אני מכירה את הצד האפל

לידה ראשונה. אמא צעירה. בן זכר יפה תואר שהופך לי את הבטן.
חמש לפנות בוקר.
ארבע היה לא מזמן.
שלוש שעות שינה במצטבר,
שני לבבות,
נקודה אחת שחורה בתוך העין.

אני חושפת שד להזין את בכורי שלי, מתמוגגת מהקולות שהוא משמיע בעת היניקה. קרן שמש חודרת מבעד לתריס ומסנוורת את עיניו, הוא רק בן שלושה, הסינוור גורם לעיניו להתכווץ ואז להפתח. עיניים כחולות כים עמוק וסודי נחשפות אליי. ורגע. יש גם נקודה שחורה על האזור הלבן, ליד האישון. רגע, מה קורה פה? עד כדי כך דומה לאבא שירש את נקודת החן שיש לו על העין? מרפק ימינה לאביו "קום!" מנומנם ומופתע אביו שואל אם הכל בסדר, מבקשת ממנו להסתכל לתוך העין של בכורי, לאשר שאני לא מדמיינת. יש שם נקודה? כן, יש שם נקודה. קטנה קטנה כמעט בלתי ניראית. אבל אמא רואה הכל.
באותו היום קופצת לרופא. מה יש לי להפסיד? מקסימום נקודת חן. הרופא מציץ ותוך דקות מפנה אותי לרופאת עיניים לילדים. אולטרסאונד לעין והיא כותבת הפניה להדסה עין כרם בירושלים. מה נסגר? כולי מצומררת, עוד לא עיקלתי את התפקיד שלי בכל הסיפור הזה. מה עושים עכשיו? מה יש לו? הרופאה מסבירה שלא כדאי לחכות ושקבעה לנו תור למחר, שמונה בבוקר בהדסה. רק בדרך הביתה אני פותחת את ההפניה שלה ונחנקת, עבור: מחלקת גידולים הדסה עין כרם.
מחלקת גידולים? תגידו לי שאני הוזה.

קמים באישון לילה, מגיעים בשבע בבוקר להדסה ומחכים לתורנו. השלט שמתנוסס מעלינו "מחלקת גידולים" מעמיד את השיערות שאין לי בידיים. מרחפת בין מציאות לחלום. לא מבינה מאיפה זה נפל עליי.
תינוק בן יומו. אמא רגישה ואבא מודאג. אפילו סבתא הצטרפה. שלוש שעות של בדיקות. באיזשהו שלב נאלצתי לברוח מהחדר כי ביקשו לקשור את ידיו ורגליו כדי שלא יתנגד לבדיקה הפולשנית בעין.
בכי. דאגה. נכנסת ויוצאת. בכי חלש וחסר אונים בוקע מחדר הטיפולים אל המסדרון אליו ברחה נפשי. אחרי חמש שניות נלחמת בעצמי חוזרת פנימה לראות את הזוועה. לא אתן לו לעבור את זה לבד. "אמא כאן" לחשתי. מנסה לעצור את הדמעות.


חוסר ודאות נוראי במהלך השעות בהן התבקשנו להמתין לתוצאות המקיפות של כל הבדיקות שעבר. אני מבריחה אותו לפינה שקטה בעיר הזאת שנקראת בית חולים הדסה עין כרם. קפצו לי. אני רוצה להניק את הגוזל שלי. "תאכל קטן שלי" , "סליחה אם כאב לך". מטר מכה על לחיי ממש באמצע אוגוסט.
בזמן הזה אני לא מצליחה לחשוב על שום דבר אחר. כלום לא מטריד אותי. אופטימיסטית כמוני יודעת שבשורות טובות יגיעו ממש עוד רגע. חרדתית כמוני חושבת על הנורא מכל. בא לי לקום ולרסק את השלט "מחלקת גידולים" שמתנוסס בגאון מעליי.
זה הילד הראשון שלי. הורמונים משתוללים ורגישות יתר שמאפיינים את התקופה שלאחר הלידה. עוד לא מתאפסת על עצמי, אני אמא, אני לומדת להיות אמא. למה המבחן הזה? מי צריך אותו?
אובחן גידול בעין. אבל גידול שפירי. תשבוחות מהרופאים על עירנותי "גילית את זה בזמן, אם היה לגידול עוד קצת זמן, הוא היה מתפשט והילד היה מאבד את ראייתו בעין הזו, צריך לנתח מיד"
מתכוננת נפשית לניתוח בהרדמה מלאה. צום לתינוק בן יומו שחייב לאכול ואני לא יכולה לספק לו את זה. אשפוז והתמודדות נפשית עם הלפני, עם תוך כדי ועם האחרי.
ואז רואה ילדים בגן השעשועים הסמוך, קופצים, משתטים, אני מחייכת אליהם בגרון חנוק. מבחינה באמא שכועסת על בנה ששפך את כל החטיף שלו על הרצפה. "לא לא. אל תעשי את זה, אלו שטויות. אל תכעסי עליו. תאמיני לי שהבריאות זה הכי חשוב. בריאות זה הנכס האמיתי. כל השאר זה בונוס".
המקרה הזה חישל אותי. אני לא מתרגשת מכל מכה שהילדים שלי מקבלים. אני מכירה את הצד האפל של הבעיות הבריאותיות שצצות פתאום באמצע החיים (או בתחילתם).
רק בריאות. כל השאר קטן. קטנטן.

אודות אופירה שושן

נשואה למיכאל, אם לעילאי ונועה. מנהלת מחלקת ניו-מדיה בחברת פרסום. בעלת תואר באדריכלות ועיצוב, סיימה בהצטיינות לימודי מולטימדיה ותקשורת חזותית. אוהבת עד כלות את העבודה שלה. בילדותה יצרה לעצמה בועה פרטית משל עצמה ומתחזקת אותה עד היום. צלילי גיטרה וסקסופון מפילים לה את הלב. כתיבה טובה מרסקת לה את החושים. אוהבת להביע ובעוצמה - או לא כלום. אוהבת להתרגש. אוהבת לאהוב. בוכה מאושר כשהילדים שלה מחייכים. אינטואיטיבית בכל רמ"ח איבריה. מציאותית אבל מעדיפה את עולם הדמיון. רצה אחרי הזמן ואף פעם אין לה זמן לטלוויזיה. הופכת דברים קטנים לגדולים. מכורה לשנ"צ של יום שישי. נהנית מרעיונות שמגיעים בלילה ללא הודעה מוקדמת ואת ההשראה היא מוצאת בדברים הקטנים והלא צפויים. נולדה כדי ליצור

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

17 תגובות

  1. שירן טודרס
    מ-ר-גש. .אני כולי צמרמורות

    מ-ר-גש. .אני כולי צמרמורות

  2. מירי בן גיאת
    מה אתם מתכוונים עם ניתוח שקדים??? בדיוק אנחנו צריכים לקבוע לילדה אחד כזה....!

    מה אתם מתכוונים עם ניתוח שקדים??? בדיוק אנחנו צריכים לקבוע לילדה אחד כזה….!

  3. יעל חמו בניטה
    מתה על גיא לואל!!! אתם עושים עבודה טובה

    מתה על גיא לואל!!! אתם עושים עבודה טובה

  4. אוראל עזריה
    מה הכוונה החל משלושים ש"ח? לפי מה קובעים תימחור?

    מה הכוונה החל משלושים ש"ח? לפי מה קובעים תימחור?

    • מזל
      התשלום הנו 30 ש"ח בחודש בלבד, עד גיל 21 צמוד למדד ולכן כשהמדד משתנה הסכום מתעדכן בהתאם

      התשלום הנו 30 ש"ח בחודש בלבד, עד גיל 21
      צמוד למדד ולכן כשהמדד משתנה הסכום מתעדכן בהתאם

  5. עמית יהושע שטיינברג
    היה לנו מקרה דומה אצל גיסתי וגיסי..וכן כןןןן זה אכן משנה את כל הפרספקטיבה. זה מחדד את כל התפיסה והכל…

    היה לנו מקרה דומה אצל גיסתי וגיסי..וכן כןןןן זה אכן משנה את כל הפרספקטיבה. זה מחדד את כל התפיסה והכל מקבל משמעות אחרת

  6. אדווה ע
    נכונה השמועה שאתם לא מבטחים ילדים על הספקטרום האוטיסתטי?

    נכונה השמועה שאתם לא מבטחים ילדים על הספקטרום האוטיסתטי?

  7. מישל אלגלי
    איזה סלוגן חזקקק יש לכם הפניקס.. אין אפס לא משנה מה..אתם מדוייקים

    איזה סלוגן חזקקק יש לכם הפניקס.. אין אפס לא משנה מה..אתם מדוייקים

  8. לימור צרפתי גרופי
    אני רק מדמיינת את חוסר הוודאות והלחץ ונעשה לי רע :(

    אני רק מדמיינת את חוסר הוודאות והלחץ ונעשה לי רע :(

  9. פנינית סלם
    גמרתם אותי עם הסיפור החזק הזה חיסלתםםםם

    גמרתם אותי עם הסיפור החזק הזה חיסלתםםםם

  10. נועה סיטון מדמוני
    קרעת לי את הלב.. כמה נכון שבריאות זה החשוב ביותר אויי

    קרעת לי את הלב.. כמה נכון שבריאות זה החשוב ביותר אויי

  11. גליה קדן פייגלביץ
    כזה מרגש!!!!

    כזה מרגש!!!!

  12. נעמה יהודאי
    אני אשמח לקבל פרטים על על הביטוח שאתם מציעים

    אני אשמח לקבל פרטים על על הביטוח שאתם מציעים

  13. שיר שגיא
    היה לנו סיפור דומה וברוך השם נגמר גם בטוב

    היה לנו סיפור דומה וברוך השם נגמר גם בטוב

  14. עדי רוזלס
    אין כמו אמא שתשים לב לדברים הקטנים. רק בריאות

    אין כמו אמא שתשים לב לדברים הקטנים. רק בריאות

  15. נטע לי גלבוע
    תודה על השיתוף מאוד מאוד מרגש

    תודה על השיתוף מאוד מאוד מרגש

  16. אורית ברנר
    וואוו הכי חשוב זה שיהיו בריאים

    וואוו הכי חשוב זה שיהיו בריאים

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק