כמה פעמים חשבת שמגיע לך יותר?

חמש בבוקר. חושך סמיך, שאריות של לילה כמו בוץ של קפה בתחתית ספל, מזדחל לעפעפיים עצומים, ממלא רווחים שמשאיר עוד חלום שחומק. בעוד דקות אחדות ידבר השעון המעורר, השעון הביולוגי תמיד מקדים אותו קצת כאילו הביולוגיה רוצה להוכיח בכל בוקר מחדש שהיא מנצחת את הטכנולוגיה.
מצמוץ עיניים אל מול הספרות הדיגיטאליות שמאותתות בוקר, למרות שמסביב עוד לילה. היד מגששת אחר מתג חשמל, הרגליים מגיחות אל מחוץ לשמיכה באותה תנופה שאני לומדת להאט, למרות שכבר קראתי עשרות מאמרים שמוכיחים כמה החיפזון הזה לא בריא. רק בוקר ויכולת הדיבור נוטשת אותי, אז אני יושבת לכתוב. מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר? את אותם הדברים אבל לאט.

תחשבו על זה רגע. "את אותם הדברים אבל לאט", כל בוקר עושים את אותם הדברים, מקלחת. קרם פנים. דאורדורנט. קפה. סנדוויצ'ים. מעירים את הקטנים. לבוש. התארגנות ויציאה מהבית. בי"ס. גן. עבודה. רוטינה, שגרה זה רע? יש שיגידו שהשגרה היא הביטחון שלהם, העוגן, ההוכחה לכך שהם חיים על אוטומט ולפי הנורמות, מבצעים מטלות שגרתיות ביתר קלות, חלקן מורכבות יותר וחלקן פחות. הימים עוברים, פעם לחוצים ופעם פחות. אבל תמיד במרוץ החיים. שוקעים שם. מתרגלים.
והבוקר אני חושבת איך לצאת מהמעגל הזה. אם משעמם לי? אולי. לא במובן של שעמום מחוסר מעש. אני אמא ומאז שאני כזו לא היה לי משעמם. תמיד קיים בי הצורך ללמוד, להעשיר את עצמי, להתרגש, להנות מהדברים הקטנים. ואם אודה, אני אלופה בלהנות מהדברים הקטנים ואלופה גם בלהסתפק במועט. ואולי כבר נמאס לי להסתפק במועט, אולי כי אני חושבת שמגיע לי להסתפק בהרבה.

כמה פעמים חלמת להיות משהו גדול? כמה פעמים הבנת שהדרך לשם ארוכה ומסורבלת? כמה פעמים נשברת וחשבת שזה כבר לא יקרה? וכמה פעמים ביטלת את המחשבה הזו והמשכת לחתור לשם?
כבר קראת את כל המאמרים הקיימים, את כל השושלות של "אבא עשיר אבא עני", את כל הסדרה של "לכל אדם יש שביל", המוטיבציה זורמת בעורקייך, את נולדת עם מוטיבציה, את חדה, את ממוקדת מטרה, מוסר העבודה שלך גבוה. את מרצה את כולם. בעבודה. בבית. בחברה. אבל את גם מתעייפת. את מוצאת את עצמך שואלת בשקט בפנים אם זה מה שחלמת שיהיה, אם לזה התכוונת. משבר לקראת גיל 40? זה נכון? זה אמיתי? באמת הכל מתערער לקראת גיל 40? איפה האישה שמסתפקת במועט?

בתחילתו של יום התחשק לי משהו חדש. אז הלכתי לרכוש לי דיסק של רוק איכותי, כזה שבועט בבטן. אספתי קפה טו-גו והלכתי לים. כמה שקט שם. כמה דקות ולא יותר. אדוות הגלים הממכרת, אוויר צח, דיסק חדש מנגן והחלומות שוב פורחים. מהו היעד הבא? מה אני רוצה שיקרה מגיל 40 וקצת ? או אולי 50 וקצת? מה אני רוצה להשיג עד אז? בינתיים אסתפק במועט, אדע להנות מהדברים קטנים, הרי זה תלוי רק בי. בינתיים אתרכז במה אעשה לא רחוק מעכשיו, נגיד מחר בבוקר. מקלחת. קרם פנים. דאורדורנט. קפה. סנדוויצ'ים. מעירים את הקטנים. לבוש. התארגנות ויציאה מהבית. בי"ס. גן. עבודה.
אז כמה פעמים חשבת שמגיע לך יותר?

אודות אופירה שושן

נשואה למיכאל, אם לעילאי ונועה. מנהלת מחלקת ניו-מדיה בחברת פרסום. בעלת תואר באדריכלות ועיצוב, סיימה בהצטיינות לימודי מולטימדיה ותקשורת חזותית. אוהבת עד כלות את העבודה שלה. בילדותה יצרה לעצמה בועה פרטית משל עצמה ומתחזקת אותה עד היום. צלילי גיטרה וסקסופון מפילים לה את הלב. כתיבה טובה מרסקת לה את החושים. אוהבת להביע ובעוצמה - או לא כלום. אוהבת להתרגש. אוהבת לאהוב. בוכה מאושר כשהילדים שלה מחייכים. אינטואיטיבית בכל רמ"ח איבריה. מציאותית אבל מעדיפה את עולם הדמיון. רצה אחרי הזמן ואף פעם אין לה זמן לטלוויזיה. הופכת דברים קטנים לגדולים. מכורה לשנ"צ של יום שישי. נהנית מרעיונות שמגיעים בלילה ללא הודעה מוקדמת ואת ההשראה היא מוצאת בדברים הקטנים והלא צפויים. נולדה כדי ליצור

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

21 תגובות

  1. ליטל הרציג
    הזדהיתי עמוקות. זה עולה לי פעם בשבועיים-שלושה . ואז אני חשה מבוזבזת. תקועה במקום. מתוסכלת. לא ממומשת ..

    הזדהיתי עמוקות. זה עולה לי פעם בשבועיים-שלושה . ואז אני חשה מבוזבזת. תקועה במקום. מתוסכלת. לא ממומשת ..

  2. שירן בן דוד
    אלופה, ממש הזדהיתי. גם לי זה צף לא מעט פעמים אבל אני מדחיקה כדי לא לחוש מתוסכלת מדי שבשנים הקרובות…

    אלופה, ממש הזדהיתי. גם לי זה צף לא מעט פעמים אבל אני מדחיקה כדי לא לחוש מתוסכלת מדי שבשנים הקרובות כשהילדים עוד קטנים החלום לממש את עצמי נדחק אחורה, הרבה אחורה….

  3. זיוה הרשקוביץ
    נכון, אנו מחפשות את המיוחד, השונה והמאתגר. עד כי אנו שוכחות לעתים שהפשוט והשגרתי הוא המהנה ביותר. כתבת בעדינות…

    נכון, אנו מחפשות את המיוחד, השונה והמאתגר. עד כי אנו שוכחות לעתים שהפשוט והשגרתי
    הוא המהנה ביותר. כתבת בעדינות מיוחדת. תודה.

  4. מיכל נבו
    השאלה היא כמה פעמים ידעת שמגיע לך יותר. אופירה אנחנו לא מכירות אבל ככ נהנית לקרוא אותך כאן.

    השאלה היא כמה פעמים ידעת שמגיע לך יותר. אופירה אנחנו לא מכירות אבל ככ נהנית לקרוא אותך כאן.

  5. לימור יבין
    לא מכירה אותך אבל כמו שכתבו לפניי את כבר כמעט שם. מרגישים את זה עד כאן. שיהיה בהצלחה!!!!

    לא מכירה אותך אבל כמו שכתבו לפניי את כבר כמעט שם. מרגישים את זה עד כאן. שיהיה בהצלחה!!!!

  6. ורד חיטמן
    את בדרך לשם. מרגיש שאת שואלת שאלות נכונות של צמיחה. את ראויה לזה ושיהיה בהצלחה

    את בדרך לשם. מרגיש שאת שואלת שאלות נכונות של צמיחה. את ראויה לזה ושיהיה בהצלחה

  7. אנא אל חיים
    ב"ה יש לך את כל החיים כדי לגדול ולצמוח

    ב"ה יש לך את כל החיים כדי לגדול ולצמוח

  8. דנה אור
    מאז שילדתי והפכתי לאמא אני מרגישה ככה. כאילו משהו בפנים עוצר אותי

    מאז שילדתי והפכתי לאמא אני מרגישה ככה. כאילו משהו בפנים עוצר אותי

  9. תמר מדנס
    איזו תמונה מאתגרת מאוד אהבתי

    איזו תמונה מאתגרת מאוד אהבתי

  10. ניבה שטראוס
    אל תוותרי לעצמך. את השראה יקירתי

    אל תוותרי לעצמך. את השראה יקירתי

  11. סיגי דבוש
    אלו הם החיים. לפעמים זו השיגרה ולפעמים באמת הידיעה שאני יכולה לעשות משהו אחר. בשיעור הבא נדבר על אומץ…

    אלו הם החיים. לפעמים זו השיגרה ולפעמים באמת הידיעה שאני יכולה לעשות משהו אחר.
    בשיעור הבא נדבר על אומץ :)

    • אומץ! איזו מילה! אני אוהבת אותה. גם אם לפעמים בורחת ממנה, בסוף אני מעזה.

      אומץ! איזו מילה! אני אוהבת אותה. גם אם לפעמים בורחת ממנה, בסוף אני מעזה.

  12. נטע לי אבירם
    אמן על כל מילה ומילה

    אמן על כל מילה ומילה

  13. גילה דרור
    תודה על השיתוף ועל זה ש"הערת" אותי

    תודה על השיתוף ועל זה ש"הערת" אותי

  14. יהב אליהו
    אני כ"כ שם במחשבות...

    אני כ"כ שם במחשבות…

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק