היום בו נתתי סטירה לבן שלי: וידוי אישי

אותי חינכו על מכות פה ושם, אני הייתי דור הביניים, אתם יודעים הדור הזה שבין החינוך הנוקשה והקשוח לבין החינוך של 'לאפשר לילד לעשות ככל העולה על רוחו' (אני אגב, לא מאמינה באף אחת מהדרכים הקיצוניות האלו) אז כן, פה ושם הייתי חוטפת איזו סטירה מצלצלת מההורים שלי, או איזה פליק על התחת, גדלתי סביר אני חושבת יחסית לאחת שחונכה חלק על מכות וחלק על שיחות.

כשילדתי את ליאורי הבכורה שלי ידעתי שאני לא אוכל להכות את הילדים שלי, רציתי לחנך אותם אחרת, אומנם לא מתוך 'שתעשה כל העולה על רוחה' וגם לא מתוך 'שיחות' חופרות למיניהם אבל בטח לא מכות, מתוך גבולות ודוגמא אישית.

בקיץ האחרון הרמתי פעם ראשונה (ואחרונה) יד על הבן שלי, הכול בעצם היה בסדר, עד אותו רגע, היינו בפיצרייה עם חברים, עידו רצה מיץ ענבים, גם שאר הילדים רצו, אבל עידו רצה מיץ ענבים בבקבוק קטן, וממש התעקש על זה, הסברתי שאנחנו קונים בקבוק גדול שיספיק לכולם ואני לא קונה לו באופן מיוחד בקבוק קטן, עידו התחיל לבכות ולצעוק, הוצאתי אותו החוצה מהפיצרייה, הושבתי אותו והסברתי לו שככה לא נעים לאכול ארוחת ערב, אני אשמח לקנות לו מיץ אבל בבקבוק גדול כי כולם רוצים ושהוא מוזמן לבחור אם הוא ממשיך להתנהג ככה נאלץ ללכת הביתה כי לא נעים להיות עם ילד שצורח ובוכה ואם הוא בוחר להירגע נוכל להיכנס חזרה פנימה ולאכול ולשתות יחד עם שאר החברים.

הוא לא אמר את זה מפורשות אבל ההתנהגות שלו בהחלט אותתה לי שהוא לא מתכוון להירגע, נכנסתי פנימה, התנצלתי בפני האימא הנוספת שהייתה איתי, לקחנו את האוכל שהזמנו והתחלנו ללכת הביתה, ליאור, אני ועידו.. שלא ממש רצה ללכת אבל גם לא רצה להירגע, לכן הרמתי אותו על הידיים, הילד צרח ובכה ובעט אבל אני רוצה ללמד את הילד גבולות, ללמד אותו שלא מקבלים "פרס" על התנהגות כזו, פעמיים הוא כמעט רץ לי לכביש כי הוא הצליח להתפתל ולברוח ופעמיים תפסתי אותו ותוך כדי אנחנו מנסים להתקדם לכיוון הבית.

בשלב מסוים זה הגיע, כבר לא יכולתי יותר, כאב לי כל הגוף מלהרים אותו, מהבעיטות שלו ומלרוץ אחריו, הושבתי אותו על המדרכה והסטירה פשוט עפה, לא חלפה חצי שנייה וכבר התחרטתי, עידו היה המום, ליאור הייתה המומה, הם מעולם לא חטפו מכות ולא ראו דבר כזה בבית, עידו התחיל לבכות ולצעוק: "את הרבצת אותי! אני יבוא איתך הביתה אבל את הרבצת אותי" אני התחלתי לבכות, לא כי חשבתי שהילד יישאר מצולק מזה לכל החיים, בכיתי כי כאב לי שניצלתי את הכוח שלי על ילד בן פחות מ 4.

המשכנו ללכת הביתה, שותקים, כל אחד עם המחשבות שלו, עידו ואני בוכים, כל אחד מסיבותיו שלו… הגענו הביתה, הילדים נכנסו בשתיקה למקלחת, בעודי מקלחת אותם (עדיין בוכה) עידו אמר לי: "אמא אני מצטער, אני אוהב אותך" ליאור הסתכלה עלי וראתה שאני אפילו לא יכולה לענות לו כי אני כל הזמן בוכה, אז היא אמרה: "עידודי, אני חושבת שאמא ואתה צריכים להירגע ממה שקרה לנו היום, נסיים להתקלח, נלך לאכול יחד ארוחת ערב ואם אתה ואימא תרצו תדברו" הסתכלתי על הילדה הזו, שהייתה אז בת 5 וחצי בסך הכל, ברכתי אותה בלב כמה היא מקסימה ורגישה לסביבה ויודעת מה להגיד ואיך… וכך היה, סיימנו את המקלחות, והתיישבנו יחד לאכול ארוחת ערב, רק אז יכולתי לשמוע את עידו להכיל אותו, להתנצל בפניו על הסטירה שנתתי וגם להסביר שמילה שלי צריכה להיות מילה, שיש מבוגר אחראי בבית, וגם הבטחתי, הבטחתי שלעולם לא ארים יד שוב עליו או על אחותו, גם לעצמי וגם לילדים.

אני חושבת שאם הייתי יכולה להחזיר את הזמן אחורה אולי הייתי לוקחת שנייה לחשוב מה אני מעדיפה לעשות באותה סיטואציה ואולי הדברים היו אחרת… אבל זו חוכמה קטנה מאוד לחשבו על מה הייתי עושה בדיעבד, אני יודעת שכל אחד מאיתנו למד על עצמו קצת מהמקרה הזה וטוב שכך, אני למדתי שאני לא מוכנה בשום מחיר לנצל שוב את הכוח הפיזי שלי כמבוגר על הילדים שלי, עידו למד שלא תמיד מקבלים בדיוק מה שמבקשים, וזה בסדר, לפעמים אימא יכולה לתת משהו דומה או קרוב למה שמבקשים, הוא גם למד שאפשר לעצור רגע לפני שנכנסים למצב של בכי ללא הכרה ומנסים למצוא פתרון ביחד, ליאור למדה להיות אחות גדולה ובת בכורה מדהימה יותר ממה שכבר הייתה, ולא שאני חושבת שילדה בת 5 וחצי צריכה להיות מבוגר אחראי, אבל זה בהחלט נעים לדעת שיש לי ילדה נבונה, אינטליגנטית, חכמה שיודעת מתי אמא שלה צריכה חיבוק ונשיקה.

אודות עיינה גולן חודיר

אמא רגישה ואיכפתית שמרעיפה אהבת אין קץ על ליאורי בת ה 6 ועידודו בן ה 4. מכירה את עצמי מחדש כאישיות נשית, חזקה, עצמאית ובוטחת המבטאת את אשר על ליבי, אוהבת הומור וצחוק וצרכנית תרבות מושבעת, חובבת מוזיקה בכלל וזמר עברי בפרט, חייכנית, חברותית ואוהבת חיים, שואפת לגלות את מלוא העוצמה האישית הטמונה בי.

השאירי תגובה למיכל צ. בטל תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

22 תגובות

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה)
    לפעמים אנחנו, כהורים, מתעקשים על שטויות, במקומות הלא חשובים שבהם פשוט אנחנו יכולים לוותר, עדיף לשמור את ההתעקשויות שלנו לדברים…

    לפעמים אנחנו, כהורים, מתעקשים על שטויות, במקומות הלא חשובים שבהם פשוט אנחנו יכולים לוותר, עדיף לשמור את ההתעקשויות שלנו לדברים החשובים באמת, וזה בטח לא בקבוק מיץ ענבים. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מהיכן באה ההתעקשות הזו, שלנו, באמת על שטות, האם זה לא רק, באמת, כדי להראות לילד שאנחנו יותר חזקים ממנו, גם פיזית.

  2. רותה קליינמן
    מסכן הילדונצ'יק

    מסכן הילדונצ'יק

  3. יעל דואק רבי
    לא מבינה.. לא מבינה איך עושים דבר כזה על כזו שטות

    לא מבינה.. לא מבינה איך עושים דבר כזה על כזו שטות

    • אמא של נועה ויובל
      אם את לא מבינה אז כנראה שהבעיה היא אצלך ולא אצלה... כולנו היינו שם ואם את לא אז את…

      אם את לא מבינה אז כנראה שהבעיה היא אצלך ולא אצלה…
      כולנו היינו שם ואם את לא אז את כנרה מושלמת מידי – בואי ספרי לנו ולמדי אותנו (נאמר כמובן בציניות)

    • מיכל
      אני אמא לשלושה קטנטנים ואני בהחלט מבינה. מעולם לא סטרתי לילדי אך יצא לי כבר כמה פעמים להפליק לגדולה שלי…

      אני אמא לשלושה קטנטנים ואני בהחלט מבינה. מעולם לא סטרתי לילדי אך יצא לי כבר כמה פעמים להפליק לגדולה שלי בטוסיק כשהיא ממש אבל ממש עברה את הגבול באופן ממושך. אני לא דוגלת בזה ואני הבטחתי לעצמי שאני אעבוד על שיטות אחרות אך אני בהחלט יכולה להבין איך מגיעים למצב כזה. ואם את לא אז אולי זה כי פשוט עדיין אין לך ילדים

  4. טלי קרמר
    לא נוח לקרוא את המילים שבחרת אולם אני מבינה אותך. הלואי והיה לי אומץ כמו שלך לבוא ולשתף. את…

    לא נוח לקרוא את המילים שבחרת אולם אני מבינה אותך. הלואי והיה לי אומץ כמו שלך לבוא ולשתף.
    את אנושית כ"כ

  5. איילה בלושינסקי
    מטריפות אותי כל המתחסדות. תראי כמה תגובות שולחות מכאן חיבוק אמיתי ומהלב. אני בוחרת להצטרף אליהן.

    מטריפות אותי כל המתחסדות. תראי כמה תגובות שולחות מכאן חיבוק אמיתי ומהלב. אני בוחרת להצטרף אליהן.

  6. אריקה אלון
    הכתיבה שלך ריתקה אותי. כשקראתי את הכותרת כעסתי עלייך אבל פתאום הבנתי את הסיטואציה שיכולה לקרות לכל אחת. כולל כולן.…

    הכתיבה שלך ריתקה אותי. כשקראתי את הכותרת כעסתי עלייך אבל פתאום הבנתי את הסיטואציה שיכולה לקרות לכל אחת. כולל כולן. קחי כוחות ותביני שלפעמים החיים לוקחים אותנו למקומות כאלה. צריך ללמוד. להתבונן ולסלוח.

  7. עופרית ניר
    חיבוק גם ממני

    חיבוק גם ממני

  8. ורד אזולאי
    סיפור לא קל לקריאה אבל ככ אנושי. אל תקשיבי לקולות התוקפים. את בת אדם

    סיפור לא קל לקריאה אבל ככ אנושי. אל תקשיבי לקולות התוקפים. את בת אדם

  9. כרמית לוי
    מבינה אותך ויום אחד הוא יהיה אבא יבין את "הרגעים האלה"

    מבינה אותך ויום אחד הוא יהיה אבא יבין את "הרגעים האלה"

  10. מיכל צ.
    לא מקובל עליי החיבוקים המורעפים כאן

    לא מקובל עליי החיבוקים המורעפים כאן

    • נטע לוסקי
      מי את שתעבירי ביקורת על מישהו. את יודעת מה עבר עליה באותם רגעים??? את חצופה

      מי את שתעבירי ביקורת על מישהו. את יודעת מה עבר עליה באותם רגעים??? את חצופה

  11. כלנית עצמון
    לא רוצה להיות במעמד הזה

    לא רוצה להיות במעמד הזה

  12. חיה גרובר
    בקלות זו הייתה יכולה להיות אני. לא רואה את עצמי בסיטואציה שכזו אבל מכירה את התחושה וההרגשה של אותם רגעי…

    בקלות זו הייתה יכולה להיות אני. לא רואה את עצמי בסיטואציה שכזו אבל מכירה את התחושה וההרגשה של אותם רגעי לחץ ומתח. מחבקת

  13. אנאל צורי
    מי אנחנו שנשפוט אותך. בטוחה שמה שהתחולל אצלך בפנים ובחוץ הוא "העונש" שנתת לעצמך. חיבוק ממני

    מי אנחנו שנשפוט אותך. בטוחה שמה שהתחולל אצלך בפנים ובחוץ הוא "העונש" שנתת לעצמך. חיבוק ממני

  14. זהבית ארבל
    לא עושים דבר כזה. נקודה

    לא עושים דבר כזה. נקודה

  15. אורית ברנר
    מחבקת אותך על האומץ לבוא ולשים את זה פה לפני כולן. הכי חשובה זו הסליחה

    מחבקת אותך על האומץ לבוא ולשים את זה פה לפני כולן. הכי חשובה זו הסליחה

  16. בת אל קונפינו
    מצטערת. לא מבינה איך עושים דבר כזה

    מצטערת. לא מבינה איך עושים דבר כזה

    • דורין עמיאל יפת
      את לא מבינה? מאיפה הביקורתיות הזו? את לא מתליחה לגלות אמפטיה לכאב שלה?

      את לא מבינה? מאיפה הביקורתיות הזו? את לא מתליחה לגלות אמפטיה לכאב שלה?

  17. דגנית אברהם
    לא הגעתי עד לשם ולא מקנאה בתחושה שלך. הוא יתגבר. כולנו התגברנו

    לא הגעתי עד לשם ולא מקנאה בתחושה שלך. הוא יתגבר. כולנו התגברנו

  18. אביגיל בוכריס
    וואוו אני לא יודעת איך להגיב אבל יודעת ומכירה את הרגעים האלה..... מרגישה את החרטה שבך. חיבוק

    וואוו אני לא יודעת איך להגיב אבל יודעת ומכירה את הרגעים האלה…..
    מרגישה את החרטה שבך. חיבוק

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק