופנקת, שישי יום קצר, שישי יום ארוך ושבת. גיליתי מהר שזוהי לא פנטזיה, זה משבר מתמשך.
אומרים שחשוב שלמנהלים יהיה ניסיון בניהול משברים. ולגדל ילדים מסביב לשעון.. זה לא ניהול משברים?
ביום יום שלי אני נוקטת במדיניות של מנהלי מו"מ וניהול משברים עם חוטפים. כשעומדים מול חוטף שמחזיק אקדח לרקה של חף מפשע והוא מבקש מסוק מתודלק עם טייס ואפשרות לצאת מהמדינה ללא פגע, לא מתחילים את המשפט ב: "לא. מצטערים. אי אפשר…". כי איך שהוא שומע את ה"לא" הוא עלול לאבד שליטה ולפוצץ לחף מפשע את הראש. חבל שזה יקרה אם את בסה״כ רוצה לומר שהטייס הקבוע במצבים כאלה חולה ויחליף אותו ג’ון טרבולטה שהביא את המטוס הקל שלו מהבית… נכון חבל?
אחרי שסמואל ג'קסון הסביר לטירון את החוק הבסיסי הזה באיזה סרט מסוף שנות התשעים, אני הבנתי.

להלן החוטף

מה הקשר לילדים?

דמיינו את הסיטואציה הבאה: ילד בן כשנתיים (להלן החוטף) מבקש מילקי קצת לפני ארוחת הערב.
אם התשובה מתחילה ב "לא." הוא מפוצץ לי את הראש באמצעות צרחות בתנוחת מוסלמי המתפלל לאלוהיו.
אני למדתי מג'קסון: התגובה שלי מתחילה ב- "בטח, מתוק שלי, זה רעיון מעולה- רק קודם נאכל ארוחת ערב…" זה בדר"כ עושה קצת פחות רעש כשהוא יורה בדיליי קל בשליח וגם מאפשר הפוגה לצורך מילוט אדיש מן המקום, כדי שאפשר יהיה לשחרר חיוך שהסב-טקסט שלו: איזה חמוד אתה. יש מצב ששכחת שאתה ילד שלישי?

אודות כתבת מערכת

אתר הנשים והאמהות הגדול בישראל עם 900,000 גולשות בכל חודש ומועדון חברות עם מעל ל 110,000 נשים. באתר ניתן למצוא לצד כתבות וראיונות גם קשת של כותבות כשלכל אחת הצבע, הייחוד, הכישרון והסגנון שלה. חלומות. הגשמה. פחדים. בישול. ילד ראשון שני או רביעי. זוגיות ושאר הנושאים שכל אישה אוהבת לקרוא

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק