איך הקרקע נשמטה מתחת לרגליי

אף אחד לא הכין אותי לרגע הזה. אף אחד לא הזהיר אותי, לא הודיע לי.
אף אחד לא יידע אותי לגבי הלחץ העצום הזה, הפחד, החשש, הפאניקה.
זה נפל עליי בבום, פתאום, בלי אזהרה.
היום בו גיליתי שאבא שלי נעלם.
הוא נסע לבד לטיול של שבוע בחו"ל, במדינה אירופאית חביבה. הוא רצה זמן איכות עם עצמו. היה מצויד בסלולרי חכם ובטאבלט ומחובר לכל התוכנות המתקדמות דוגמת וואטסאפ, סקייפ, וייבר וכאלה..
אבל עדיין, זה קרה.
יום אחד הוא לא יצר קשר.
יום למחרת ניסינו ליצור איתו קשר וזה לא הלך.
יום למחרת המחרת יצרנו קשר עם המלון בו הוא התאכסן. מקום נחמד באזור שוקק אדם.
החרדה המטורפת הזו, הזיעה הקרה, כשאמרו לנו מהמלון שכבר יומיים הוא לא היה בחדר.

אני זוכרת שהמחשבה הראשונה שלי ממש אחרי ש(איכשהוא)סגרנו את הטלפון הייתה 'איך הוא עושה לי את זה דווקא עכשיו? יש לי דוקטורט לסיים והילדה עם דלקת אוזניים חמורה. מה הקשר דווקא עכשיו, למה חוסר ההתחשבות הזה?'

והמחשבה השנייה הייתה 'מתי הטיסה הראשונה שאני יכולה לקחת יחד עם אחי כדי לחפש אותו בערבות אירופה'
השעות שאחרי שיחת הטלפון עם המלון היו קשות. מלוות בדפיקות לב מואצות. אפופות תחושה חזקה של פאניקה, של אי ודאות.
הקלישאה הזו של 'העולם מתערער' קיבלה משמעות רצינית. משמעות מעורערת אמיתית.
לא היה לי שמץ של מושג איך מתנהלים בפחד כזה. איך נערכים. איך שומרים על שפיות.
המציאות שלי השתנתה ברגע. באלפית השנייה.

הרצון המיידי שלי היה להתעטף חזק בשמיכה ולהתנתק. לא להיות נוכחת.
אבל היה לי ברור שזה לא אפשרי, שזה לא ישתלם. שאומנם המציאות שלי כמו שהכרתי אותה עד עכשיו השתנתה לחלוטין אבל אני חייבת להישאר עם הידיים על ההגה. מפוקסת.
אף אחד לא הכין אותי לתקופה כזו, לבילבול, לחוסר האונים.
אף אחד לא הזהיר אותי שהחיים יכולים להתהפך כך בצורה כזו, להשתנות מהקצה אל הקצה.

מטבע הלשון הזה "הקרקע רעדה מתחת לרגליי" התברר לי כמוחשי. ממש מוחשי.
הקרקע כפי שהכרתי אותה בתור אדם בוגר ממש רעדה מתחת לרגליי. המציאות איתה חייתי התערערה. אבא שלי הלך לאיבוד. נעלם. בלי אפשרות לתקשר איתו. בלי אופציה לדעת היכן הוא, מה שלומו, האם קר לו, האם מישהו עושה לו דברים רעים, האם מחזיקים אותו בניגוד לרצונו, האם הוא לבוש, האם הוא צמא או רעב או סובל מכאבים..

אודות אפרת לוי וקסלר

אמא לעלמה ואישה לאיתי. חיה בין קריירה לאימהות תוך רצון לנצח גם פה וגם שם

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

17 תגובות

  1. אוסנת חסאן
    אוווה איך הלב שלי דופק :(

    אוווה איך הלב שלי דופק :(

  2. סופיה פורמן האריש
    מקווה שהכל אצלכם תקין. שהכל הסתדר על הצד הטוב ביותר.. מחזיקה לכם אצבעות בתקווה ענקית

    מקווה שהכל אצלכם תקין. שהכל הסתדר על הצד הטוב ביותר.. מחזיקה לכם אצבעות בתקווה ענקית

  3. שירית ונונו
    כזה מעניין!!!!! ומתי המשך???

    כזה מעניין!!!!! ומתי המשך???

  4. תמרה ששון בירנבאום
    ריתקת אותי למסך! ביג לייק על השיתוף

    ריתקת אותי למסך! ביג לייק על השיתוף

  5. חגית זיידנברג
    אבל איך הביטוח של הפניקס יעזור לי לשמור על המציאות שאני רוצה? איך ברצינות??!

    אבל איך הביטוח של הפניקס יעזור לי לשמור על המציאות שאני רוצה? איך ברצינות??!

  6. לריסה
    ומה בסוף..?

    ומה בסוף..?

  7. אתי יונה זריהן
    איפ איפפפ הגוף שלי לא מפסיק לרעודדדד

    איפ איפפפ הגוף שלי לא מפסיק לרעודדדד

  8. ריטה פולק
    יפה הקישור של המציאות לחברת הפניקס. נחמד. קוו טוב

    יפה הקישור של המציאות לחברת הפניקס. נחמד. קוו טוב

  9. דגנית
    יש להם לפניקס נציגים שמגיעים הביתה לפגישה ראשונית?

    יש להם לפניקס נציגים שמגיעים הביתה לפגישה ראשונית?

  10. מיכל אדוני מלצמן
    מסופר נ-ה-דר אבל! רוצה המשך. בלי להשאיר סימני שאלה

    מסופר נ-ה-דר אבל! רוצה המשך. בלי להשאיר סימני שאלה

  11. לירז עזורי
    אני בפאניקה רק מלקרוא!! כתוב מהמם.. אבל מה מה.. יש סוף טוב..?

    אני בפאניקה רק מלקרוא!! כתוב מהמם.. אבל מה מה.. יש סוף טוב..?

  12. נעמי חסקל
    תסריט הבלהות הכי גרוע..

    תסריט הבלהות הכי גרוע..

  13. קרנית
    נו ו....מה קרה? מצאתם אותו? איך את משאירה אותנו ככה.. אין לי אוויר

    נו ו….מה קרה? מצאתם אותו? איך את משאירה אותנו ככה.. אין לי אוויר

  14. נטע דוד חדאד
    יוו איזה מלחיץ!!!!

    יוו איזה מלחיץ!!!!

  15. אילנית דרזי
    נוו ויש סוף טוב לסיפור? מה נסגר??

    נוו ויש סוף טוב לסיפור? מה נסגר??

  16. קורין דולב פוקס
    איזו עלילה!! ממש סיפור מתח

    איזו עלילה!! ממש סיפור מתח

  17. מירית רוסנמן
    וואיי וואיי וואיייי איזה מפחיד

    וואיי וואיי וואיייי איזה מפחיד

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק