אני מבינה שאני אמא לא רעה בכלל

האימהות שלי התחילה אחרי ראש השנה האזרחית וקצת אחרי חנוכה, דבר שאפשר לי להשתמש בהריון שלי כתירוץ לקרייבינג הסופגניות השנתי, מבלי לקבל מבטים כועסים מעוברים, שבים וסבתות לעתיד.
בעוד שבועיים אנחנו חוגגים את ראש השנה העברי הראשון בתור הורים. המעגל הזה, בין ראש השנה ההוא לראש השנה הנוכחי הוא מעגל שאיגד בתוכו כל כך הרבה שינויים.
"איך שהזמן עובר" אמרו שורות רבות בשירים רבים, ואכן, לא ייאמן שהמעגל הזה – בין ראש שנה לועזי אחד לראש שנה עברי הבא לטובה, סבב מהר כל כך. שינויים שהתרחשו בזמן הזה: הריון, לידה, אימהות, עזיבת עבודה, התחלת קריירה חדשה, כתיבה, כתיבה, כתיבה ועוד כתיבה, שינוי אזור המגורים, תכנון וכמעט בנייה של בית מחודש, הסתגלות למבנה משפחתי חדש. וגם: קיטורים, לילות ללא שינה, חיוכים וקצת בכי.
עוד שבועיים ראש השנה ובראש אני כבר מתחילה לסכם ולהתחדש, ממש כמו שמצופה ממני בתקופה חגיגית זו. הקטנטנה נכנסה לגן והתחילה את המסלול הנדרש לכל אמא עובדת ואני יוצאת גם כן לדרך חדשה – כמעט לחופשי. לפחות לכמה שעות ביממה. זהו זמן לסיכומים ולמחשבות על התהפוכות שחלו בחיים שלי. זהו זמן בו אני על כף המאזניים, מתבוננת, מתרגלת, מסתכלת, נושמת עמוק ומחייכת לעצמי במראה ולוחשת
וואו, איזו שנה מדהימה הייתה לך, יקירתי.

איזו שנה מדהימה הייתה לך, יקירתי

"תפוח בדבש ותפוח על דגל" ישירו לקטנה שלי בגן, שלפני שנה בזמן הזה קראו לה בוטן והיא הייתה עגלגלה וגרמה לי לבחילות תופת וללילות ללא שינה. השנה ארים איתה פלח תפוח בדבש ואנסה לגרום לה להבין את גודל המאורע עבורי – לחגוג ראש שנה ראשון לא כזוג, אלא כמשפחה אמיתית. שלושה אנשים שמחוברים יחד בזכות אהבה, זרע וביצית.
המחשבה המחממת הזו גורמת לי לחזור אחורה לכל החששות שליוו את השנה הגורלית הזו – השנה בה הפכתי לאמא. איך פחדתי מהאימהות הזו, פחדתי שאחזור על טעויות שראיתי בבית ואצל החברים שלי, חששתי שאהיה לחוצה מדי, כעוסה מדי, עייפה מדי, פחדתי שהיא לא תהיה מאושרת.
כשהיא הגיחה לעולם עדיין רעדתי מפחד, ידעתי שזו הולכת להיות תקופה מבלבלת, מעייפת ומוזרה במיוחד – אבל הנה, הגעתי לראש השנה כשאני שלמה יותר מתמיד – פיזית ורגשית. וכן, היו בלבולים ולילות קשים והיו פחדים וחששות, אבל האוצר שקיבלתי בשנה הזו הוא האוצר החשוב ביותר שאקבל אי פעם.
אחרי שבעה חודשים של אימהות, בראש השנה הזה אני מבינה שאני אמא לא רעה בכלל ושכל החששות שליוו את חודשי השנה שחלפה, על הריונותיה ולידותיה, היו תוצר של פחד מהעתיד לקרות – פחד טבעי לגמרי.
הפחד לא נעלם לגמרי, והוא כנראה לא ייעלם אף פעם, אבל בראש השנה הנוכחי יש לי משפחה מאושרת, כזו שרואים לה את השמחה בעיניים, כזו שמחבקת, שממלמלת, ששרה, שקמה בלילה (וזה לא נורא בכלל) ושחוגגת יחד חגים. יש לי משפחה חדשה שהיא שלי ורק שלי, שהיא אהבה גולמית, אמיתית וחזקה.
סיכום השנה שלי הוא אישי וקטן ועמוס בלקחים קטנים וגדולים – והוא גם התחלה חדשה. זה הזמן לקחת אוויר, להתמתח, לטפוח לעצמי על השכם ולהגיד שהשנה האחרונה אולי הייתה מעייפת, אבל שרדתי אותה, ועוד איך שרדתי אותה.

אודות נועה רובין-סטרלינג

נועה רובין-סטרלינג הייתה פעם תל אביבית ועכשיו שבה למחוזות ילדותה הכפריים עם בעל טכנולוגי ותינוקת חייכנית. בת 32 וקצת ועוד קצת, עיתונאית, עורכת תוכן וגרפומנית באופן כללי. מבשלת, אופה וטועמת מהכל. מטיילת, מצלמת ומבזבזת. יום אחד היא תגור בבית משלה, תבין מה זה גן אנתרופוסופי, תצליח ללבוש את הג'ינס שקנתה לפני הלידה ותכתוב את הספר של חייה.

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק