ההרכב שיוצר את האמא הטובה שאני

כשחזרתי הביתה וחבקתי את הילדה הכי מדהימה שהייתה בחדר התינוקות בבית החולים, כבר אז התחילה לקנן בי עמוק פנימה השאלה האלמותית, איזו מן אמא אני אהיה. הרי זה מקצוע חדש לי אותו לא למדתי אף לא פעם אחת ואף אחד לא ממש לימד אותי בכל המסגרות הלימודיות בהן עברתי במהלך חיי עד אותו יום מדהים ששינה את חיי מקצה אל קצה.
הנחתי את תוספת המיטה, עמדתי מעליה וזה בא בצונאמי –
מה עכשיו?
לאן מכאן?
אהיה טובה מספיק?
מה ירכיב אותי? מה התכונות שייחדו אותי?
אתן כל מה שיהיה צריך לתת?
כמה זה – מספיק?
מתי המספיק הזה מסתיים ומתי מתחיל היותר מידי?

חלפו השנים לתוספת התווספה עוד תוספת וגם אז עדיין לא הייתי סגורה על עצמי למרות הניסיון שצברתי, שכלל הרבה הצלחות וטיפונת כישלונות. הרי כולנו מועדים ולומדים, מועדים וקמים, מועדים ומחזיקים חזק במעקה שנמצא מולנו.
אז לא, אני לא חברה של התוספות מכיוון שמלכתחילה הגדרת התפקיד שלי היא אמא. אמא ולא חברה.
הבנתי שכדי להצליח לחנך אני חייבת להישאר בעמדת האם. לא ראיתי חברים המחנכים את חבריהם ובהגדרת התפקיד שלי כאמא מלבד העובדה שאני אמורה לספק את הצרכים של שתי החבילות הקטנות אני גם אמורה לחנך אותן ולהביא אותן למקום אידיאלי בו יצליחו לקחת חלק פעיל ופרודוקטיבי בחברה בה הן חיות ויחיו.
כן, ההורות שלי בין כל הדברים אותם עשיתי ואלה שבכלל לא עשיתי היו ניסוי ותהייה ואף טעיה. כולנו טועות ומאותן טעויות לומדות.

כולנו מורכבות משפע של שיעורים ותובנות. כולנו מגיעות לצמתים בחינוך ילדינו ואז שומעות קולות מכל עבר. אלה הקולות של "ועד הבית", שחושבים שיודעים מה הכי עבורנו ועבור החבילות הקטנות שברשותנו. אותם קולות מלווים אותי לעיתים קרובות ולאורך זמן אני, האמא, זו שמחליטה מה לשמוע וממה להתעלם. מה לצרף להרכב המשפחתי ומה להניח בצד.

כל החיים כולם הם חוליות המרכיבות שרשרת ארוכה ארוכה של דברים שעשיתי או לא עשיתי, קניתי או לא קניתי, תיקנתי או לא תיקנתי, סיפקתי או לא סיפקתי ואף טיפטיפה ממה שכמעט הרסתי.. כמעט כי הבנתי איך לעצור את ההרס ולהוביל אותו להיות לטובתנו.
אז כן, מהרגע בו הגיעה החבילה הקטנה הביתה ועד עולם תלווה אותי המחשבה על איזו מן אמא אני. תלווה, תהיה נוכחת תמידית ולא תרפה.
הדבר החשוב ביותר הוא שאני יודעת שההרכב המעניין שלי יוצר את האמא הטובה ביותר. וזה לאור התוצאות שיצאו מאותן חבילות קטנות יקרות שלי.

מטרנה Extra Care היחידה עם הרכב ה-M המכיל: שומן בטאפלמיטאט עם חומצת שומן פלמיטית הנמצאת בחלב אם, אומגה 3 ו- 6 ופרוביוטיקה.

קראת? ספרי לנו מה את חושבת

24 תגובות

  1. המחשבה על איזו אמא אני.. כמה אני מספיקה.. איך אני יכולה עוד.. בהחלט השאלה שתלווה לכל החיים!

  2. אם הקולות בועד הבית הם של קרובים מהבית מילא.. ..הקטע הוא שרוב הקולות מסביב שנדחפים ומייעצים ובטוחים שיודעים הכי טוב הם כאלו מבחוץ שזה האופי החטטני שלהם להתערב. ופה זה העצבים!!

    1. ליזה,
      ממרום גילי וגיל החבילות שלי אני יכולה להעיד שחייבים להיות ישירים ולא לייפות את המציאות.
      כשקשה צריך להגיד, כשיש בעיות כלכליות מומלץ לשתף וכו' כל זאת כמובן חייב להיות בגובה העיניים של הילד- גיל הילד והמילים המתאימות

  3. תמיד יכולות להיות טעויות אבל העניין הוא אם לומדים מהם וממשיכים הלאה חכמים יותר. לזה אין שיקוי קסם. לא נגעת בכמה זה קשה וחבלל

    1. הבנות שלי בנות 20 ו 17.6, אין דבר כזה בלי טעויות ולו אחת לרפואה.
      ההפרש ביניהן קטן יתכן שהיתרון שלי היה בזה שלמדתי בחוג למדעי ההתנהגות והייתי מודעת מידי אז ניסיתי למזער נזקים בעזרת אותו ידע
      לא כתבתי יותר מכיוון שחשבתי שזה יספיק לתאר איזו אמא אני. אם תירצי ואם הצוות של האתר חרצה אני אכתוב עוד עלי על החיים ועל גידול משפחה

    1. :)
      זה ככה, בזמנו העיפו אותנו מבית החולים כי על יום קיבלו תשלום מביטוח לאומי והיה עדיף להם שהיולדת תשהה כמה שפחות זמן במחלקה.
      והרגשתי שקיבלתי חבילה הבייתה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

כתבות דומות