חשיבות שנת השרות

קראתי שיש כוונה לבטל את שנת השרות. או אולי לא ממש לבטל אלא לצמצם את התקציבים, או אולי סתם לא העבירו תקציבים. וזה התחבר לי מצויין עם דברים שמסתובבים לי בראש כבר זמן מה, שאני מנסה לכתוב רק לא יודעת איך להתחיל.
שנת שרות. יש לי נערה בשנת שרות. היא כבר 5 חודשים נמצאת בפנימיה למה שקוראים בשפה מקצועית 'נוער במצוקה'. לא יודעת למה נוער – הילדים שהיא מטפלת בהם הם בגילאי גן עד כתה ג'. נוער זה לא. אני לא בדיוק יכולה לחשוף את הסיפורים של הילדים הללו, גם לא את כל הסיפורים אני מכירה. אני רק יכולה לומר שעבור הילדים הללו, הפנימיה הזאת היא הבית שלהם. יש שם עשרה ילדים, שגרים ב"משפחתון" ויש כבר עוד ילד שמועמד להצטרף אליהם. אני יכולה כמובן להתייחס למה שקורה בפנימיה הזאת מהפן התקציבי: יש מטפלת אחת בשכר, עוד בחורה בשרות לאומי והבת שלי, בשנת שרות. יש מדי פעם עוד עובדים בשכר שמגיעים לתגבר בסופי שבוע או להחליף כשצריך אבל בגדול, תקציבית, המשפחתון הזה מתוקצב על מדריכה אחת. על עשרה ילדים. והמדריכה הזאת, עם כל הכבוד לה, לא יכולה לטפל בעשרה ילדים בגילאים הללו כל הזמן. אז תקציבית הוסיפו לה עוד 2 בנות שעולות למדינה, פחות. כי הבנות הללו מתנדבות. נכון שעל שנת השרות הבת שלי מקבלת את הסכום המדהים של 460 ₪ לחודש, שמחולק ל 400 ₪ "משכורת" ועוד 60 ₪ שמיועדים לפעמים בחודש יציאה של כל הקומונה ביחד לבילוי, כי גם לזה דואגים בשנת שרות – שהקומונה תהיה מגובשת.
חברי הקומונה, 10 במספר, מתגוררים בשתי "דירות" בנות 2 חדרים כל אחת, צמודות בתוך הפנימיה. דירה אחת לבנות, 6 בנות שמתגוררות 3 בנות בחדר (הסלון נחשב חדר, סגרו אותו עם ארון בגדים – והרי חדר) ודירה שניה לבנים שמתגוררים 4 בחדר והסלון שלהם הוא סלון הקומונה. כל מה שיש שם כמעט מתרומות. תנור האפיה תרומה של אחד ההורים, המקרר שהיה מקולקל בתחילת השנה הוחלף האדיבות אחת העו"סיות שמצאה מקרר "חדש" במצב טוב , הספה בסלון גם היא תרומה שניתנה על ידי מישהו כי הספר הקודמת התפרקה ועוד. דלתות הדירות לא נסגרות בכלל שלא לדבר על ננעלות. הבטיחו להם להחליף דלתות אבל הבנתי שגם בשנה שעבר ולפני שנתיים הבטיחו. ואני לא כותבת את זה בשביל לקטר – אלא בשביל לומר שהחבר'ה הללו באמת מתנדבים, הם לא עשו את זה בשביל תנאי השרות שהם מקבלים. הם עושים זאת למרות תנאי השרות הללו.
ואני יכולה כמובן להתייחס לשנת השרות מכל בחינה אחרת, פרט לתקציבית. מבחינה חינוכית, ערכית, מבחינת נתינה וגם קבלה, מבחינת חשיפה למקומות, לאוכלוסיות, לסיפורים. וכן, גם מבחינה רגשית אני יכולה להתייחס לזה.

חינוכית וערכית – ברור לכולם מה זה אומר לעשות שנת שרות. אבל למי שזה לא ממש ברור לו – שנת שרות זו שנה של התנדבות לפני גיוס. יש מקומות רבים בהם מתנדבים, לא בכל המקומות אני יודעת מה עושים. בפנימיה אני יודעת. הם נמצאים עם הילדים הללו שאין להם מקום אחר. המשפחתון בו נמצאת בתי, כאמור, הוא הבית של עשרה ילדים. אחד מהם, בגן חובה, כבר התבלבל כמה פעמים וקרא לבת שלי "אמא". היא ליוותה ילד בתחילת השנה ליומו הראשון בכתה א' (ועוד אחד בכתה ג') היא ליוותה ילדים בכתה א' ביום טיול וממש לאחרונה היא מלווה ילדים למסיבות חנוכה, כל פעם ילד אחר. כי אם היא לא תהיה שם עם הילד, לא יהיה איתו אף אחד אחר. ההורים מוזמנים אבל לא באים. והנערה הזאת בת ה 18 וקצת, היא ההורה המלווה של הילדים הללו. היא עושה להם השקמה בבוקר (שש בבוקר), דואגת שהם יתרחצו, יתלבשו, יזכרו לקחת את התיק שלהם לבית הספר ואולי גם את הכדור שהם צריכים לקחת ומעלה אותם להסעה. לפעמים היא גם עושה את סבב ההסעות כי הילדים נוסעים באוטובוס עם מבוגר אחראי. מבוגר בן 18. בזמן שהם בבית הספר, לפעמים יש לה זמן חופשי אבל פעם בשבוע יש ישיבה עם העו"סית של המשפחתון ופעם בשבוע עם העו"סית של הקומונה. ומדי פעם יש פעילויות אחרות. אבל זה בעקרון הזמן החופשי שלה.
וכשהילדים הללו חוזרים מבית הספר, הם כבר שתיים מתוך הצוות של שלוש. הם מקבלות את בני הילדים, נותנות להם ארוחת צהרים, יושבות איתם על שיעורי בית. בשלוש מצטרפת הבחורה השלישית, זאת שעשתה משמרת בוקר, דואגות שהילדים הללו ילכו לחוגים שלהם, לטיפולים שיש להם, לחברים בתוך ומחוץ לפנימיה, מדי פעם לרופא, לפעמים לטיפול שיניים, הם כותבות במחברת הקשר של כל ילד וילד, מקלחות את כולם, נותנות ארוחת ערב, מארגנות אותם לקראת שינה ומספרות סיפור וגם מארגנות כריכים לכל הילדים לבית הספר. אח"כ עוברות בין החדרים ובודקות מי לא נרדם, למי קשה, מי בוכה וצריך שישבו לידו עוד קצת וילטפו אותו.
הבת שלי, בת ה 18 כזכור, כבר מכבסת מצעים רטובים, מחליפה תחתונים צואים, מנקה קיא והכי גרוע מבחינתה, קוצצת ציפורניים ברגליים. לטענתה, היא בשלה להיות אמא כי אין משימה אימהית שהיא עוד לא עשתה. ואני מניחה שהיא צודקת.
היא אמנם נותנת שנה מחייה, נותנת מעצמה אבל היא בהחלט מקבלת. היא מקבלת המון אהבה מהילדים הללו אבל גם הרבה כעס, הרבה תסכול, הרבה התפרצויות כי הילדים הללו, שהוצאו מהבית, כועסים ומתוסכלים ועצובים והם משתפים בכל הרגשות הללו את הנערה בת ה 18 שנמצאת איתם הרבה מאוד שעות ביממה. כי גם תורנויות שינה יש לה במשפחתון. לילות בהם היא לא ישנה עם החבר'ה בקומונה אלא בחדרון קטן במשפחתון כדי שאם איזה ילד יבכה או ירטיב או יתעורר, יהיה שם מישהו איתו. באופן מפתיע היא גם מקבלת לפעמים צעקות מההורים של הילדים הללו. אותי לפחות זה הפתיע.
ובסופי שבוע, הילדים הללו נשארים בפנימיה פעם בשבועיים, יחד עם הש"שינים שלהם ופעם בשבועיים נוסעים הביתה. כלומר, לא כל הילדים נוסעים הביתה. יש ילדים שאין להם לאן לנסוע. אז הם נשארים בפנימיה. וביום ראשון שאחרי סוף שבוע בבית, הילדים חוזרים הפוכים, חלקם בגלל שהיו בבית וחלקם בגלל שנשארו בפנימיה כשאחרים יצאו הביתה. בכל מקרה, לוקח כמה ימים להחזיר אותם לשגרה אחרי סוף שבוע ואז כמובן מגיע עוד אחד.
אז סיכמתי פחות או יותר את הנושא התקציבי, סיפרתי בקצרה מה היא עושה שם, מה היא נותנת וגם מה היא מקבלת. ומה מבחינת התמודדות רגשית? זאת התמודדות מורכבת מאוד. יש עובדת סוציאלית שכאמור מסייעת להם בהתמודדות הזאת. וגם אנחנו ההורים מקשיבים, סופגים, מוחים איתה דמעה, ואני מקווה שגם קצת עוזרים. אבל בסופו של דבר – הנערים הללו, בני ה 18, מתמודדים עם מה שהם רואים ושומעים לבד. לפעמים כקבוצה, לפעמים ממש ממש לבד.
כאמור, כתבתי בהתחלה שבזמן האחרון אני רוצה לכתוב על שנת שרות ולא ידעתי איך להתחיל. אז אסיים בסיפור שבגללו רציתי לכתוב. לפני כמה ימים הנוער המקסים הזה ארגן בפנימיה פסטיבל. יוזמה שלהם. כבר כמה שבועות שהם עובדים על זה. לא רק הם, כולם בפנימיה. כל קבוצה הכינה הופעה לפסטיבל. הם עצמם הכינו את התפאורה, את הפרסום, הם הכינו שירים וריקודים ועשו המון שמח. ראיתי כמה פרסומות ברחבי הפנימיה – משעשע וחמוד. ראיתי גם את אחד השירים ואת אחד הריקודים שהם הכינו. את כל הפסטיבל הזה הם עשו עם ההומור של בני נוער, עם הרצון, המוטיבציה והדחף שמניע חבר'ה צעירים ורעננים כשהם נכנסים למקום חדש ומחליטים על פרוייקט כזה. הם עשו זאת מכל הלב, באמת בשביל לשמח את הילדים ואולי גם קצת את עצמם.
לדעתי בדיוק בשביל זה יש שנת שרות, בשביל שבכל שנה, יגיעו חבר'ה צעירים ויזרימו דם חדש, רעיונות חדשים, ייצרו קשרים חדשים ויעשו שמח לילדים ולאנשים שהיום יום שלהם לא מאוד שמח. זה לא סותר את העובדה שהם שם עושים עבודת קודש בכל יום ובכל שעה ויחד עם זאת, מעבר לעבודה הסיזיפית, הם גם בני נוער מקסימים שרוצים באמת לתרום מזמנם וכשרונם וגם מאהבתם. והיא רבה ומבורכת. אני מאמינה בכל ליבי ששנת השרות הזאת הופכת אותם לאזרחים טובים יותר, לאנשים טובים יותר ואת האנשים שהם נוגעים בהם לאנשים מבורכים יותר.

אודות יעל בשור

נשואה לחבר הכי טוב שלי ואמא לארבעה. יועצת זוגית ומשפחתית במקצועי, אוהבת לבלות עם חברים, לקרוא, לצפות בסדרות טלביזיה, כותבת, מבשלת, גולשת (ברשת), נהגת מרוצים (אני נוהגת, הילדים מרוצים) ומקווה לטוב.

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

7 תגובות

  1. סיגלית
    תמונה כל כך טובה!

    תמונה כל כך טובה!

  2. ענבר בנסון פחימה
    נהניתי לקרוא. הלוואי הלוואי שזה יגיע למישהו בממשלה וישנה את רוע הגזירה

    נהניתי לקרוא. הלוואי הלוואי שזה יגיע למישהו בממשלה וישנה את רוע הגזירה

  3. אושרת צוקרמן
    ממש מסכימה איתך לגבי השורה התחתונה! ראיתי את זה על אחותי ועל בני דודים שלי בעבר וזה מדויק מאוד

    ממש מסכימה איתך לגבי השורה התחתונה! ראיתי את זה על אחותי ועל בני דודים שלי בעבר וזה מדויק מאוד

  4. דיאנה אלטשטיין ציון
    זה מה שקורה שאת התקציבים במדינה הזו לא משקיעים במקומות הנכונים

    זה מה שקורה שאת התקציבים במדינה הזו לא משקיעים במקומות הנכונים

  5. נועה מנחם רכלין
    כתבת בכנות ויפה. שאפו

    כתבת בכנות ויפה. שאפו

  6. זיוית
    בתור אחרת שעשתה שנת שירות ונהנתה מכל רגע וחושבת שזו חוויה מדהימה לחיים שאין לה תחליף - אני אתאכזב מאוד…

    בתור אחרת שעשתה שנת שירות ונהנתה מכל רגע וחושבת שזו חוויה מדהימה לחיים שאין לה תחליף – אני אתאכזב מאוד אם המוסד הזה ייעלם

  7. ליאנה
    כן גם אני קראתי איפשהוא שרוצים לבטל את שנת השירות.. וזה חבל מאוד מאוד

    כן גם אני קראתי איפשהוא שרוצים לבטל את שנת השירות.. וזה חבל מאוד מאוד

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק