אני רוצה בחזרה את מעיין הנעורים

לפני כשבוע חברה העלתה לפייסבוק תמונות שהיא מצאה מקיץ 2005. בקיץ הזה קרו כל כך הרבה דברים.. באותם לילות קיץ הכרתי את מי שעתיד להיות בעלי. הגעתי למקום עבודה חדש.. הקיץ של 2005 היה קיץ מיוחד. בהיתי בפנים שחייכו אלי מתוך התמונה וכל מה שיכולתי לחשוב עליו היה על האור המסתורי שקרן מתוך הפנים שלי. פנים רעננות, בוהקות וזורחות. אלוהי הנעורים והחשק ותל אביב שלפני עשר שנים ולילות של שיחות ושיכרות לתוך הלילה וצחוק ודירות שכורות ומרפסות של אחרים ונשיקות רטובות וחתולי הרחוב של תל אביב והרבה חלומות על תאטרון ויצירה וכתיבה ו.. ו.. ומי בכלל התעסק בקרם פנים או בקמטים.
ואז בא הקיץ של 2007 והרצון לחיות ביחד ואחר כך להתחתן ותפקיד חדש בעבודה ולסיים את התואר והמרוץ הפך מהיר יותר ותובעני ופתאום החלומות הפכו דחופים ורשימת המשימות האין סופית שצריך להספיק לפני גיל 30 והחתונה והמריבות ולגור במושב ולעשות "קוויקי" להודו ולחזור ולהיכנס להריון בלי בכלל לדעת למה נכנסים וללדת ולהיות עם עודף משקל ולפתח קריירה ולכאוב על הזדמנויות שנעלמות ולגלות שעם בואה של רומי לעולמי היא הולידה לי כמות של שחורים שרק חיכו להזדמנות הזו של שינוי הורמונלי כדי לתבוע את חלקם באפי ושינויי הזמן ושינוי תפישת העולם וכל רשימת המשימות המפוארת הזו עשו לי עור אפרורי. אפור עייף, אפור של עכבר מזוקן שאפילו הקצת נמשים שיש לי על האף נראו כמו צבע מתקלף.

אין לי בעיה עם קמט סקסי של הבעה בקצה העין או עם הפס הזה שחוצה לי את המצח, אבל אני רוצה את הדבר הבוהק הזה, את העור הזורח מתוך התמונה, את הילדה הזאת של תל אביב לפני עשר שנים עם כל החלומות ובלי הר של כביסות וכלים וילדה שגמולה מחיתולים ובן זוג שצריך לטפח ועייפות כרונית, כי בינינו עד מתי נמשיך ללטש את התמונות ולהעביר אותם בפילטרים?
אני רוצה בחזרה את הדבר האמיתי. את הבוהק. את מעיין הנעורים הבלתי נדלה.

אז לפני שראש השנה מגיע ומציין התחלה של משהו חדש נסעתי אל עיר החלומות, פתח תקווה. במעבדות ג'יג'י וקיוויתי למצוא את מעיין הנעורים הנסתר. וקיבלתי מעיין של פינוק והשראה. קיבלתי טיפול פנים נפלא ממיכל, המדריכה הראשית של החברה, אשר קיבלה אותי בחיוך מרגיע והעניקה לי רגע של שקט. 45 דקות של קרמים והשקעה ממיטב המוחות והכימיה. כאן אין חצי אבוקדו עם סוכר חום שמסדרת יופי של מסכה. כאן מדובר בליגה של הגדולים. טיפול יוקרתי של קוסמטיקה רפואית.
מיכל אספה אותי אליה בקול מרגיע ומלטף שעה שעיסתה את פניי בקרם והחדירה לתוכו לחות וחומרים מזינים ותוך כדי עיסוי היא סיפרה לי על קיץ אחד שלה בגיל 14. על אופניים בקריות, על סבתא יקית אחת ועל מגזינים של חוץ לארץ וקרמים שאין לאף אחד ועל חלומות של ילדה בת 14. חלום שתמיד היה שם בנימי נפשה ועל החלטה אחת אמיצה שהובילה אותה אל היעוד שלה ואל העיסוק שלה.
"זה אושר גדול להיות איפה שאתה אוהב. זאת השליחות שלי להעניק בצורה הזאת לאנשים" היא אומרת ואני תחת ידיה המרפאות שמותירות בי באהבתם למקצוע רושם עז, חולמת חלומות חדשים.
ואז בא ה-סרום.
אוי סרום אהובי, שיודע להתמודד עם בעיות של גוון עור לא אחיד, קמטים וכתמים. סרום פלא שמעניק לעור שלי עתיד בריא. איפה היית עד עכשיו סרום יקר שלי?
בשילוב מנצח של קרם לחות אני מקבלת מראה אחיד מחודש ומלא חיים.
אני מחבקת את הסרום אלי בשתי ידיים ומבטיחה לו בלחישה שאני והוא זה לנצח.
כי הקיץ של 2014 שהתחיל עם רוחות מלחמה מביא אתו עכשיו רוחות של פיוס וסרום ריחני.

[one_half]

בחסות מעבדות ג'יג'י קוסמטיקה
לקוסמטיקאית הקרובה אליך הקליקי כאן

קראת? ספרי לנו מה את חושבת

22 תגובות

  1. סיפור מקסים וכמו שמישהי כתבה לפניי טיפול קוסמטי לא מחזיר נעורים אבל נותן תחושה של התחדשות וזה לא פחות חשוב

  2. טיפול קוסמטי לא מחזיר את הנעורים וחבל. אבל כמו בגד חדש או נעליים גם הוא נותן לנו להרגיש טוב עם עצמינו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

כתבות דומות