להכין את הקטנטנים לעולם הדיגיטלי

זה קרה לי כשראיתי ילדה בת שנתיים וחצי מתקרבת לאקווריום מושיטה אגודל ואצבע ומנסה להגדיל את הדגים. אז הבנתי שני דברים , האחד -שאנחנו, דור מהגרים הדיגיטליים, מתנהלים בקצב שונה מהמציאות בפועל והשני, שאנחנו צריכים לפתח מיומנות הורית דיגיטלית.
ההורות הדיגיטלית שלנו מתחילה ברגע שנתנו לילד לשחק בסמארטפון או בטאבלט, ברגע שאפשרנו להם לשחק בוובקינז/ להיכנס לסנופי/ או דף הבית הראשון שלי/ ולראות "טוטיטו" . וכדומה, צריך לדבר על מה מותר ומה אסור, להכין אותם שהם עלולים לראות משהו לא רצוי, להזכיר שלא מוסרים לאיש שום מידע, בדיוק כמו שמכינים אותם כשאנחנו יוצאים למקום הומה אדם במרחב הפיסי.
יתרונותיו וחסרונותיו של המרחב הדיגיטלי, משפיעים על הילדים, כבר בגיל הרך. מאחר והם נחשפים לעולם הזה מגיל ינקות כמעט, המיומנויות והתפיסות מתחילות להתגבש כבר אז.
להתחיל להקנות להם כלים ושפה לשימוש נכון רק בכיתה ד', ה', זה כמו להספיק לרכבת שכבר יצאה מהתחנה.
זוכרים כי רק לפני רגע, חשבנו שהטלוויזיה היא האויב מספר אחד שלנו?
היום היא נראית טכנולוגיה תמימה ומוגנת בהשוואה ליכולות של המרחב הווירטואלי.

אז- כשהם ראו סדרה או סרט אלים בטלוויזיה, שמענו את הצעקות, והצלילים, היום- בשימוש במחשב או בסמרטפון אנחנו לא שומעים או רואים כלום. לא את התכנים וגם לא את סגנון התקשורת שלהם בינם לבין חבריהם לרשת. ההורות דיגיטלית מחייבת אותנו להכיר ולדעת היכן הם נמצאים, מה הם רואים, עם מי הם מדברים וכיצד, בוודאי בגיל הצעיר (כשהם עוד מאפשרים זאת, ואף רוצים זאת).
אנחנו חיים היום בשני מרחבים המרחב הפיסי והמרחב הדיגיטלי. ככל שאנחנו צעירים יותר, המרחב הדיגיטלי, תופס מקום גדול יותר בעולמנו (ובעולמם..), לכן –גם כישורי החיים שאנו מקנים להם צריכים להתבטא בשני המישורים. וזו דרך חיים:
• כמו שלא מדברים עם זרים ברחוב – כך גם לא מדברים איתם ברשת ובוודאי שלא מוסרים פרטים אישיים.
• "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך"- חשוב: זה חל גם ברשת. אם נתת מכה לחבר (כמובן בטעות), המכה כאבה לרגע וחלפה, אך אם "מכים" ברשת, המכה חריפה לעיתים הרבה יותר…
• אם ראינו משהו מטריד ברחוב אנחנו מספרים לאבא ואמא- כך גם כשאנחנו משחקים במחשב.
• לחשוב פעמיים ושלוש לפני שמעלים לרשת –כי זה שם לתמיד: זהו לוח מודעות שנשאר לנצח.

חשוב לזכור, כי קיימות אמנם תוכנות סינון ואפליקציות, אך אף לא אחד מהכלים האלו, יכול להחליף דיאלוג, חינוך והקניית הרגלים כבר מהגיל הצעיר. זה הגיל שבו אנחנו עוד יכולים להשפיע על זמן השימוש, לחזק את יתרונות המידע וגם לעורר ביקורתיות לגבי התנהלות אישית, למסד שפה של כבוד הדדי ולהסביר על ההשפעה העצומה שיש ל"קליק" במקלדת.
החלק היפה הוא שהילדים, צעירים ככל שיהיו, מבינים- הם הרי נתינים דיגיטליים, מבנה ה DNA שלהם כולל כנראה רכיבים שאנחנו לא מכירים.
אחד החסמים המרכזיים שלנו כהורים מלהיות מעורבים בחיים הדיגיטליים של ילדינו, היא העובדה שהם יודעים טוב יותר מאתנו, נכון הם ללא ספק הרבה יותר טכנולוגיים, אבל אנחנו עדיין ההורים. אחריותנו היא לדאוג לביטחונם ולהקנות להם מתוך נסיון החיים שלנו את "חוכמת הרחוב" , גם אם הרחוב הוא וירטואלי.

הכותבת היא ארנה היילינגר, מנהלת הקו הפתוח לפגיעות ברשת של איגוד האינטרנט הישראלי,
מדריכה בני נוער, הורים ומורים בנושאי גלישה בטוחה והתנהלות במרחב הדיגיטלי.

לפניות לקו הפתוח: 03-9700911 או בדוא"ל [email protected]

קראת? ספרי לנו מה את חושבת

18 תגובות

  1. כמה שאני אוהבת את המרחב הוירטואלי בחיים האישיים שלי אני מפחדתת ממנו כשזה קשור לצוציקים שלי :(

  2. אני מתה על האינטרנט באשר הוא אבל בלי פייסבוק. אצלנו אין להורים או לסבים פייסבוק ולא יהיה. זה מחוץ לתחום

    1. זוהי הזדמנות נהדרת לפתוח איתה את החשבון, להגדיר יחד את הכללים, ל"הודיע" מראש שתבקשי לראות את קורה שם. ואחרי… לא לשכוח לשאול מעת לעת אם הכל בסדר

  3. אבל היום הכל כזה פתוח ונגיש וזמין שזה מפחידדדדדדד מלחיץ, אי אפשר לסמוך על שום כלוםם

  4. למה אויב למה?? אף אחד מהאמצעים הללו הוא לא אויב ולא סכנה, הכל תלוי במינונים ובכמויות והכל קשור לפרופורציות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

כתבות דומות