אמא, איך חייתם פעם בלי קניונים?

אבולוציה הורית, יש דבר כזה: האופן בו ההורות משתנה ומתפתחת עם השנים.
ההורות שלנו אינה דומה לזו שהורינו חוו, ובחרתי לעסוק בשוני אחד: הסעות לחוגים.
כשאנחנו היינו ילדים (וסליחה שאני נשמעת כמו דודה), אי שם בסוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים, נסענו מעט מאד ברכב פרטי. כמובן שהיו יוצאים מן הכלל, אך באופן כללי צעדנו ברגל בתוך השכונה למתנ"ס המקומי, או שעלינו על אוטובוס והגענו בכוחות עצמנו מנקודה א', היא הבית, לנקודה ב', היא מקום החוג. לא עצרנו מעולם בנקודה ג', היא הקניון שבדרך, פשוט כי לא הייתה קיימת אז נקודה ג' (הנקודה שמכונה כיום: "אמא, איך חייתם פעם בלי קניונים?"). גם הורים שברשותם היו אז רכבים, לא חשבו כלל להניע את האוטו כיוון שהמתנ"ס היה במרחק הליכה מהבית (מרחק הליכה היה אז גם צעידה של רבע שעה ויותר, רחמנא ליצלן).

אני זוכרת כיצד פעמיים בשבוע, הלכנו חברותיי ואני לחוג ג'אז, שהתקיים במבנה שכונתי כלשהו, מרחק של כשני רחובות מהבית. שני אלמנטים לא הטרידו אותנו (ואם יורשה לי, גם לא את הורינו): אלמנט המרחק ואלמנט הזמן. זה היה בסדר גמור לצאת מהבית בשעה 16:00 ולחזור בסביבות השעה 19:00 לארוחת הערב המשפחתית, למרות שג'אז רקדנו בדיוק 45 דקות. ההליכה הזו, בקיץ הלח ובחורף הגשום (שמתם לב שהחורפים אז היו הרבה יותר קרים וגשומים?) זכורה לי כמשהו כיפי, משהו שגורם לי מיד לחייך.

1

אני זוכרת שפטפטנו המון (אני לא יודעת על מה היה לנו לדבר כל כך הרבה, שהרי המסך היחיד שהיה לנו היה ערוץ 1), ריכלנו על המורות שלנו וגם אחת על השנייה. אולי דווקא העובדה שצפינו כולנו באותה סדרה, שתיקשרנו באמצעות הפה (באצבעות השתמשנו רק בשיעורי ציור) ואפילו רבנו בצעקות אמיתיות והבעות פנים אמיתיות (ולא באמצעות אייקונים דוגמת :( או :) והברות קטועות דוגמת חחחחחח) גרמה לנו לפתח חברות אמיתית, כזו שפעמים רבות חיה ונושמת בדרך זו או אחרת, עד היום.
אותנו לא הסיעו לחוגים, לנו לא המתינו במכוניות בעודנו בשיעור, גם אם בחוץ היה חשוך או ירד גשם. אלינו לא התקשרו בכל עשר דקות לשאול "מה קורה? נגמר השיעור? איפה את?" כי לנו לא היו טלפונים ניידים, סמארטפונים או טאבלטים (או בשמם הכולל כיום: "אבא, איך שיחקת FIFA כשהיית קטן?"). למדנו לקחת אחריות על הדרך מ-אל, על תפיסת הזמן (כדי להגיע בזמן לארוחת הערב), על יחסי החברות (לריב, להשלים, לרכל, להנהיג, לצחוק, להתווכח וקצת להשתעמם). אני בטוחה שאמהות חושבות כעת "אבל אז לא ארבו הסכנות שאורבות לילדים היום". אני מסכימה עם הקביעה הזו, ובה בעת אני חשה סוג של עצבות. אני יודעת שילדיי לא יחוו את הדברים שאני חוויתי, בדיוק כשם שלעולם לא אחווה את מה שהם חווים בעולם הטכנולוגי והחדש של ימינו. אני מנסה (ולרוב מצליחה) להשלים את הפערים הטכנולוגיים, ובמקביל, חשה שדווקא אנו הרווחנו הרבה יותר כילדים. אני מאמינה כי מיומנויות חברתיות ויחסי אנוש, יחד עם מיומנויות בתפיסת המרחק והזמן, הן דבר נרכש. הן הבסיס להתפתחות רגשית וחברתית והכנה לקראת החיים האמיתיים, כלומר אלה שנמצאים מחוץ למסך. (הערה: פוסט זה הוקלד במגרש חנייה, באמצעות לפטופ שהשענתי על ההגה במנח יצירתי ביותר, כשברקע התנגנו שירי בין-ערביים גלג"לציים).

אודות זיוה הרשקוביץ

נשואה ואם לשלושה. מאמינה כי מילים, משפטים ופסקאות מאפשרים לנו לעמוד במורכבות החיים. כתיבה יכולה לסייע לא פחות מטיפול אצל פסיכולוג כשעוברים את גיל ארבעים.

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

15 תגובות

  1. מאירה
    כן אין ספק שאנחנו הרווחנו יותר בתור ילדים. אין ספק שהדור של היום מפסיד הרבה בלי להבין עד כמה..

    כן אין ספק שאנחנו הרווחנו יותר בתור ילדים. אין ספק שהדור של היום מפסיד הרבה בלי להבין עד כמה..

  2. אילנית
    אהבתי מאוד ,או בהתאם לפוסט, לייק... כתוב יפה, עניני ,אמיתי וממצא.

    אהבתי מאוד ,או בהתאם לפוסט, לייק…
    כתוב יפה, עניני ,אמיתי וממצא.

  3. הילה גוריון
    אני חדשה פה! אבל אהבתי! ואפילו חייכתי על הבוקר.

    אני חדשה פה! אבל אהבתי! ואפילו חייכתי על הבוקר.

  4. אורית
    כן! ככה בדיוק אני מרגישה.

    כן! ככה בדיוק אני מרגישה.

  5. רויטל ש
    תנו לנו יד ונלך.. למקומות שהיו ואינם..

    תנו לנו יד ונלך.. למקומות שהיו ואינם..

  6. שרונה
    כןןן גם לי התמונות האלו מפעם עושות נעים בגוף וגורמות לי לחייך

    כןןן גם לי התמונות האלו מפעם עושות נעים בגוף וגורמות לי לחייך

  7. אנאל צורי בן סימון
    אם נחרים את הקניונים ואת תרבות הכלום אולי יחזרו הימים הפשוטים האלו :)

    אם נחרים את הקניונים ואת תרבות הכלום אולי יחזרו הימים הפשוטים האלו :)

  8. חיה גרובר
    אנחנו תמיד מתגעגעים למה שהיה פעם, למה שכבר חלף ולא יכול לשוב

    אנחנו תמיד מתגעגעים למה שהיה פעם, למה שכבר חלף ולא יכול לשוב

  9. דיאנה
    כמה אני שונאת קניונים.. יאאייי

    כמה אני שונאת קניונים.. יאאייי

  10. לינור ויטנברג
    יחי הנוסטלגיה!

    יחי הנוסטלגיה!

  11. דריה בנבנישתי
    אני לא יכולה לדמיין את החיים שלי היום בלי הרכב הצמוד ובלי סלולריים. לא יכולה. מצטערת

    אני לא יכולה לדמיין את החיים שלי היום בלי הרכב הצמוד ובלי סלולריים. לא יכולה. מצטערת

  12. נאוה אליהו
    כמה נכוןןןן מה שאת מתארת! יואוו מדהים!

    כמה נכוןןןן מה שאת מתארת! יואוו מדהים!

  13. צילי
    הימים של פעם היו פשוטים ורגועים יותר. לא היה את הלחץ האטומי שיש לנו בשנים האחרונות

    הימים של פעם היו פשוטים ורגועים יותר. לא היה את הלחץ האטומי שיש לנו בשנים האחרונות

  14. דנה גיליס
    קצר וקולע כל כך

    קצר וקולע כל כך

  15. לילך סימנטוב אברהמי
    אויי ענק. אהבתי את האבולוציה

    אויי ענק. אהבתי את האבולוציה

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק