אני אמא מניקה

כשהייתי נערה מתבגרת החיים נראו כל כך מסובכים. לימודים, מבחנים. להיות מקובלת או להיות חלק מהחבר'ה היה נראה כמו חיים ומוות. ההתאהבות הראשונה. ועוד הרבה דברים שנראו סופר חשובים לאותה התקופה. לי אישית לא היו בעיות חברתיות, היה לנו את החבר'ה שלנו, ויש לי חברות טובות שאני שומרת איתן על הקשר עד היום, במחשבה לאחור החיים שלנו היו דבש.
מתבגרים עוברים חוויות במהלך החיים, עובדים, מתחתנים ומביאים ילדים, זה פחות או יותר מסכם את החיים שלנו. אבל משהו קטן משתנה ברגע שאתה מביא ילד לעולם.
אחרי שהתחתנתי כולם שאלו אותי איך זה להיות נשואה? והמשפט הקבוע שלי היה תמיד: "מרגיש לי אותו הדבר רק עם כתובה". וכמובן שמיד אחרי זה כולם שואלים נו.. מה עם ילדים?
אז כמו כל זוג צעיר, רוצים קצת ליהנות מהחיים לפני שמתחייבים לדבר האמיתי: ילדים.

סדר העדיפויות שלי היה לסיים קודם את התואר הראשון ורק אחר כך להביא ילדים לעולם, לא התפשרתי וחיכיתי 3 שנים מהחתונה עד לסיום התואר, וכן זה היה שווה את הציפייה כי ההיריון שלי היה לא קל, בעיקר בשליש הראשון בו ביליתי הרבה במיון ובקופת החולים מחוברת לנוזלים בגלל תופעה מוכרת ומעצבנת של הקאות ובחילות שגרמו לי להתייבשות.
ברגע שהבת הגדולה שלי נולדה גיליתי על עצמי דברים חדשים, עד כמה אני עקשנית ועד כמה אני לא מתפשרת כשמדובר בבת שלי, וראיתי את זה גם בדברים הכי קטנים. היה חשוב לי להניק ולא הייתי מוכנה להתפשר על כך, ונלחמתי עם עצמי ונשכתי שפתיים בגלל הכאבים, למזלי הכאבים עברו לאחר שבוע והנקתי אותה 8 חודשים, גם כשחזרתי לעבודה אחרי חופשת הלידה לא וויתרתי ושאבתי חלב, כי זה היה חשוב.

וכשהגיע הזמן לרשום אותה לגן ולא היה מקום באותו הגן שמאוד רציתי לא וויתרתי ונלחמתי על מקומי, ושנת הלימודים כבר התחילה וחיכיתי שאולי בכל זאת יתפנה מקום כי למישהו אחר זה לא יתאים, התקשרתי כל יומיים וניסיתי לשכנע אולי בכל זאת, זו רק עוד ילדה אחת מתוקה, מבטיחה לכם שתיהנו ממנה, ובסוף השתכנעו והסכימו לקבל אותה לגן, ובסוף השנה הודו לי שהתעקשתי כי הם פשוט התאהבו בילדה.

ועכשיו כשהיא כבר גדולה ונולדה לה אחות קטנה אני מוכנה לעשות הכל ולא להתפשר ולהילחם עבורה בדיוק כמו שנלחמתי בשביל הגדולה.
גם הפעם ההיריון היה לא פשוט בשליש הראשון ולמרות שהייתי למודת ניסיון זה היה קשה ולא ויתרתי. ההנקה שמאוד חשובה לי גם הפעם הייתה קשה, הייתי בטוחה שיהיה לי ממש קל כי כבר יש לי ניסיון, אך לצערי טעיתי ולהחזיק תינוקת בת יומה ולנסות להניק אותה לוקח זמן, ויש כאבים כמו בפעם הקודמת, אין מה לעשות זה לוקח זמן, זה מצריך מאתנו האימהות להיות חזקות ולא לוותר. הלחיצו אותי בבית החולים שהחלב שלי לא מספיק עבורה ושאני צריכה לתת תוספת כדי שהיא תעלה במשקל, פחדתי מאוד לתת בקבוק אבל לא הייתה לי ברירה כי היא ירדה יותר מ-10% במשקל, אבל כשהשתחררנו מבית החולים והייתי בבית, במקום שלי כשאני רגועה בלי כל הלחץ מסביב לאט לאט הכל הסתדר וההנקה הפכה להנאה.
אז אל תתפשרו, תהיו עקשניות, כן זה כואב וקשה במיוחד אחרי הלידה עם כל ההורמונים וכל אחד נותן לך מלא עצות וכל אחד חושב שהוא יודע יותר טוב ממך!
תעצרי לרגע, תקשיבי לעצמך ולמה שאת מרגישה ותראי שהאינטואיציות שלך אף פעם לא טועות.

קראת? ספרי לנו מה את חושבת

42 תגובות

  1. חבל שמציגים את ההנקה כמשהו בהכרח קשה וכואב, ולו גם לימים ספורים בהתחלה. זה לא אמור להיות ככה. לפעמים מפגש אחד עם יועצת הנקה יכול להפוך את זה לקל ונעים מהרגע הראשון.

  2. היי רומי,
    התרגשתי לקרוא את הסיפור האישי שלך.. אני ממש מזדהה עם כל מה שכתבת. גם אני חיכיתי לסיים את התואר ורק אחר כך להתחתן ולהביא ילדים. עם הילד הראשון לא הסכמתי להתפשר והנקתי עד גיל שנה ו-7. אני עכשיו בהריון השני ומתפללת שאצליח להניק שוב ללא התערבות של תחליפי חלב… זאת מתנה בכל המובנים!!
    שתמשיכי להינות מהאוצרות שלך..
    ענת

  3. במילים אחרות מה שאת רוצה להגיד הוא שאת מושלמת ?
    ואגב, נלחמתי על מקומי? זו את שהולכת לגן או ביתך? ולמען מי נלחמת? למענה או למען האגו שלך עם השויץ על כך שאת אימה טובה?

    נרקיסיסטית

  4. היי כל הכבוד לך על המאמץ ואני גם חושבת שזה משתלם אני הנקתי את הבת שלי לא מסיבות משמחות בגלל שהיא נולדה פגית במצב מאוד מסובך החלב אם היה חובה בשבילה ונכון בהתחלה היה מאוד כואב וקשה ואת נלחמת על כל טיפה אני הנקתי עד גיל 4 חודשים והפסקתי כי הגוף שלי כבר לא ייצר חלב ובמחשבה לאחור היה חוויה מעולה בשבילי ובעזרת השם גם בילד הבא אני ינסה לפחות 4 חודשים רק שיוולד בחודש 9..!!

  5. אם זה ממש כואב וקשה ומהווה מטרד לא חייבים להתעקש. ממש לא.. נכון שכל אחת תקשיב לעצמה ולאינטואיציות האישיות שלה. אבל הנקה זה ממש לא מאסט

    1. צביה, זה ברור שהנקה זה לא מאסט, לי אישית זה היה חשוב ולכן התעקשתי, אני יודעת שההנקה היא נושא מאוד טעון אצל נשים רבות, אני בסך הכל סיפרתי את החוויה שלי :-)

  6. כווווולם תמיד חושבים שהם יודעים הכי טוב ומבינים הכל. צריך לסנן ולהקשיב תמיד רק לעצמנו

  7. בהריונות שלי רציתי מאד להניק, להרגיש את החוויה אבל בשל העובדה שלקחת תרופות, לא יכולתי להניק. אז לא לכולן זה מצליח.

    1. זיוה, ברור שלא לכולן זה מצליח גם אם הן ממש רוצות אבל מסיבה כזו או אחרת לא יכולות, זה מובן לגמרי ואני לא באה בטענות לאלו שלא יכולות או לא רוצות…

  8. לא לכל אחת מתאימה ההנקה, אז אין טעם להמשיך לנסות לשכנע. סורי , אני לא מתחברת להטפות

  9. זה בדיוק כמו עם ביות מלא בבי"ח. כמה ניסו להגיד לי שזה לא טוב, לא כדאי, עדיף לוותר. אבל אני התעקשתי על ביות מלא ואני מודה מודה מודה לעצמי על זה

    1. לגמרי היו דבש… אוריאן תמיד תסתכלי לאחור מכל נקודת מבט בחיים תראי שעם הזמן אנחנו לומדים ועוברים חוויות, צריך לזכור ולשמור את החוויות הטובות וללמוד מהרעות.

  10. למה להיות עקשניות על משהו כואב ומסובך? למה לא ללכת על רגוע ואיכות חיים ולוותר על הלחץ הזה בהנקה??

    1. היי הדס,
      הכאב והסבל הופיעו לימים ספורים (רק בהתחלה) לאחר מכן זה הפך להנאה גם לי וגם לבנות, לי אישית היה חשוב להתעקש על הנקה, ולא כל אחת בנויה להנקה וזה בסדר, רק רציתי להדגיש שההתעקשות השתלמה בסופו של דבר :-)

    1. כוכבי, אני לא מטיפה להנקה, בסך הכל סיפרתי מנקודת מבטי על הניסיון שלי ועל הנקה, וזו דעתי האישית, זה ברור שהנקה לא מתאימה לכל אחת ואין לי שום בעיה עם זה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

כתבות דומות