אמא, יש יום פתוח היום

'אמא, יש יום פתוח היום' הזכיר לי הבן בהודעת אסמס שהוקלדה באמצע שיעור תנ"ך.
חיפשתי מהר את הפירסום הצבעוני שהגיע אליי לפני כחודש במייל, כדי לבדוק באיזו שעה עלינו להתייצב ואיפה. סימסתי בחזרה לבני בשיא הטבעיות 'ברור שאני זוכרת'.

'יום פתוח', מכירות? ביקור מוסדר, מתוכנן בקפידה ועשוי היטב, הנערך במהלך חודשים דצמבר-ינואר בגני הילדים או בבתי-הספר השונים, ומטרתו: התרשמות. טוב, זה לא בדיוק יום, אלא יותר מספר שעות במהלך אחר-צהריים חורפי אחד, במהלכן מתקיימת הצגת תכלית הכוללת שימוש במילה אחת או בכל המילים הבאות: מטרות, יעדים, חזון, צוות חינוכי, להכיל, לקבל, לשתף, הדדיות, אוירה חיובית, הנעה ועוד.
בשלוש השעות האלה הילד/נער, ובעיקר הוריו, אמורים להתרשם: מגודל המבנה, נקיון השירותים, הכיתות המרווחות, חדר המחשבים שעבר שיפוץ לא מזמן, מתחם המעבדות, סבלנותן הבלתי נדלית של המורות והגישה המשתפת של המנהל/ת. אז גם אנחנו נסענו לעוד סיור משפחתי בנושא "יום פתוח". ראינו את הספריה הלימודית (נכון, בגיל 16 קוראים המון ספרים בספריה), התרשמנו עמוקות מ"הלוח החכם" ומ"העזרים הטכנולוגיים העומדים לרשות התלמידים" (ותרשו לי שלא להכביר על כך עוד מילים), שאפנו אוויר נעים בחצר המרווחת "בה התלמידים מבלים בנעימים בהפסקות בין השיעורים" (שאפנו, חצר, הפסקות- מזכיר לי משהו אחר לגמרי מהימים שלמדנו בתיכון). האמת, לא הקשבתי כל-כך להסברים, כי בראשי צצה כל הזמן השאלה האם לא כואבת למורות הלסת מרוב לחייך.

אחרי שחווים ומתרשמים מגיעים לשלב הליכי הרשמה. כן, יש דבר כזה- הליכי הרשמה, גם אם הילד שלך בן שלוש.
שיווק, חברות יקרות, שיווק! המנהל הוא מנכ"ל, המזכירה היא המנהלת האדמיניסטרטיבית. מדובר בביזנס!
הרשו לי לצטט את השכנה הפולניה שלי שאומרת: "היום זה לא מה שהיה פעם!".
פעם הלכנו כולנו לאותו בית-ספר בשכונה (המכונה "את באה לביצפר מחר?"), אחרי שלמדנו להכיר אחת את השנייה ממש טוב ב"גן חיה" או ב"גן רבקה".
והמשפחה שלי? התרשמה בביקור ביום הפתוח? נרשום או לא נרשום? תודו שאתם סקרנים.
אז הבן מלמל :"לא יודע עדיין", האב קבע: "שיחליט מה שטוב לו" ואני התיישבתי מיד לכתוב פוסט.

אני מקווה שבשיגרת היום-יום, בעודנו ההורים, ובעיקר האמהות, עסוקות בטרדת יומנו ועבודתנו, לאחר שהפקדנו במערכת את היקר לנו מכל, ילדינו. ידיהן של מערכות ההוראה, החינוך והלמידה ישכילו לנווט הכי טוב את הספינה.
ואם אני תמימה, רק אל תגידו לי את זה בפרצוף.

קראת? ספרי לנו מה את חושבת

23 תגובות

  1. נשמע כמו התבכיינות. אף אחד לא מכריח אותך לכלום ולשום דבר . את אחראית לעצמך ולילדים שלך

  2. אבל בגלל זה אנחנו האמהות האחראיות, לא נופלות לכל השטיקים ולא קונות את השיווק המנופח הזה

  3. פעם באמת היינו הולכים כולם יחד מהגן ועד הצבא אבל לצד היתרונות היו גם לחלקינו חסרונות

    1. מסכימה מאוד…… זה היה עונש לאלו שלא היו מקובלים. הם נשארו ככה עד סוף בית הספר ואולי יש יתרון בימים הפתוחים האלה והאפשרות לבחור את המסגרת.

  4. הגענו מבנימינה לבית הספר בקיסריה….
    תארו לכם איזה שואו עשו לנו. כולל מקהלת כיתות א-ג. זה עשה לי קצת עצוב

  5. אני חושבת שזה טוב מבורך וחשוב בתנאי שיודעים ומבינים שזה מעין משחק שלהם. תבקשו לטייל לבד ללא נציג בית הספר וככה תלמדו באמת על סביבת הלימוד. ושיהיה בהצלחה :)

  6. מכירה את זה מעולה. פתאום הספרייה נהפכת לאולם הרצאות עם מצגת פאור פויינט משנות ה 80 ואת הספרים מחליפים בייקלה וכוסות קלקר לקפה ממיחם

  7. בתל אביב זה נהיה מטורף. כאילו אנחנו נלחמים מי ישלם יותר כסף כדי לרשום את הילד לבית ספר שאולי בכלל לא מתאים לו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

כתבות דומות