מכתב למישהי שעדיין לא נולדה

בובה יפה שלי, אפונה קטנה!
איך כותבים מכתב למישהי שעד לא מזמן הייתה רק חלום רחוק?!
איך כותבים מכתב למישהי פיצפונת שעדיין לא מתהלכת פיזית בינינו?!
פעם מזמן כשהייתי קטנה, בערך בגיל חמש או שש, הייתי יושבת עם ממה (שהיא האמא שלי, סבתא שלך) בחדר התפירה, ממש צמוד לכפות רגליה. ממה הייתה תופרת כל מיני בגדים מיוחדים לכל מיני נשים מיוחדות. הן היו באות, מעלעלות ב"בורדה" (עיתון עם גזרות לבגדים) ומתוכן בוחרות את הבגד הנכסף.
אני הייתי גורה קטנה, אבל נורא סקרנית. הייתי מסתכלת על התמונה ומתוך שאריות הבד לאחר הגזירה, הייתי תופרת לבובת הברבי שלי – זו שקניתי מהשכנה שכבר לא רצתה אותה – בדיוק את אותו הבגד.
לימים גדלתי והבנתי, כמה קסם היה בזה. הבנתי כמה עוצמות היו בזה. בדבר המופלא הזה שהבת הקטנטנה שלך יושבת איתך, מחקה אותך, רוצה להידמות לך, ולא מפסיקה להתמוגג.
עד לפני כמה חודשים היה זה רק חלום, שגם לי אולי תהיה ילדה קטנה.
חלום רחוק, מעורפל.

רצה הקב"ה וזכיתי. נשלחת לי את כמתנה.
בין אם תאהבי לעסוק ביצירה כלשהי ובין אם לאו, אני מאוד נרגשת לפגוש אותך, האחת שלי
את מגיעה בע"ה לבית שבו יהיו לך שני אחים מדהימים, רן שהוא תכף בן 11 וגיא שהוא תכף בן 8 ואבא שי, שהוא איש נפלא בכל מובן אפשרי!
אנחנו מעין משפחה אוהבת וקצת דביקה. כזו שכולם בבוקר באים לקבל חום גוף, חיבוק. משפחה כזו שבשבתות בבוקר כולם במיטה של ההורים, קופצים ומשתוללים, מדגדגים ומדוגדגים, נאבקים ונכנעים והכי הכי מאושרים.
נכון, ישנם רגעים מאתגרים ויש תקופות לחוצות אבל.. אבל.. האהבה שיש פה מספיקה לכולם!
אנחנו מחכים לרוך ולרגישות שלך, לתמימות ולקסם שיש רק בך.
אנחנו מחכים להכניס אותך למסגרת שלנו.
אני מחכה לתת לך יד מההתחלה, להיות לצידך בכל מצב, בזמנים הטובים, היפים והקשים. בתקופות הנפלאות, הלחוצות והלא ברורות.

שלשום היה לי חלום מוזר, שבו אני נאבקת בכפתורי התיקתק של הפיג'מה שלך. קמתי צוחקת, כי שכחתי את השלב הזה, אחרי ככלות הכל גיא (שהיה עד עכשיו הכי קטן) כבר בן שמונה!
אתמול בלילה היה לי חלום יפהפה אחר. חלמתי שישבת לך בבטן שלי, ושאלתי אותך "למה את לא בועטת? למה את לא זזה?" ואז הצמדת חזק חזק את כפות רגלייך וידייך אל דפנות הבטן שלי ואמרת לי "אמא, אני כאן! אני רוצה לגעת בך! תושיטי יד..".
בובה יפה שלי, אמא כאן מושיטה יד. מחכה לך בקוצר רוח.

קראת? ספרי לנו מה את חושבת

20 תגובות

  1. תודה לכולם על התמיכה והתגובות החמימות. היה חשש מחשיפה, אבל הפרגון בהחלט מחמם הלב!

  2. נראה לי שהיא מגיעה למשפחה נפלאה.. זכיתם כולכם. העיקר שתמשיכו להיות ככה מאוחדים

  3. טוב מהה החלטתם לחסל אותי דווקא בפורים בחג הכי שמח?? כולי דמעות זה כזה מרגש

  4. כבר אמרו את זה מלא לפניי אבלל…… אין בעולם אהבה כמו אהבה של אמא איןןן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

כתבות דומות