כמו אוויר לנשימה

כשהחלטתי להביא ילד לעולם לא חשבתי על שום דבר אחר, ראיתי עצמי מערסלת תינוק בזרועותיי, שרה לו, משחקת איתו ובעיקר אוהבת לא חשבתי על דברים נוספים אותם אחלוק איתו.
ואז הוא נולד ומיד עם צאתו מגופי, יצאו גם רגשות האשם, החרדות והפחדים. למה הוא בוכה? למה הוא צועק? אולי קר לו אולי חם לו? אולי כואב לו?
התינוק הקטן הפך למרכז חיי והכל התגמד מסביב.
כשהיה בערך בן שנה, הצטנן, הצינון גבר, השיעול איתו ורק אינהלציה הפסיקה והרגיעה את התופעות. ואז שוב – קצת נזלת, קצת שיעול, קשיי נשימה ושוב אינהלציות.

הבנתי שזו לא סתם שפעת או השפעות מזג האוויר, הבנתי שהעברתי לילדי הקט חלק ממני, חלק עליו הייתי פוסחת – העברתי לו בגנים את מחלת האסטמה.


יש הרואים במחלה זו פשוטה וקלה אבל כשנתקלים במישהו שהאוויר אותו אנו נושמים כל רגע נתון לא נכנס לריאותיו ואינו יכול לדבר או לבצע כל פעולה אחרת, מבינים שזה לא פשוט ושילדי הבכור החל משתעל ללא הפסקה, גופו הקטן נע בחוסר נוחות והוא לא הבין מה קורה לו אני נחנקתי בעצמי, גם לי נגמר האוויר, מועקה התפשטה בבית החזה וכעס אדיר. כעס על עצמי.
למה העברתי לו דווקא את זה? איזה גנים דפוקים!!!
יום אחד, הוא נכנס להתקף שיעול קשה ואט אט איבד את יכולת הנשימה, מתוך היכרות איתו ועם עצמי הבנתי שהפעם זה חמור מתמיד, הטיפול הביתי לא עזר והיה עליי לפעול במהרה.
אספתי אותו אל זרועותיי, נכנסתי אל הרכב ולחצתי על דוושת הגז אל עבר המר"ם הקרוב לביתנו. כל הדרך הבטתי דרך המראה לוודא שהוא בסדר, דיברתי אליו אך ביקשתי שלא יענה וישמור כוחותיו. נסעתי מהר, לא הרשיתי לעצמי להילחץ אבל פחדתי.
במר"ם ניתן לו טיפול אך גם הוא לא עזר ונשלחנו אל בית החולים להתאשפז במחלקת ילדים. לשם הגענו בלילה, הוא קטן במיטה של גדולים עם אינהלציה וחומרים חזקים ואני לצידו – נחנקת מבפנים.

מאז עברו השנים, האסטמה לא עברה ולצערי גם עברה ממני אל שני ילדיי שנולדו לאחר מכן, אך אנחנו נלחמים בה ומודעים אליה, משתדלים לקחת את התרופות ולמנוע התקפים וקשיי נשימה.
אני אמא קודם כל, אבל אין לי שליטה על הכל, מנסה להיות תמיד בכל מקום כמו תמנון עם שמונה זרועות, לשמור ולהגן ולטפל, להיות בשליטה, לארגן ולסדר. אך לצערי ישנם דברים שאינם תלויים בשליטתי.
דאגתי ליקיריי טבועה בי וברגעים המעטים שאינני דואגת, אני נושמת. נושמת עמוק!

קראת? ספרי לנו מה את חושבת

20 תגובות

  1. כשכתבתם פה איפשהוא אתמול שהביטוח מכסה טיפולים פסיכולוגיים..זה יכול להיות גם משהו נקודתי שקשור למצב?

  2. ליטל אני לא מכירה אותך אבל בכל פעם כשאני קוראת כתבה שלך זה מרגיש לי כמו שאני יושבת עם חברה על כוס קפה והיא ואני מדברות ומספרות אחת לשנייה……
    איזה כיף לקרוא אותך.
    יעל

  3. לקחתי בעצמי נשימה וקראתי שלוש פעמים. זה בדיוק אבל ממש בדיוק הסיפור שלנו אבל עם בתי.
    תודה על השיתוף

להגיב על יעל אסיף לבטל

האימייל לא יוצג באתר.

כתבות דומות