הרגעים הקטנים האלה

אני רוצה לדבר על רגעים קטנים. כולנו חוות אותם בתור אימהות. הרגעים האלה שמעלים לנו חיוך. רגעים אינטימיים, כמו לצלם את התמונה המושלמת, ברגע הנכון, בקומופוזיציה המושלמת. אני אספנית מושבעת של רגעים. לא מתפשרת ולא מוותרת עליהם.
לרגעים קטנים יש נטייה לחמוק. אני משתדלת לתת להם תשומת לב מירבית וכל יום שאני משיגה כמה רגעים כאלה עם המלאכית שלי מסב לי אושר כמותו לא הכרתי. על השעות שאנו מבלות יחד לא אכביר מילים, על זמן איכות אני לא מתפשרת. קשב וריכוז מלא, רק בה. יעידו חבריי שכבר למדו מזמן שבין 16:30-20:30 אין סיבה אמיתית להתקשר אליי. לא, על זה אני לא רוצה לדבר, זה מובן לי וברור. אבל יש רגעים קטנים, שהם רק שלנו. שלי ושלה.
למשל, הרגע הקטן שלנו בבוקר, אני מאמינה שהיום ממשיך בדיוק באופן בו התחיל. הבוקר מכתיב את הקצב, מלחין את מנגינת היום כולו.
מדי בוקר, המלאכית גונבת לה עוד כמה דקות שינה, שבדרך כלל אני משלמת עליהן ביוקר בגל רמזורים אדומים, יודעת שאם הייתי יוצאת רק 5 דקות קודם, הייתי על הגל הירוק. המירוץ הזה בכל בוקר נגד השעון. הדקות עוברות וכל רגע חשוב. יש לי נסיעה של 25 דקות למשרד לא כולל חיפוש חנייה
אבל אני לא מתפשרת. גיליתי שגם בתוך מה שנדמה כבוקר לחוץ במיוחד, יש די אוויר לקחת נשימה ולהתחיל רגוע. אני לא מוותרת על דקות האהבה שלנו, רגעי הקסם של תחילת היום. כל בוקר אני גונבת כמה מבטים, שוקעת בה, נותנת ללב להתמלא, הרגע הזה, מלא הקסם, כל כך פשוט, לא דורש הרבה. פשוט לתת לו מקום. אני לא מתפשרת על בקרים רגועים, גם כשממש לחוץ לי.

התעוררנו, שטפנו פנים, התלבשנו, התארגנו, עוד רגע והיום מתחיל.. יוצאות יחד, יד ביד. 5 מדרגות מפרידות ביננו לבין האוטו. היא נעצרת, עוזבת לי את היד ומודיעה בקול נרגש, אני יורדת לבד היום. כמובן שלהרים אותה עכשיו חוסך לפחות 4 דקות. היא כל כך רוצה להראות לי. אין לי מילים לתאר את המבט הנבוך שלה, המצפה.. הנה, הפעם אני יורדת לבד, בלי יד. אמא תחכה למטה היא מודיעה לי, ואני איתה. הרגע הקטן הזה, בוחן אותי, מחכה שאחליט נכון.
אני מחכה לה למטה, היא יורדת מדרגה ומרימה את עיניה, לוודא שאני כולי שם. רואה אותה עכשיו. 5 מדרגות, וכל צעד שלה גורם לי להבין איזה דרך ארוכה היא עושה עכשיו. שתינו, כל אחת מהמקום שלה. עוד הישג קטן. בכניסה לגן, השעון כבר ממש דוחק, אני מחליטה לזרז קצת את העניינים, ומכריזה על תחרות עד הדלת, היא כמובן מנצחת, אני מדדה לאיטי. תולות יחד את התיק חיפושית שלה, היא מסבירה לחיפושית שעכשיו היא נכנסת לגן, ונחזור לקחת אותה בסוף היום. ואני מסבירה לה את אותו הדבר בדיוק.
חיבוק אחד ארוך, נשיקה. אני בדלת. עוד נשיקה באוויר, מסתובבת והולכת, אוספת לי עוד רגע אחד חסר פשרות.


אני אמא לא מתפשרת. הסטנדרטים שלי כאמא הם בשמיים, ואני נהנית לגעת בהם, הרגעים הקטנים האלה, דקות מבחן אני מכנה אותם. כל כך קל לתת להם לחמוק, כל כך פשוט להיכנע לאין לי זמן.. אני צריכה.. אני לא אספיק.. לפעמים, הרבה יותר קשה לעצור. לסדר מחדש עדיפויות. הם תופסים אותך בדרך כלל לא מוכנה, לא בזמן, בעיתוי דוחק.. ודווקא בגלל זה.. ואולי בזכות.
ברגעים הקטנים, אלה שנוצרים מעצמם, הרגעים הלא מתוכננים שרק רגישות ותשומת לב מאפשרת להם לקרות, אין אצלי פשרות.

אודות יהב אלגם

נשואה לאייל, אמא לעלמה אהובת ליבי, שגורמת לי להתאהב בה כל יום מחדש. בזכותם אני יודעת שזכיתי לאהוב. רגעים קטנים מעלים לי חיוך ענק. חולמת הכי רחוק שאפשר, מקווה להגשים בקרוב.

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

20 תגובות

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה)
    אהובה אני מאחלת לך שתמשיכי להעניק למלאכית עוד הרבה רגעים נפלאים וסובלניים יחד איתך מאמינה שלא תתפשרי גם שיהיו…

    אהובה אני מאחלת לך שתמשיכי להעניק למלאכית עוד הרבה רגעים נפלאים וסובלניים יחד איתך
    מאמינה שלא תתפשרי גם שיהיו לך ילדים נוספים כי זוהי תפיסת חינוך ולא גמחא. אוהבת אמא

  2. סיגל
    מרגש מאודד

    מרגש מאודד

  3. שרית לבקובסקי
    גמני חשה את עצמי אמא לא מתפשרת.. ...אבל מה אומר שהסטנדרטים שלך כאמא בשמיים?? לא הבנתי

    גמני חשה את עצמי אמא לא מתפשרת.. …אבל מה אומר שהסטנדרטים שלך כאמא בשמיים?? לא הבנתי

  4. כוכבית
    סורי אבל זה יותר מדי מתוקיייייי בשבילי. זה הרי לא עובד באמת במציאות

    סורי אבל זה יותר מדי מתוקיייייי בשבילי. זה הרי לא עובד באמת במציאות

  5. הדס מלכא גורן
    כתיבה כל כך נוגעת ללב :))

    כתיבה כל כך נוגעת ללב :))

  6. אלינור
    ברגע שיש 2 ילדים ומעלה זה לא עובד ככה. מצטערת שהורסת את האידיליה. אבל זה לא תקף לכל מצב

    ברגע שיש 2 ילדים ומעלה זה לא עובד ככה. מצטערת שהורסת את האידיליה. אבל זה לא תקף לכל מצב

    • עופרית
      אני חיה בשביל הזמן הטהור הזה של אחה"צ, אצלי זה החל מ 16:10 מהשנייה שאני מוציאה אותו מהצהרון

      אני חיה בשביל הזמן הטהור הזה של אחה"צ, אצלי זה החל מ 16:10 מהשנייה שאני מוציאה אותו מהצהרון

  7. חגית עאייש בני
    הלוואי שהייתה לי את הסבלנות שנשמע שיש לך. ...

    הלוואי שהייתה לי את הסבלנות שנשמע שיש לך. …

  8. דבורית בראון
    מעכת לי את הלב טוב טוב.. :)

    מעכת לי את הלב טוב טוב.. :)

  9. שושי
    כל הכבוד לך על ההשקעה

    כל הכבוד לך על ההשקעה

  10. יוליה פ
    איזה כתיבה קסומהה

    איזה כתיבה קסומהה

  11. לילך גיאר
    אני ככה בשישבת אבל באמצע השבוע למי יש זמן ?

    אני ככה בשישבת אבל באמצע השבוע למי יש זמן ?

  12. צופית קריחלי
    אהבתי

    אהבתי

  13. ורד אזולאי
    הבת שלך תודה לך עז זמן האיכות איתה. זה נדיר שלאמא הישראלית יש ככ הרבה זמן לילדים לא כי אנחנו…

    הבת שלך תודה לך עז זמן האיכות איתה. זה נדיר שלאמא הישראלית יש ככ הרבה זמן לילדים לא כי אנחנו לא רוצות אלא החיים מכריחים אותנו. תמשיכי ככה כל הכבוד

  14. נלי גן נר
    תמונה ככ מרגשת בחרת

    תמונה ככ מרגשת בחרת

  15. גלית אברהם
    מקנאה בך על הסבלנות בבוקר

    מקנאה בך על הסבלנות בבוקר

  16. דנה בן נתן
    אני לא אוהבת את שעות הבוקר האלה.

    אני לא אוהבת את שעות הבוקר האלה.

  17. נטע לי אלבז
    יהב כתבתי לך בעבר וכותבת שוב - אני אוהבת לקרוא את מה שאת כותבת. יש תמימות ואומץ בכל כתבה שלך.…

    יהב כתבתי לך בעבר וכותבת שוב – אני אוהבת לקרוא את מה שאת כותבת. יש תמימות ואומץ בכל כתבה שלך. גם הפעם נהניתי

  18. שרית דן
    הרגעים הקטנים שעושים רגעים עצומים

    הרגעים הקטנים שעושים רגעים עצומים

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק